התככנות הפוליטית מעוררת בציבור תחושת מיאוס כלפי מערכת הבחירות כולה. יש יועצים ופרסומאים שאף מעוניינים להפוך את הבחירות למין משחק של ססמאות, דימויים ואמירות-סרק, כדי שאלה יהיו שיקולי הבוחרים ולא השאלות הרציניות והחשובות. מכאן גם יכולה להתפתח אדישות, בסגנון "כולם אותו הדבר".

אפשר היה להתייחס כך למערכת הבחירות לו היינו חיים בסקנדינביה. כאן, בארץ ישראל, יכולות להיות לבחירות השפעות גורליות ביותר על חיינו. פתק בקלפי עשוי להיות רב-משמעות בשאלות של חיים ומוות ממש.

משמעותה של בחירה

הנה, לפני כאחת-עשרה שנים הלכנו לבחירות. לכאורה עוד מערכת בחירות. כיום, במבט לאחור, אנו נוכחים לחרדתנו עד כמה הייתה הבחירה ההיא גורלית. היא הביאה לעלייתה של ממשלה שהמיטה עלינו את אסון אוסלו. על הטעות הזאת שילמו בחייהם יותר מאלף יהודים ורבבות נפצעו. היא אשמה בחלק מכריע של הבעיות הקשות האופפות אותנו – בביטחון, בכלכלה, במצב החברתי. זו הייתה משמעותו של פתק בקלפי.

הבחירות הנוכחיות אמורות להכריע בשאלה גורלית זו ממש. על כף-המאזניים עומדות שאלות של חיים ומוות, בלי שום מליצות. אין שבוע שהטרור האכזר לא דואג להזכיר לנו שבענייני נפשות עסקינן. אחרי שנתיים של שפיכות-דמים איומה ונוראה, ברור לכול שחייבים לשים קץ למצב הזה. לא יהיה אפשר להוסיף ולדשדש במקום, כאשר יהודים נהרגים כמעט מדי יום ביומו.

וכאן עומדות לפנינו שתי דרכים קוטביות. עכשיו כבר אי-אפשר להסתתר מאחורי מילים מעורפלות. המציאות הקשה הביאה אותנו לנקודת הכרעה בין שתי תפיסות שונות זו מזו בתכלית. או נכנעים לטרור או מנצחים אותו. או מקבלים את דרישותיהם של המחבלים, או עוקרים אותם מן השורש.

יש אומרים, שהדם היהודי שנשפך נגרם מכך שלא ויתרנו די הצורך בתהליך אוסלו. אולי אילו היינו מסכימים לוותר על כל העיר העתיקה ולא רק על הר-הבית, אם היינו נעתרים ל'זכות השיבה', אילו היינו מוכנים לעקור מאתיים אלף יהודים מבתיהם ולפרק את כל ההתנחלויות – כבר היה הזאב גר בשלום עם הכבש. מי שחושבים כך ודאי יבחרו במי שישאף ליישם מדיניות זו.

מי שאינו סבור שהאשמה תלויה בנו, משום שלא ויתרנו די הצורך, מבין בוודאי שהוויתורים שוויתרנו הם-עצמם לב הבעיה ומקור כל הצרות. אנחנו, באיוולתנו, הבאנו לכאן מתוניס כנופיית מרצחים, עזרנו להם להתחפש לדיפלומטים ולשוטרים, ובחסות תמימותנו ועיוורוננו הקימו הללו בלב ארצנו ישות טרוריסטית רצחנית וחינכו דור שלם לג'יהאד ולהתאבדות כדי לשפוך דם יהודים.

המסקנה המתבקשת מתפיסה זו היא – צריך לסלק מכאן את כל גורמי הטרור הללו, לנקות את השטח מכל אמצעי החבלה, להפסיק את ההסתה והחינוך לשנאת יהודים, ולעקור מן השורש את כל הרשות הטרוריסטית, על ראשיה, מפקדיה, שוטריה וכלי-נשקה.

"ובחרת בחיים"

אלה שני הקולות שצריכים להישמע במערכת הבחירות הזאת, והעם צריך לבחור במדיניות שהוא מאמין בה. מצד אחד יבואו מי שסבורים כי הפתרון הוא להעניק פרס לטרור ולהקים בעבורם מדינה עצמאית, ומנגד יתייצבו לפנינו מי שדורשים להפיק את הלקח מההשתוללות הרצחנית של העשור האחרון - לסלק מהארץ את כל גורמי הטרור, להחזיר לידינו את השליטה המלאה על הביטחון, לנפץ לחלוטין את כל החלומות של האוייב על מדינה עצמאית, שתהיה חלק מתכנית השלבים להשמדת ישראל.

זו השאלה האמיתית, העיקרית, המכרעת והגורלית. אל תתפתו לתעמולת-סרק. הקב"ה אומר לנו: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע", והוא מפציר ומבקש – "ובחרת בחיים".



מאמרו של הרב מנחם ברוד מתפרסם בגיליון 'שיחת השבוע' גיליון 811, י' במנחם-אב תשס"ג (19.7.02)