מהו חילול השם?

תגובתו של אברך חרדי למאמרו של הרב ברוך אפרתי שטען כי אי-התגייסות החרדים לצה"ל מהווה חילול השם

ישראל מאיר , י"ט באייר תשע"ב

ישראל מאיר
ישראל מאיר
צילום: עצמי

בגיליון האחרון של "בשבע", קידמו את פני הקוראים החרדים של העיתון – ויש לא מעט כאלה – שני מאמרים מפתיעים למדי, שאם היו נכתבים כלפי ציבור אחר מתוך המגזר הדתי בכלל, ספק רב אם היו זוכים לפרסום בעיתון זה (ובטח לא במדור שנקרא ''עיונים'').

על המאמר הראשון, הקצר יותר, הפחות חריף והפחות מטיף, חתומה גברת בשם אילת שקד. אם היה זה המאמר היחיד, לא נראה לי שהיה טעם לטרוח להגיב. היא עוסקת יותר בשאלות טכניות. נראה שמאוד כואב לה לראות משפחה חרדית שלמה נוסעת באוטובוס בין עירוני ולא מתחלקת בשני רכבים פרטיים.

תודה לך על הדאגה, אל תחששי, אף אחד (!) לא בוחר בחיים שכאלו משיקולים חברתיים של "מה יגידו" וכדומה. ובעניין המיסים שמועברים ישירות אליהם, לצערי ולצערך, יש הרבה מאוד אנשים שחושבים שאחינו הגרים באלון מורה ואיתמר מבזבזים את מיטב כספם של התושבים התל אביבים משלמי המיסים. בדיוק מה שאת חושבת על טענה זו, חושבים החרדים על טענותייך.

הכאב הגדול היה לקרוא את המאמר השני שממלא את המשבצת של "דבר תורה". עליו לא חתום כלכלן או חבר כנסת, עליו חתום רב: הרב ברוך אפרתי. בתגובה זו אינני בא לייצג חלילה את ציבור לומדי התורה אשר נהנה ממסגרת "תורתו אומנתו" ולשמחתי לא זקוק לייצוג על דפי העיתון. אבל את ''מסילת ישרים'' כבוד הרב, גם אני למדתי.
חבל לנסות לגרור את הציבור הדתי למאבק חסר טעם שכזה. הצבא אינו מעוניין בחרדים. מי שלא רוצה את תלמידי ישיבת הר ברכה בשירות ההסדר, קל וחומר שלא רוצה לראות שם את תלמידי ישיבת פוניביז'
משום מה לא נראה לי שכאשר הרמח''ל סיים לכתוב את ספרו, הוא הסיק את אותן מסקנות שהרב הסיק.

אני גם לא בטוח שהרמח''ל הסיק את אותן מסקנות שאני הסקתי מספר הספרים שלו, אשר על כן אני משאיר אותן לעצמי – ביני לבין בוראי. אבל בכל זאת, את הפתיחה ל''מסילת ישרים'', גם מי שלא למד במסגרת ישיבתית מכיר: ''יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו''.

מה חובתו שלו, בעולם שלו. לא מה חובתו של הזולת בעולם שלך. על כך אין חולק, זה אפילו לא פירוש המילים. זה מה שהוא כתב. אינני רוצה להתייחס לטענות הספציפיות שהועלו במאמר, צר לי על מה שלא נכתב. צר לי על השפה הלמדנית שמנסה – אך לא מצליחה – לכסות על זלזול וניכור לבני אדם שבראש ובראשונה יראת ה' לנגד עיניהם.

אני כותב ניכור וזלזול, כי אני מעדיף להתבטא בעדינות לגבי מי ששואל איך אברך שלא הולך לצבא כי זה ביטול תורה, יכול להרשות לעצמו להקצות מזמנו לקניות במכולת.

אינני רוצה להעלות על הכתב את השנאה שעוברת בראשו של מי שכותב דבר כזה, עת הוא רואה אברך עומד לפניו בתור לקופה. הניסיון להוציא את הציבור הדתי לאומי לראש המאבק בחרדים לא יצלח. חבל על המלל וחבל על הטרחה. כל מי שקצת מכיר, יודע שאין שום ויכוח אישי.

"איזו תורה צומחת בקרקע של חילול ה'?", שואל הרב אפרתי. ובכן, תורת חיים צומחת. תורה שיש אנשים שמוכנים לוותר על הכל כדי להמשיך ולעמול בה. האמינו לי, לא כדאי לנסות אותם. תורה שממנה צמחו אנשים כמו הרב שטינמן שליט''א, הרב עובדיה יוסף שליט''א ועוד רבים וטובים שאם תנסה לספור על כף יד אחת את תלמידיהם הדתל"שים, אני לא בטוח שתצליח.

חבל לנסות לגרור את הציבור הדתי למאבק חסר טעם שכזה. הצבא אינו מעוניין בחרדים. מי שלא רוצה את תלמידי ישיבת הר ברכה בשירות ההסדר, קל וחומר שלא רוצה לראות שם את תלמידי ישיבת פוניביז'. אני לא בטוח שאותו קידוש ה' שאתה כל כך מאמין בו ומנכס אותו לכיסך הפרטי, יצמח מדבר כזה. צבא שמוותר בקלות כל כך על מפקד מסור כדוגמת סא"ל שלום אייזנר, בטענה כי מעשה אחד שלו לא מצטלם טוב, לא נראה לי שבאמת זקוק לנטל שווה ולגיוס כולל. בטח לא לחרדי שמצטלם הרבה פחות טוב בעיניהם (בינינו, גם בעיניך...).

תמונותיהם של מאות החרדים עומדים בוכים יחד עם כל בית ישראל בלוויותיהם של בני משפחת פוגל ושל קדושי מרכז הרב הי''ד, עדיין לא משו מזיכרוננו. חבל על הכניעה למחלוקת, חבל לוותר על אחדות אמיתית, דווקא בימי ספירת העומר, בהם אנו מחכים ליום שבו נעמוד כולנו, צבא השם כולו, עם כל הכיפות שלראשינו, למרגלות הר סיני.