אין להם מה להפסיד

האמנם ניסינו הכל? אל תאמינו. עוד לא ניסינו קורטוב ממה שמדינה אחרת במצבנו היתה מעוללת לשופכי דמה. עוד לא באנו איתם רבע חשבון על המשפחות שנגדעו כאן, על הפחד ברחובות ועל הכלכלה שנהרסה.

תגיות: גוש קטיף
חגי סגל , כ"ח בכסלו תשס"ג

בפרספקטיבה של 10 שבועות ו-90 הרוגים מתברר שהפיגוע בקו 4 בתל-אביב, ערב חג הסוכות, חתם עידן בתפיסת הבטחון המקומית. הוא היה הפיגוע האחרון שבעקבותיו נקטה ישראל תגובה צבאית. תגובה אומללה משהו, אבל בכל זאת תגובה: דחפורים של צה"ל זרעו הרס במתחם המוקטעה ברמאללה, כמעט עד מפתן ערפאת, בטרם נסוגו משם בלחץ האמריקנים ופואד.

מאז עבר עלינו סתיו עקוב מדם, עם הרבה פעולות מנע ואפס תגובות. כוחותינו מסכלים ללא הרף, מחסלים פה ושם, בונים גדר לתפארת, אך כבר אינם טורחים להשיב מכה תחת מכה, פצע תחת פצע. פיגועים איומים עברו בלי אפילו מראית עין של תגובה. שום מסוק אפאצ'י או מפציץ על קולי לא נשלח להשבית את מחולות השמחה בחוצות פלשתין אחרי מעשי הטבח בצומת כרכור, בחרמש, בקיבוץ מצר, בכפר סבא, בחברון, בירושלים, בבית-שאן.

כביכול, הימנעות מצעדי גמול ישירים על פיגועים קשים מעידה על גישה ממשלתית בוגרת יותר, על קור רוח מבצעי. למעשה, היא מסגירה ייאוש גדול. ראש הממשלה, כמו הפובליציסטים של "הארץ", חדל להאמין ביכולתה של ישראל לגבור על אויביה. אפילו הוא נוטה לחשוב שצה"ל מיצה את יכולת התגובה שלו, שניסינו הכל, ומה שנשאר לעשות עכשיו זה רק לתת להם מדינה ולהסתגר מאחורי חומה סינית חדשה לאורך הקו הירוק. ישיבות חירום של הקבינט הביטחוני, שפעם היו מבוא לתגובות מחץ, הפכו לחזיון נדיר, כאילו אין עוד טעם ותוחלת בתגובה כלשהי זולת נשיכת שפתיים.

האמנם ניסינו הכל? אל תאמינו. עוד לא ניסינו קורטוב ממה שמדינה אחרת במצבנו היתה מעוללת לשופכי דמה. עוד לא באנו איתם רבע חשבון על המשפחות שנגדעו כאן, על הפחד ברחובות ועל הכלכלה שנהרסה. אחרי 27 חודשי קרבות צה"ל עדיין מתפקד ככוח שיטור בעיקר. במקום לנהל מלחמה כוללת נגד הישות הפלשתינית האויבת, הוא מנהל מרדף סיזיפי אחרי קבוצת מחבלים נבחרת, מחט בערימת שחת. במקום להקפיד שלאויב יכאב פי כמה מאיתנו, מתקיימת כאן הקפדה מדהימה על אי פגיעה בעורף האוהב והתומך שלו, המכונה כאן "אוכלוסיה חפה מפשע". כמעט 2000 פצצות מרגמה נורו על ישובי גוש קטיף וצפון הנגב מחבל עזה, ואפילו פעם אחת לא באה הרעשת נגד מקפת, כפי שהיה נהוג בעבר בגבול הצפון, למשל.

טענת הניסינו-הכל אינה מסתדרת עם העובדה שערפאת עדיין כאן וגם אחמד יאסין. היא סותרת את החלטת בג"ץ, מלפני שלושה חודשים, נגד גירוש של משפחות מחבלים. למרות הקזת הדמים הנוראה בצידנו טרם הונהגה כאן חקיקה עוקפת בג"ץ.

והעיקר: טרם הבהרנו לפלשתינים, שיש להם מה להפסיד. אריאל שרון נמנע מלהתייצב בפני המצלמות ולהצהיר בהן צדקו שישראל לא תוותר עוד על שטחי מולדת. הוא מסרב לרמוז לפלשתינים, שמלחמה נגדנו בסגנון תש"ח עלולה להסתיים בתוצאות תש"חיות. הם נלחמים בנו בידיעה שגם אם נכריע אותם צבאית, תמיד יוכלו להגיד פוס ולקבל את כל מה שהיינו מוכנים לתת להם בתקופת ברק. מבחינתם, במקרה הכי גרוע הם פשוט יניפו דגל לבן, וינצחו.



חגי סגל הוא העורך הראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7.