דמוקרטיה זה לא (רק) אמינות

מיכי אמיתי , כ"ב באייר תשע"ב

מיכי אמיתי
מיכי אמיתי
צילום: עצמי

כולם כועסים על שאול מופז. מבטיח א' וממהר לקיים ב'. נשבע שלא - ובו-בזמן דווקא מאוד כן. הכעס מוצדק. אבל שאול הוא אנחנו. כל החברה הישראלית, ובמיוחד בקשר לשלטון.

האמנם בחירות הם אות ומפות לדמוקרטיה, או שבעצם מדובר באחיזת עיניים?! צורת השלטון דמוקרטית, אך האם החברה הישראלית לא חסרת כל תרבות דמוקרטית?!

ציפי לבני השתתפה בהפגנה נגד ממשלת האחדות. "זה גועל נפש. יש גם פוליטיקה אחרת", הסבירה. כשהתפטרה לבני מהכנסת, כתוצאה מתבוסתה בבחירות. כלפי חוץ, היא עטפה זאת באצטלת ערכים ומוסר, "דרך" ו"כיוון". אבל האם דמוקרטיה פירושה שאם לא זכיתי במקום הראשון, אני מתפטר מלהיות משרת ונציג הציבור? ומה על 40% ממתפקדי "קדימה" שבחרו והאמינו בך, ומה על מחצית מחברי הכנסת, שסיכנו את עתידם הפוליטי ותמכו בך? האם להם אינך מחויבת, והאם נציג ציבור אינו צריך להמשיך ולפעול גם במורד, גם כשקשה?

"לקבל את הכרעת הרוב" – פירושו בדיוק כך: לשרת את הציבור גם כשקשה , למרות שהפסדתי. אין זאת "היאחזות בקרנות הכיסא" להישאר למרות ההפסד, אלא בדיוק להיפך: מי שמאמין ששליחות ציבורית היא זכות ולא תואר אצולה שאין עמלים להשגתו, מי שמאמין שיש לו מה לתרום לזירה הציבורית, מחויב לציבור, גם כש"רק" 40 אחוז בחרו בו...

אבל ציפי לבני לא לבד, לא רק היא זורקת את המפתחות כשלא מתאים לה. נשיא המדינה שמעון פרס, לאחר שהפסיד לעמיר פרץ על ראשות מפלגת העבודה בבחירות המקדימות בשנת 2006, גם הוא לא כיבד את הכרעת הרוב במפלגתו - ופשוט ערק למפלגת
בתוכנית ההתנתקות, שבוצעה כאמור בניגוד להכרעה בבחירות ובניגוד לתוצאות משאל המתפקדים, הייתה למתנחלים ולתומכיהם את כל הזכות המוסרית והחובה הדמוקרטית לשבור את הכלים ולהוציא למדינה ולצבא את השטקר
קדימה.

גם בכירי "שינוי", הליברלים הגדולים, שהטיפו מעל כל במת לתרבות דמוקרטית, ערכי שלטון החוק ושאר ירקות, כמו אברהם פורז וחבריו, לאחר שהפסידו בבחירות המקדימות באותה שנה לרון לוונטל, לא היססו – פרשו מ"שינוי", הותירו אותה עם החובות, והקימו בזריזות את ח"ץ, מפלגה חילונית, ליברלית וכמובן דמוקרטית.

שתיהן לא עברו את אחוז החסימה באותן בחירות, אולי מפני שלרוב הישראלים הייתה אלטרנטיבה אנטי-דמוקרטית נוצצת בהרבה. "קדימה". ואכן, ראש לכל האנטי-דמוקרטיים כולם הוא ראש הממשלה אריאל שרון, שגירש את עשרת אלפי אזרחי גוש קטיף וצפון השומרון, למרות שנבחר על טיקט הפוך לחלוטין ("דין נצרים כדין תל אביב"), הלך למשאל המתפקדים והפסיד בו, ומיד צפצף על רצון הבוחר, על הכרעת הרוב במפלגתו-שלו, ותוך שנה החריב עשרות ישובים והגלה את אזרחיהם.

כל אלו - לא היססו במשך שנים להטיף למתנחלים על כיבוד הכרעות הרוב, ובצדקנות וגלגול-עיניים מתחסד הקשו בכל ראיון: "האם תקבלו את דעת הרוב, האם תתפנו מבתיכם?!"

בתוכנית ההתנתקות, שבוצעה כאמור בניגוד להכרעה בבחירות ובניגוד לתוצאות משאל המתפקדים, הייתה למתנחלים ולתומכיהם את כל הזכות המוסרית והחובה הדמוקרטית לשבור את הכלים ולהוציא למדינה ולצבא את השטקר.

הם לא עשו זאת. למרות שהשלטון לא כיבד את דעת הרוב וצפצף על הדמוקרטיה. למרות שדובר על ציפור-נפשם ומפעל חייהם הם חרקו שיניים, בכו, אך לא שברו את הכלים. הפוליטיקאים הצדקניים, הצבועים, שוברים את כל הערכים הדמוקרטיים, על כיסא ומשרה, על כבוד-אישי ועל יוקרה רגעית.

אז כעסי ישראל על שאול מופז. הוא בעצם הפרצוף של כולנו. צורת-דמוקרטיה יש כאן, תרבות דמוקרטית, מעולם לא הייתה.