אחריות הורית
אחריות הורית

המציאות הטבעית בה אב ואם מביאים ילד לעולם ונושאים באחריות לגידולו כבר אינה דבר המובן מאיליו. המרכיבים הטבעיים בהבאת ילד נשארו כפי שהיו. עדיין צריך להפגיש את חלקו של הגבר וחלקה של האישה ולקיים הליך של הריון בתוך רחם אנושית, אולם דרכי החיבור בין כל האלמנטים הללו הפך להיות מורכב.

שיח הזכויות בנושא הורות השכיח את המחויבות ההורית. מי מחויב באחריות הורית לילד שבא לעולם. האם זו רק שאלה הסכמית? או שמא המחויבות היא ביולוגית בלתי ניתנת להפרה?

בשנים האחרונות בעקבות מאבק של ארגונים שונים, ורצון של זוגות עם בעיות פריון להביא ילד לעולם בכל מחיר נוצר מצב בו נותקה האחריות על הקשר הביולוגי. אדם עלום "תורם" זרע, וזרעו מופץ לעשרות ואולי מאות נשים. האישה לוקחת אחריות על גידול הילד שיולד, אך ביודעין מביאה לעולם ילד שנשללת ממנו הזכות לדעת מיהו אביו, וכמובן ליצור עמו קשר. זוג מבצע הפרייה מלאכותית ולאחר מכן אישה נוספת שותפה להליך כאשר ההפריה מונחת ברחמה וזוכה לקשר דם ולגידול במשך תשעה ירחים.

חווית הלידה של אותה אישה מסתיימת בניתוק חד כאשר הילד עובר לזוג שהוא אמנם ההורים הביולוגים מבחינה גנטית, אך אין לנו שום מידע על טיב הקשר הביולוגי שנוצר בין האם שהרתה את הילד לבין הילוד. קשר זה אנו מנתקים ברמה ההסכמית על

כאשר יש סכסוך בין ההורים והקשר עם הילד מחייב קשר לא בריא בין בני הזוג , יש להעדיף את טובת הילד, ולוודא שהוא מקבל את הקשר הנפשי והחברתי הטוב ביותר במסגרת המצב הקיים

ידי חוזים , אך כבר הוכח שלחוזים אלו אין שום יכולת למנוע את המשבר שעוברת פעמים רבות האישה היולדת, ואיננו יודעים את השלכתו של משבר זה על הילוד.

הקשר בין הורים לצאצאיהם הביולוגים הוא קשר שמעבר להגדרה חוזית או הסכמית. הניסיון מראה שילדים שנולדו לאב לא ידוע לא מוצאים מרגוע לנפשם ומחפשים בצורה נואשת לפעמים את המקור הביולוגי לקיומם. נשים שהרו כאם פונדקאית, יוצרות תחושת אמהות לעובר הנולד, וחוות משברים נפשיים קשים כשזה נלקח מהם מיד לאחר הלידה. אין לנו שום מושג מה חווה התינוק שנולד מול מי שנשאה אותו ברחמה תשעה חודשים, ואיזו טראומה הוא נושא איתו מניתוק זה.

המצב בו גברים שותפים להבאת ילד לעולם בלי לשאת באחריות על כך, הוא מצב שמתאים באופן בסיסי לתפיסת העולם בו נמצאות נשים מהמחנה הפמיניזם הרדיקלי, הרואות בגבר אויב שראוי להרחיקו. אך אינו מתאים למי שרואה במשפחה ובזוגיות ערך עליון. לדעתי יש לרענן את חובת האחריות ההורית של השותפים בהבאת ילד לעולם , גברים ונשים כאחד. משמעות הדבר היא שכל איש ואישה יהיו אחראים לשותפתם בהבאת ילד לעולם. אף אחד לא יוכל להתחמק מהאחריות ההורית, בדרך הסכמית עם הבן זוג או החברה. דרישה זו היא קודם כל חברתית מוסרית לפני שהיא מתורגמת לחובה חוקית.

המצב בו גבר מקיים יחסים עם אישה , גם כאשר הוא לא חושב על התוצאות היות והיא הבטיחה לו שהיא לוקחת גלולה וכו' לא יכול לפטור אותו מחובת האחריות על תוצאות מעשיו. המצב בו גבר "תורם" או ליתר דיוק מוכר תמורת כמה מאות שקלים את זרעו לבנק זרע, לא פוטר אותו מאחריות הורית לצאצאים שיתפתחו מזרעו. הורים ופונדקאית שהחליטו יחד להביא ילד לעולם, לא יוכלו להשתחרר מהאחריות ההורית של כל אחד מהם.

אחריות זו עוד לפני שנתרגם אותה למשמעות משפטית היא אחריות מוסרית. חובה עלינו כחברה לאפשר לילוד להכיר את מי ששותפים להבאתו לעולם מהבחינה הביולוגית, וחובה עלינו כחברה לדרוש משותפים אלו לתת את מה שהם יכולים לילוד הן מהבחינה הנפשית של חום ואהבה וקשר , והן מהבחינה הכלכלית. במצב של אם פונדקאית כמובן שהמצב מורכב מאוד. יש לחשוב כיצד ניתן להביא לידי ביטוי את האחריות ההורית של האם הפונדקאית , ואולי לבחון את הכדאיות של הליך זה מול הנזקים האפשריים.

הקידום הטכנולוגי המבורך שנותן אפשרות לזוגות רבים להקים משפחה, ראוי שיעזור לנו בפתרון בעיות, אבל לא במחיר של יצירת בעיות גדולות וחמורות. אפשרויות זיהוי האבהות שנפתחו הודות לטכנולוגיה החדשה של בדיקות הד.נ.א., צריכות להגדיל את האחריות ההורית ולא להיפך.

כאשר יש סכסוך בין ההורים והקשר עם הילד מחייב קשר לא בריא בין בני הזוג , יש להעדיף את טובת הילד, ולוודא שהוא מקבל את הקשר הנפשי והחברתי הטוב ביותר במסגרת המצב הקיים. כמובן תוך עידוד בני הזוג לשיתוף והסכמה.  בכל מקרה האחריות הכלכלית על גידול הילד מוטלת בראש ובראשונה על הוריו. במקרה של אונס האחריות הכלכלית לגידול הילד צריכה להיות מוטלת כולה על האונס. 

כחברה מוסרית עלינו להעצים את האחריות ההורית, לכבד אותה ולדרוש אותה מכל מי ששותף להבאת חיים חדשים לעולם.