חופש הביטוי אינו חופש ההפקרות
חופש הביטוי אינו חופש ההפקרות

החלטת היועמ"ש להעמיד לדין את העתונאי אורי בלאו בעבירה של החזקת ידיעות סודיות על ידי מי שאינו מוסמך לכך, היא נכונה ואמיצה.

במדינה שבה אנשי תקשורת מכתיבים את סדר היום בתחומים רבים, נחוץ אומץ לב ציבורי כדי להפסיק התנהלות חמורה של עיתונאים שתחת מטריית חופש הביטוי יוצרים לכאורה סכנה של ממש לביטחונה של מדינת ישראל.תפקידו של היועמ"ש אינו לקבוע את נורמות ההתנהגות במדינה, תפקיד זה מסור למחוקק ולבתי המשפט.

אויב נתפס כאוהב, שחרור מוצג ככיבוש ופחדנות כאומץ לב אזרחי.חופש הביטוי הוא מושג יסוד בדמוקרטיה הליברלית. עם זאת, כל בר דעת מבין שאין חופש ביטוי ללא גבולות

תפקיד היועץ לדאוג לכך שכתבי אישום מבוססים יגיעו להכרעת בתי המשפט. החלטת היועץ אמורה שלא להפלות בין שוע לדל, בין נבחר ציבור לאחד מהעם ובין עיתונאי לכל אזרח אחר. המסר שבהחלטת היועץ הוא חשוב ועקרוני, חופש הביטוי אינו חופש ההתאבדות וההפקרות.

גם מעיתונאים ניתן לצפות למידה רבה של אחריות לביטחון המדינה ולערכיה. ענת קם ואורי בלאו אינם גיבורים. ניסיון של כלי תקשורת שמאלניים רדיקליים להציג אותם ככאלה הוא הזוי.

אויב נתפס כאוהב, שחרור מוצג ככיבוש ופחדנות כאומץ לב אזרחי.חופש הביטוי הוא מושג יסוד בדמוקרטיה הליברלית. עם זאת, כל בר דעת מבין שאין חופש ביטוי ללא גבולות.

גדולי ההוגים של הזכויות הטבעיות, זכויות הפרט ומהות הדמוקרטיה סברו, ובצדק, שאין זכויות אבסולוטיות.

גם שימוש בזכויות אמור להיעשות באופן מידתי תוך התחשבות בזכויותיהם של אחרים. כבר בשנות ה-60 של המאה שעברה ביהמ"ש העליון בישראל הכיר בזכותה של הדמוקרטיה להתגונן מפני הקמים עליה.

לעיתונאי אין חסינות וודאי לא זכות לפגוע בביטחון. מוכרת ומעוגנת הזכות לבקר את השלטון, להציג מחדלים, לעורר דיון. עם זאת, כלב השמירה של הדמוקרטיה אינו יכול לנשוך את הדמוקרטיה באמצעות החזקת אלפי מסמכים מסווגים בלי סמכות.