יינו של מי שאינו שומר מצוות

מה דין בקבוק יין שאדם שאינו שומר תורה ומצוות נגע בו, פתח אותו, או מזג ממנו?

הרב רא"ם הכהן , א' בתמוז תשע"ב

הרב ראם הכהן
הרב ראם הכהן
שלומי שלמוני

יסודות הדין

ראשית נסקור את דיני יין נסך, סתם יינם ודין מומר:

א. הגמרא בע"ז (כט,ב) דורשת מפסוק בדברים (לב,לח) את איסור יין נסך בהנאה: "יין מנלן? אמר רבה בר אבוה, אמר קרא: 'אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם', מה זבח אסור בהנאה, אף יין נמי אסור בהנאה".

ב. בגמרא בע"ז (לו,ב) מובא גדר גזרת סתם יינם: "ועל יינן משום בנותיהן".

ג. חכמים נתנו ליינו של מומר לכל התורה כולה דין של סתם יינם ומומר לחלל שבתות בפרהסיה דינו כמומר לכל התורה כולה (חולין ד,ב).

לאור הנ"ל יש לברר:

א. יין נסך נאסר בגלל מעמדו, אך יש לדון מה דין יין ישראל שנגע בו, פתח אותו או מזג אותו גוי?

ב. מה הוא מעמדו של 'חילוני' בימינו? האם מעמדו הוא כשל מומר שיינו כסתם יינם?

ג. מה מעמדו של יין מפוסטר?

נגיעה כחומרא
הטור (יו"ד, קכג) כותב: "והחמירו לאסור בהנאה אפילו מגע גוי ביין שלנו". ומרן הבית יוסף כותב על כך: "פשוט בכמה דוכתי ממסכת עבודה זרה". הפרישה על אתר מבאר: "פירוש, מצד חומרא בעלמא ולא גזרו על זה, דגזרו הוא מלשון אסרו ועל זה לא גזרו אלא החמירו מצד חומרא, דאם לא כן יקשה אי מגעם ביינות שלנו גזרו קל וחומר ליינות שלהם".

'שיִגַע ביין עצמו'
השאלה העומדת בפנינו היא מה דין מגע בבקבוק שאינו מגע ביין עצמו. הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות (פי"ב) פסק על פי הסוגיה בעבודה זרה (ס,א): "כיצד היא הנגיעה שאוסר בה העכו"ם היין? הוא שיגע ביין עצמו בין בידו בין בשאר איבריו שדרכן לנסך בהן וישכשך... אע"פ שלא הגביה הכלי ולא נגע ביין, נאסר היין. נטל כלי של יין והגביהו ויצק היין אע"פ שלא שיכשך נאסר שהרי  בא היין מכחו, הגביה ולא שיכשך ולא נגע מותר". הראב"ד על אתר מסיג שבמקרה שהכניס את ידו ולא שכשך היין נאסר באכילה ולא בהנאה. השו"ע (קכד,יח) הכריע כדעת הרמב"ם. הרמ"א מוסיף: "וכ"ש שאינו אסור בנגיעת הכלי לחוד".

מפסיקת השו"ע משמע שפתיחת הבקבוק על ידי הגוי, אינה אוסרת את הבקבוק אלא אם כן היין בא מכוחו של הגוי. בדינו של היין שנשאר בבקבוק, נחלקו רב הונא ורב ששת (ע"ז עב). הרי"ף, הרמב"ם (להבנת הבית יוסף), הראב"ד, הרשב"א, ספר התרומה והסמ"ג - פסקו כרב הונא לאיסור. אך רש"י, תוס', רא"ש, ר"ת והר"ן. ומסיק הבית יוסף: "ולעניין הלכה, כיוון שרבו האוסרין... אף על גב דמידי דרבנן הוא, אין להקל", וכך הכריע בשו"ע. הרמ"א על אתר מתיר בהפסד מרובה בגלל דעת המקלים והש"ך מתיר גם בהפסד מועט מפני שעובדי כוכבים בימינו אינם עובדי עבודת כוכבים. ביחס להגדרת שכשוך כותב החתם סופר בחידושיו (יו"ד קכד,יב) שטלטול אינו נחשב לשכשוך.

תינוק שנשבה
ביחס להגדרת 'חילוני' בימינו, הביא בשו"ת במראה הבזק (ח"ז עמוד 192) שדינו של מחלל שבת בפרהסיה נובע מדין מומר שהוציא עצמו מכלל ישראל. ביחס לימינו נכונים דברי הרמב"ם בהלכות ממרים (ג,ג): "אבל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם... הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם... שהרי הוא כאנוס... לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה". ומצאתי שכך נקט גם הגאון ר' חיים עוזר בשו"ת אחיעזר (ח"ד,ג), והכריע שדינם כתינוק שנשבה ואין מגעם יין נסך.

ביחס לדתל"שים, לענ"ד נראים דברי הרמב"ן (במדבר טו,כב) הסובר כי גם בציבור ישנה מציאות של תינוק שנשבה: "כגון שיהיה ביחיד תינוק שנשבה לבין האומות, ובקהל כגון שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא היתה לדורות עולם". ולכן גם דתלשי"ם בכלל תינוק שנשבה.  

לכך יש להוסיף את מחלוקת האחרונים בשאלה: מהו דינו של יין מפוסטר? הרב עובדיה שליט"א (הליכות עולם ז, בלק ו), הגר"י וויס זצ"ל (מנחת יצחק ז ס"א), האגרות משה (יו"ד ג,לא) והרב גורן זצ"ל סוברים כי יין מפוסטר נחשב כיין מבושל שאינו נאסר. אך הגרשז"א זצ"ל (מנחת שלמה, כה) והגריש"א שליט"א (נתיבות הכשרות אלול תשנ"ב),חולקים וסוברים שאין דין מפוסטר כמבושל.

הלכה למעשה
פתיחת בקבוק גם על ידי גוי מותרת מעיקר הדין ביחס למזיגת היין כיוון שכל הדיון הוא בדין חומרה המחייב, כדעת הפרישה, ובספק דרבנן וישנו חשש של הלבנת פנים ברבים שהינה איסור דאורייתא יש להקל ולא להחשיב את היין כאסור