הם רצים ואנחנו רצים...
הם רצים ואנחנו רצים...

בשבוע שעבר "התבשרנו" בהודעת היועץ המשפטי לממשלה כי מעתה המדינה תכיר ב"רבנים" הרפורמים –כרבני קהילות, ואף ימומנו על ידה, על חשבון תקני רבנים שיועברו מהמשרד לשירותי הדת למשרד התרבות לצורך מימונם(נחמת שוטים).

מעבר לכאב ושאט הנפש של כל מי ששותף ודואג לשמירת צביונה היהודי של המדינה,המושתת על רוח ישראל סבא –עם שורשים ובניין אב של מסורת גדולי הדורות ועד ימינו אנו, ומעבר למאמץ המוטל על שליחנו בכנסת ובממשלה לפעול לתיקון חקיקה שתשלול מ"הרביים" הרפורמים שם ותואר רב רשמי, מה אנחנו יכולים לפעול לתקון קלקול ובלבול רוחני -חינוכי שכזה?

ונראה לעניות דעתי שאנחנו צריכים ויכולים להתעורר ליתר אחריות להרבצת תורה ומסורת בכל אתר ואתר. קיימת אצלנו ענווה יתרה שאיננו ראויים דיו, לא למדנו מספיק ואנחנו לא יכולים ללמד אחרים תורה,ורק מי שהתמנה מתוכנו למשרת רב רשמי הוא יכול ללמד אחרים תורה.

וטעות גדולה בידינו, כל בוגר ישיבת "הסדר" גדול בתורה לאין ארוך מכל רב רפורמי. בכוחנו ליתר את הצורך של קהילות ובתי כנסת ב"רבנים" רפורמים. ככל שנמלא את החלל הרוחני בדברי תורה ומוסר, באגדה ובהלכה בכל קהילה,יישוב ,בית כנסת, מקום העבודה,במילואים ובסדיר, וכל מפגש והתכנסות קהילתית וחברתית דתיים ושאינם דתיים, אפילו למספר דקות קטן,הרי אותם "רביים" יהפכו למוצר ללא ביקוש ודרישה.

ואסיים את דברי בסיפור אישי הממחיש את האחריות המוטלת על כתפינו. 

לפני 25 שנה בהיותי אברך בישיבת "מרכז הרב" ערב גיוסי לצה"ל ,הגיע אלי לישיבה הרב יהודה ויזנר רב צבאי (אז רב אוגדה בצה"ל והיום רב השב"ס),ולשכנע אותי להתגייס לרבנות הצבאית. בזמנו, לשרת ברבנות הצבאית נחשב בישיבה "כמוקצה מחמת מיאוס", וע"כ עניתי לו שבכוונתי להתגייס למסלול של לוחם .

ענה לי הרב ויזנר, שאם אנחנו נפקיר את הרבנות הצבאית הרפורמים ישתלטו על הרבנות וסופה מי ישורנו. ב"ה לקחתי את דבריו ברצינות ואכן התגייסתי לרבנות הצבאית כולל קורס רבנים צבאיים ,וזכיתי לשרת כרב חטיבת גבעתי לאורך שנים בקבע ובמילואים עם יכולת השפעה רוחנית גדולה. ולשמחתי הניסיון המוצלח שעברתי השפיע על רבים וטובים מבני התורה בציונות הדתית להצטרף לרבנות הצבאית ולהשפיע את השפעתנו התורנית והרוחנית במערכות הצבא.