בשורה חדשה

אביחי בוארון , י"ח באייר תשע"ב

אביחי בוארון
אביחי בוארון
צילום: יח"צ

ליד פיל ג'קסון, המאמן האגדי של קבוצת הכדורסל שיקגו בולס בתקופת מייקל ג'ורדן, היתה יושבת דרך קבע, בכל המשחקים, חבורה של אנשים מבוגרים, כסופי שיער וחדי עין.

אותה חבורה מכובדת היוותה מעין מועצת חכמי הכדורסל של שיקגו. פרופסורים לכדורסל. תפקידם היה לייעץ לג'קסון, להכווין אותו ולסייע לו לעשות את הדבר הנכון ברגע הנכון. בתמורה, רחשו להם ג'קסון וחניכיו כמו גם תושבי שיקגו כולה, הערכה רבה וכבוד גדול.

זו לא רומנטיקה אלא יעד בר השגה

אמנם נתניהו טרף את הקלפים אבל נראה שכל המערכת הפוליטית ייחלה לדחיית הבחירות. כל המערכת הפוליטית בכלל והמפלגות הדתיות-לאומיות בפרט. עכשיו, אחרי הסערה, ראוי לומר את מה שרבים חושבים ומרגישים כלפי מפלגות המגזר. חושבים, וכל זמן שמערכת הבחירות עמדה באוויר, נמנעו מלבטא כדי לא לפגוע בהצלחת המפלגות ובציבור עצמו. עתה, משבוטלו הבחירות במתכונתן ויש עוד שנה וחצי של עבודה, הביקורת חייבת לצאת ואיתה התביעה לבשורה חדשה ואמיתית.

זו לא דרישה רומנטית. אין טעות שלא נעשתה בשנים האחרונות על ידי המפלגות הדתיות לאומיות. חברי הכנסת שלהן במקרה הטוב לא מדברים אחד עם השני כבר שנים. במקרה הגרוע הם לא מפסיקים לריב אחד עם השני. איך אפשר לעבוד כך? איך אפשר לי
עכשיו, אחרי הסערה, ראוי לומר את מה שרבים חושבים ומרגישים כלפי מפלגות המגזר. חושבים, וכל זמן שמערכת הבחירות עמדה באוויר, נמנעו מלבטא כדי לא לפגוע בהצלחת המפלגות ובציבור עצמו
יצג כך ציבור? איך אפשר לעמוד ביעדים?

שלוש שנים היו גישושים לאחדות ולא עלתה בידם. רק כשהחרב הונחה על צווארם הם נאנסו להוציא פוטופיניש של יו"רי הסיעות מסכמים על הליכה משותפת, יום לפני שהכנסת אמורה הייתה להתפזר. וגם אז זינבו בהם חבריהם באמירה שהיו"רים לא מייצגים. 

"יאכלו אותך בלי מלח"

מפלגה אחת נכנסה בדוחק לקואליציה. מפלגה שנייה נזרקה לשוליים הסהרוריים של הפוליטיקה הישראלית. 94 חברי כנסת תומכים בממשלה אבל יותר מחצי מנציגי הציבור הדתי-לאומי נקברו באופוזיציית המצורעים, מחוץ לגדר של כלל ישראל.

שנים על שנים דובר על כך שרשימות המועמדים הן רשימות סגורות. שנים על שנים (כעשר שנים) פעלו רבים לקיום מפקד ופריימריס בציבור כולו. רק לאחרונה נפתחה הדלת כדי סדק צר, כדי מפקד צר, מפקד שנתפר על פי מידותיהם של מקבלי ההחלטה לקיימו, בתרגיל פוליטי מהסוג שכל בגיר במגזר מכיר. מכיר ונגעל. עד כדי כך הדחייה גדולה ששתי המפלגות ספק עוברות את אחוז החסימה.

פורצים למבוי סתום

לפחות שלשה אנשי שם נמנעו מלגשת למפקד מסיבה אחת ויחידה אותה הטיב לתאר באוזניי אחד מבכירי הרבנים בציונות הדתית: "הוא בא להתייעץ איתי אם לרוץ.

'חבל על הזמן שלך', אמרתי לו. 'יאכלו אותך בלי מלח''. ואותו מתייעץ לא היה לבד. עוד רבים רצו להצטרף ומנעו עצמם מחוסר אמון בתהליך ובמארגניו. וממילא עולה השאלה: למה זה מגיע לנו? למה אנחנו מתנהלים ומתנהגים כחגבים? עד מתי נהיה כן בעיניהם? מדוע כל אחד שמצטרף למפלגה הזו מיד מחוויר ודוהה (כפי שאמר איש הרדיו דאז אורי אורבך) ולמה תמיד אנחנו פורצים שנייה וחצי לפני הבחירות. פורצים למבוי סתום.

חלון הזדמנויות

בימים האחרונים עברה הפוליטיקה הישראלית ובתוכה הפוליטיקה המגזרית את הדבר שהכי קרוב למערכת בחירות אמיתית. הוויברציות היו של מערכת בחירות בעיצומה.

לו התקיימו בעוד ארבעה חודשים, שוב היו מגיעים נציגי המגזר למערכת הבחירות חבולים וחבוטים ממשא ומתן מתיש על איוש הרשימה - משא ומתן שהיה מסתיים ארבעה עד חמישה שבועות לפני הבחירות עצמן - ומנהלים קמפיין בחירות בקול ענות חלושה. אבל אז נדחה הקץ ובעצם נפתח חלון הזדמנויות. חלון הזדמנויות שבו אנחנו כציבור יכולים לעשות את זה אחרת אם רק נרצה. חלון הזדמנויות שבו ניתן לבנות נציגות צעירה, דינאמית, אחראית ומקצועית, שתינוק את כוחה מהציבור הדתי-לאומי ותפנה החוצה לציבור הכללי.

אם החברים הוותיקים לא ישתפו פעולה בבניית כוח צעיר, מגוון וערכי של מקצוענים שיעבדו יחד ויחתרו להגעה ליעדים משותפים ואישיים, זה יעמוד לרועץ אבל זה לא יעכב הקמתה של רשימה כזו שמחד תביא בשורה רעננה ומאידך תאחד סביבה ציבורים רחבים.

אל תגידו פלגנות

ושאף אחד לא יהלך אימים במילת המחץ: 'פלגנות'. שנה וחצי לפני הדד-ליין ייעשה כל מאמץ לבנות בית אחד רחב ויציב שיכיל את כל הכוחות בציבור הזה ואף מחוצה לו. ואם בכל זאת לא ייפתחו השורות בצורה אמיתית וכנה, לא נוכל לעמוד עוד מנגד, לבַכות את מר גורלנו הציבורי-פוליטי ולא לעשות דבר.

המחויבות שלנו כציבור וכיחידים, לנצח ישראל ולערכים עליהם גדלנו ועליהם אנחנו מחנכים את ילדינו, חזקה יותר מכל חולשה ונדנוד הלב המאיימים לרפות ידיים.