שחרור חגי עמיר: שעתם היפה של הצדקנים

העיתונאי חיים לוינסון בעיתון "הארץ" מנסה להזכיר לשמאל כי חגי עמיר שילם את חובו הבלתי פרופורציונאלי לחברה. דעה.

חיים לוינסון , י"ד באייר תשע"ב

חיים לוינסון
חיים לוינסון
ערוץ 7
שחרורו של חגי עמיר מהכלא הוא שעתם היפה של הצדקנים. שלי יחימוביץ' אספה את חברי מפלגת העבודה להצטמרר בצוותא מול מקום הרצח. יריב אופנהיימר קרא בפייסבוק לא להעסיק את עמיר.
 
מזכ"ל מרצ הבטיח שירדפו אותו. ושמעון שבס, האיש שהורשע בבית משפט בכך שהפך את משרתו הרמה כקרדום לסדר אינטרסים של חברים, התפלא איך עמיר לא יצא מהכלא כגופה.

נדמה שעמיר מאחד פלגים בשמאל, שבימים כתיקונים מתקשים להתאחד סביב סדר יום ונושא משותף, בלי לבדוק את העובדות או לנסות לגבש מעט פרופורציות. לא נמצא היום איש מרכזי שיעיז להגיד: "המלך הוא עירום". עמיר נענש מעל ומעבר, באורח חסר פרופורציה על חלקו הזניח באירועים שקדמו לרצח רבין.

הזמן שעובר משכיח את מה שנקבע בהכרעת הדין של השופטים אמנון סטרשנוב, זאב המר ושלי טימן. מאחורי הכותרת על "קשירת קשר לרצח רבין" מסתתר מסד עובדתי זניח. התוכניות המשותפות של האחים עמיר ודרור עדני לרצוח את ראש הממשלה היו פנטזיונריות: לירות לעברו טיל לאו (שלא היה ברשותם), להחדיר ניטרוגליצרין למי השתייה בבית מגוריו, להציב מיקרופון ממולכד במקום בו הוא נואם, או לפוצץ מכונית תופת במקום בו תעבור שיירת ראש הממשלה. לכל התוכניות לא הייתה אפילו ראשית היתכנות.

יגאל, וכך נקבע בבית המשפט, פעל גם במסלול עצמאי, מקביל. על נסיונותיו לחסל את רבין בחגיגות המימונה באולמי "נוף ירו
נדמה שעמיר מאחד פלגים בשמאל, שבימים כתיקונים מתקשים להתאחד סביב סדר יום ונושא משותף, בלי לבדוק את העובדות או לנסות לגבש מעט פרופורציות. לא נמצא היום איש מרכזי שיעיז להגיד: "המלך הוא עירום". עמיר נענש מעל ומעבר, באורח חסר פרופורציה על חלקו הזניח באירועים שקדמו לרצח רבין
שלים" וכן בחנוכת מחלף כפר שמריהו דיווח לחגי רק בדיעבד. חגי טען בחקירתו שלא התייחס ברצינות לאיומי אחיו.
 
שיפוט בדיעבד של עמיר בעניין הוא בעייתי: אכן, יגאל רצח בסופו של דבר את רבין, אבל יש לזכור שכל סביבתו הקרובה של עמיר ששמעה ממנו על תוכניותיו לא לקחה אותו ברצינות.

אפילו אבישי רביב, סוכן השב"כ שהזין את מפעיליו באלפי ידיעות, חלקן איזוטריות ממש, לא התייחס ברצינות לאמירותיו של עמיר. דבר אחד ברור: חגי לא ידע מראש שיגאל מתכוון לרצוח את ראש הממשלה בליל ה-4 בנובמבר 1995. הוא לא ידע שנטל מכדורי ההולופוינט שהכין, לא ידע שנסע באוטובוס לכיכר ולא היה ברשותו שום מידע מקדים ואפקטיבי על הלילה הנורא. אפילו לא נקבע כי בלי תמיכתו של חגי, יגאל לא היה מבצע את הרצח.

בית המשפט גזר על עמיר 16 שנות מאסר - עונש חסר פרופורציה במערכת המשפטית הרחמנית בישראל. אם לא היה מעורב ברצח רבין, סביר שהיה מקבל עונש זניח.

הנה מספר דוגמאות לענישה שאושרה השנה בבית המשפט העליון; מסאז’יסט שביצע עבירת מין קשה במטופלת נשלח לשנת מאסר; אדם שמרח את אשתו בצואה ובביוב, בעט בבטנה בזמן שהיתה הרה, כינה אותה "פרה", "זונה" ו"חבית מפוצצת" נשלח לשנתיים בכלא;

אדם שביצע שורה של מעשים מגונים בילדות של בת זוגתו נשלח לארבע שנות מאסר; קטין שקשר קטין אחר לכיסא, היכה אותו במקל, איים עליו באבן שירוצץ את גולגלתו, ואיים עליו בסכין שישחט אותו ישהה בכלא שנה וחצי; אדם ששלושת בנותיו, אחת בת פחות חמש, אושפזו עם הרעלה חמורה בבית חולים לאחר שנתן להם סוכריות מורעלות, ובית המשפט קבע שניסה לרצוח אותן, קיבל 15 שנות מאסר. כן, שנה אחת פחות מחגי עמיר.

להוסיף על 16 השנים, נגזרה על עמיר חצי שנה על כך שאמר לאחד הסוהרים בכלא כי "אני יכול להרים שיחת טלפון ולדאוג שיחסלו ויפוצצו את שרון". אילולא היה הדמון מרצח רבין, ספק עם הסוהר היה בכלל שם לב לסכנה המתרגשת על ראש הממשלה.

בשיטתנו המשפטית, אדם משלם את חובו לחברה באמצעות ישיבה בכלא. עמיר לא קיבל חנינה, לא שחרור מוקדם ולא שום הטבה או פריבילגיה שהמדינה מחלקת בנדיבות. משריצה את עונשו, אפשר להניח לו לשקוע חזרה בתהום האלמוניות, המקום ההולם את אישיותו השטחית ולא מעניינת.