השר בגין וה"זיהום המוסרי"

הרב דניאל שילה , כ"ד באייר תשע"ב

הרב דניאל שילה
הרב דניאל שילה
צילום: עצמי

בעקבות פרשת מגרון והסכנה ליישובים נוספים, הועלתה בכנסת הצעת חוק, שתכשיר את היישובים אשר נבנו בתום לב, תמורת פיצוי בעלי הקרקעות. השר בני בגין נשלח לייצג את הממשלה בהתנגדותה לחוק זה, ואנו נדון בנימוקיו ובצידוקיהם.

תחילה הפליא השר בגין להסביר עד כמה אין המטרה מקדשת את האמצעים, כאילו חשבנו שכן, ואחר כך את גודל ה"עוול" שבהצעה זו. אולם, לא אנשי מגרון ולא אנשי בית אל, סבורים ככלל שמותר לקחת אדמה ערבית פרטית ולהתיישב עליה ללא הסכמת בעליה המוכחים.

ראשיתה של ההתיישבות ביש"ע הוכיחה זאת. הדרכתו של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל הייתה שאין לפגוע בשום אדמה פרטית של איזשהו ערבי, וזה הוסכם על הכל. על כן, ניסיונות ההתיישבות הראשונים היו במשטרת מסחה, (אלקנה), במשטרת נבי צאלח (נווה צוף), במחנה חורון, ובתחנת הרכבת התורכית בסבסטיה. כל אלה היו אדמות מוחזקות בידי השלטון הירדני ולא בידי אנשים פרטיים. קדומים על כן, בהיותה היישוב היהודי הראשון בשומרון, קמה על אדמות המחנה הצבאי הירדני, אשר הן בוודאי לא אדמות פרטיות. ככלל, ישובי יש"ע לא קמו על חורבות יישובים ערביים, ואילו העוינים אותם יושבים גם יושבים על אדמות כאלו.

אולם, על אף העיקרון הנזכר,בהלכה היהודית וגם במשפט העמים אשר הונהג במדינת ישראל, קיימת התנגדות למתן סעד משפטי למי שמבקש אותו ממניע המוגדר כ"מידת סדום". הטוענים לבעלות על אדמות מגרון ושכונת האולפנא בבית אל , לא נדרשו לתת את נחלת אבותם כנבות היזרעאלי בשעתו. הם מתבקשים לוותר תמורת פיצוי הוגן על אדמות שאינן מהוות עבורם שום ייתרון כלכלי או רגשי, מלבד מניע השנאה. אין מקום לתת להם סעד משפטי כאן, כשהוא כרוך בנזק וצער רב לזולתם אשר לא חטאו ולא פשעו בהתיישבותם שם. הגדרת השארתם שם כ"מטרה המקדשת את האמצעים" , היא עלילה הזויה.

ה"זיהום המוסרי"

לפני מספר שנים בעת אחת ממערכות הבחירות, טען השר בגין כלפי ממשיכי דרכו של רחבעם זאבי הי"ד, שרעיון הטרנספר לערבים, מרצון או באילוץ שלטוני, הוא "זיהום מוסרי" כהגדרתו. הבה ניזכר, הטרנספר הנרחב ביותר בארץ בוצע תוך כדי מלחמת השחרור ולאחריה, בעת שהשר בגין היה בן חמש, ולא יכול היה להיות מודע לכך. באותם ימים, סברו שהדבר היה הכרחי בעת חולשה, נוכח תוכניות הזדון הערביות והפעלתן. שם קדשה המטרה את האמצעים. יישובים יהודים רבים יושבים היום על אדמות הערבים שגורשו. אולם, מאז כל הטרנספרים שבוצעו לא היו הכרח גמור אלא רצון "לנשום לרווחה". מצרים לא סכנה את מדינת ישראל, כאשר למען "שלום " איתה קדשה המטרה את האמצעים, והדרישה השפלה לגרש את היהודים מכל מקום בסיני בוצעה. זה היה "זיהום מוסרי" אמיתי. הפעם נגד יהודים.

המצרים באו אל המשא ומתן כשם עדיין מזוהמים בזוהמת הפלישה לארץ בתש"ח. הם מעולם לא התחרטו על הפשע הזה. פלישתם נבעה משנאת ישראל, אשר נתלוותה בחמדנות כלפי האזורים שהיו אמורים להיות במדינה הערבית. סאדאת היה אחד השותפים לכך, והוא הפך לפתע לדואג למדינה הערבית. מסירת סיני לערבים הביאה עלינו את צרת רצועת עזה דהיום, ואת צרת המסתננים. ולשם כך גם גורשו היהודים מכל מקום בסיני. סיני הפך למעוזם של סחטנים, סוחרי נשים וסוחרי עבדים. לו נשארנו לפחות בחלקו הקדמי היינו מונעים בכך את אחד הזיהומים הקשים בתבל.

כך גם גרוש היהודים מגוש קטיף. כאשר אתה מגרש אנשים רק מפני שמישהו שונא את נוכחותם שם, אין לכך הגדרה קולעת יותר מ
עוד הרבה השר בגין לדבר אודות "מוראה של מלכות" אשר צריכה להתבטא במילוי צו בית המשפט ללא עוררין. על כך יש לומר כי קיים גם כבודה של מלכות. בהעדר מלך, עובר השלטון לידי העם באמצעות נבחריו.
זו של השר בגין. כך גם גרוש היהודים מטרשי מגרון ובית אל. כשהערבים פועלים מתוך "זיהום מוסרי" , הם זוכים לגיבויו של ממציא המונח הזה. להם מותר שהמטרה תקדש את האמצעים.

"רק הליכוד יכול"

כשנודע דבר תכנית ה"שלום" של בגין המנוח, אמרה גולדה מאיר ששלום "כזה" הייתה גם היא יכולה להשיג מזמן. אצלה לא קדשה המטרה את האמצעים. היא גם הבינה, שמצבה של מדינת ישראל איננו כה דחוק עד כדי עשיית "שלום" כרוך ברשע. רבין המנוח אמנם הובל בידי הזויים להסכמי אוסלו, אך אלה לא כללו לא הקמת "מדינה" פלשתינים, ולא הובאה שם אפשרות עקירת יישובים יהודים . זה רעיון שראשיתו מן הליכוד ויוצאיו.

כך הראשון שדבר על מדינה פלשתינית היה אריאל שרון, והוא גם זה שהמשיך את הרעיון לעקור יישובים יהודים. אחריו בא בנימין נתניהו לפתח את רעיון המדינה הפלשתינית. בעת ימי אוסלו, נכח בנימין נתניהו יותר מפעם אחת בפגישות רבנים בבית הרב אברהם שפירא זצ"ל. כשדובר על מתן שריוניות לרשות הפלשתינית הוא טען שם כקצין, ששריונית יכולה להרוג יישוב שלם. כמה יישובים תוכל להרוג המדינה הפלשתינית אדוני ראש הממשלה? כך גם שאול מופז, מי שהליכוד היה ביתו הבלתי נעזב, ממשיך עתה באותה סטייה ליכודית מוכרת, ומדבר על עקירת מאות אלפי יהודים למען ה"שלום". הוא אמנם היה רמטכ"ל וגם שר ביטחון, אך ישנם ברחבי העולם עוד כמה גנרלים אשר תבונתם המדינית ביישה את עברם הצבאי. ה"זיהום המוסרי" עלול להפוך בליכוד לחיידק טורף.


"עד צדק ישוב משפט"

עוד הרבה השר בגין לדבר אודות "מוראה של מלכות" אשר צריכה להתבטא במילוי צו בית המשפט ללא עוררין. על כך יש לומר כי קיים גם כבודה של מלכות. בהעדר מלך, עובר השלטון לידי העם באמצעות נבחריו. ביסוד שלטון העם עומדת הפרדת הרשויות. כאשר הרשות השופטת עושה עצמה לרשות מחוקקת, חדל העם לראותה כמי שפועלת מכוחו, ורואה אותה כמי שפועלת מטעם עצמה. הפרקליטות האמורה לטעון בשם העם, פועלת בשם עצמה, ומתחייבת לעשות מעשים שאין העם ונציגיו רוצים בהם. אחר כך הופכת פסיקת הבג"ץ למעין הכתוב במגילה, "ונחתום בטבעת המלך-אין להשיב". העמדת הבג"ץ מעל הכנסת, כמין "מועצת חכמי החברה", היא פגיעה חמורה ברצון העם. זהו סוג של "התחרדות חילונית" במקביל. בשיר שכתב המשורר יצחק שלו לפני חמישים שנה, בספרו "קול ענות",הוא מתאר את פעלה של חברה חסרת אלוה במילים הללו: "ונעבוד לכבוד, ונעבוד לממון, ונעבוד למשטר וליתר קופי הביבר". אפשר שהיום היה כולל כאן גם את הסגידה למערכת המשפט.

היום יום רביעי בו קראנו בשיר של יום: " כי עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב". מפרש רד"ק שהצדק הופרד מן המשפט, ועל כן פרשו מן המשפט כל ישרי לב. כשישוב הצדק אל המשפט ישובו אליו גם הם.

השר בגין תמך יתדותיו בכך ש"אין המטרה מקדשת את האמצעים" ואילו הוא מבקש להביאנו למצב של "מטרה המגרשת את הנמצאים".