פוליטיזציה באקדמיה

עדות ממקור ראשון: פרופ' זיוה שמיר מאוניברסיטת ת"א, מתריעה מתוך המאפליה: "פוליטיזציה, שטיפת מוח ואינדוקטרינציה חסרות בקרה ורסן".

תגיות: מנחם רהט
מנחם רהט , י"ט בתמוז תשע"ב

מסמך מבהיל, החושף טפח מן ההידרדרות באקדמיה הישראלית לפוליטיזציה ולתיאוריות אופנתיות מופרכות, שמקורן בדרך כלל באגף השמאלי של המפה הפוליטית, מסתובב באחרונה בקרב מרצים באקדמיה.

המיסמך מגלה אמת מחרידה, ולפיה המציאו חוגים ידועים 'דתות' דוגמטיות חדשות, דוגמת פמיניזם, נטיות הפוכות, פוסט קולוניאליזם, אקולוגיה ועוד, והם חותרים להוכיחן אקדמית, תוך כדי כיפוף אלים של כלי המחקר האקדמיים המקובלים, לטובת הוכחתן המפוקפקת של אותן 'דתות' חדשות.

ולא זו בלבד. המיסמך מתריע על חדירת הפוליטיזציה, ללא כחל ושרק, אל היכלות החוכמה. "הפוליטיזציה הפושה במדעי הרוח והחברה, הפכה את ההשכלה הגבוהה במקרה הטוב לבידור אינטלקטואלי, ובמקרה הרע לתופעה המסכנת את עתיד העם והמדינה". עד כדי כך.

נשמע מוגזם? דמיוני? בלתי מציאותי? – לאו דווקא. שהרי על המיסמך המפחיד חתומה פרופ' זיוה שמיר, חוקרת ספרות ותיקה ומוערכת מאוניברסיטת תל אביב, המכירה היטב את הלכי הרוחות בתוך המאפליה, והאינטגריטי שלה אינו נתון לוויכוח. והיא, כידוע,לא רק שאינה באה ממחנה הימין. היא אפילו אינה מתקרבת לכיוון הזה. יתרונה הגדול הוא בכך, שאותה אי אפשר לבטל בהינף יד.

עדותה המצמררת ממקור ראשון, שראתה אור בגליון האביב של כתב העת 'כיוונים חדשים', בהוצאת ההסתדרות הציונית העולמית, חייבת להדאיג את כולנו. אלא שהמיסמך הנוקב לא הגיע, למרבה הצער, לידיעת הציבור. התיקשורת העלימה אותו, אף שהדברים נוגעים לעצם עתיד העם והמדינה, על פי שמיר. האם נזכה לכך ששר החינוך, המועצה להשכלה גבוהה, ראשי האוניברסיטאות, חברי כנסת מן המחנה הלאומי, יעסקו בעדותה המצמיתה? או שמא המחנה הלאומי שוב יכפיף ראשו מתוך התבטלות עצמית, ויתן לדברים לחלוף ממעל, כמנהגו כל הימים, וכמאמר הבריות: לנצח בבחירות הם יודעים, אבל לא לשלוט.

"הפוליטיזציה הופכת את ההוראה האקדמית לשטיפת מוח ולאינדוקטרינציה חסרות בקרה ורסן", מזהירה פרופ' שמיר. "מתברר שיש מרצים 'מיסיונרים' לא מעטים המבקשים להעביר את תלמידיהם על 'דתם', והופכים אפילו ניתוח תחבירי או תרגיל בלוגיקה למכשיר מחוכם להטפה ולאינדוקטרינציה. חלפו הימים שבהם הבינו המורים, שאין לעשות את כיתתם סניף למפלגתם, ולהימנע מתכתיבים פוליטיים טורדניים... כיום המצב הוא שהמרצה ה'מיסיונר' גורם בעריצותו הרעיונית לכך... שהתלויים בו ובמוצא פיו ייהפכו בעל כורחם ל'אנוסים'". מרצים אלה, מוסיפה שביט באירוניה, המדברים גבוהה גבוהה על חופש המחשבה והביטוי, הופכים לכאלה שאינם מעודדים מחשבה חופשית ופלורליסטית.

שמיר טוענת שכל אימת שמנסים להרחיק את האוניברסיטאות מפוליטיזציה, מזדעקים אבירי 'החופש האקדמי' המקודש, עד כדי עשייתו להפקרות אקדמית, והפיכת הקתדרה לבמה לתעמולה פוליטית. "'החופש האקדמי'", טוענת שמיר, "הפך להפקרות אקדמית... המושג הזה לא נועד להפיכת הקתדרה לבמה לתעמולה פוליטית".

ומוסיפה שמיר: "אמנם אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, ולתבוע הוראה אקדמית אַ-פוליטית למהדרין, כבעבר. השקפת המרצים תבצבץ מדבריהם גם אם יסתירוה מאחורי שבעה צעיפים, וכבר לימדונו דרכים לזיהוי ה-subtext המסתתר מאחורי כל טקסט. ואולם, אפשר גם אפשר להוציא מתוכה את גילוייה הבוטים והבלתי לגיטימיים של הפוליטיזציה".

אשר ל'דתות' החדשות שאותן הזכרנו בראשית הדברים, אומרת פרופ' שמיר שאין להתנגד לעצם העיסוק האקדמי בהן, אך בתנאי שאין הן הופכות לדוֹגמות מקודשות. "רוב המחקרים בפמיניזם למשל אינם מחקרים תיאורתיים, המציבים סימני שאלה ומנסים לענות עליהם, כ
נשמע מוגזם? דמיוני? בלתי מציאותי? – לאו דווקא. שהרי על המיסמך המפחיד חתומה פרופ' זיוה שמיר, חוקרת ספרות ותיקה ומוערכת מאוניברסיטת תל אביב, המכירה היטב את הלכי הרוחות בתוך המאפליה, והאינטגריטי שלה אינו נתון לוויכוח
י אם פסאודו-מחקרים מגמתיים ומכתיבי פעולה, שבהם העובדות והנתונים לא ישנו את התוצאות הידועות מראש, וכל נתון שעלול לשבש את התוצאות יסולק מן הדרך... 'מחקרים' (המרכאות במקור – מ"ר) אלה, אינם טובים יותר מכתבות עיתונאיות שבשוליהן רשום באותיות קטנות 'פירסום מסחרי'".

מזכיר לכם משהו? לי זה מזכיר את התבצרות חוגי השמאל, הקיצוני והפחות קיצוני, מאחורי עמדותיו הדוֹגמטיות, מבלי שיניחו לעובדות לבלבל אותם. כשהיה ברור כשמש שיאסר ערפאת מהתל בהם ומוכר להם שקרים בעטיפת צלופן מרשרשת, הם כפו עצמם להאמין לו. כשהפלשתינים חינכו ומחנכים את ילדיהם מגיל אפס להיות שהידים ולהגיע לגן העדן באמצעות רצח יהודים בדם קר רק מפני שהם יהודים, טוענים אישי האקדמיה, שאלה הן רק מחלות ילדות. כשהפלשתינים חשפו את האמנות שלהם, השוללות את עצם קיומה של ישראל, ומדברות על הקמת מדינה פלשתינית מן הים עד הירדן, אמרו האקדמאים שלנו, מוטי השמאל להחריד, שאלה הם רק מלים. כשהזהירו את שלטונות הבטחון שאסור לחלק רובים לפלשתינים מפני שקניהם יופנו כלפינו (וכך היה), שוב טענו באקדמיה ובשמאל כי הרוצחים הם רק חריגים. והדברים ארוכים. הם לעולם, כבר אמרנו, לא יתנו לעובדות לבלבל אותם.

חזרה להתרעות של פרופ' שמיר: "האקדמיה, שמתפקידה להציב סימני שאלה ולנסות לענות עליהם, משמיעה מינֵי אמִתות מוּטות וחד-משמעיות המסתיימות בסימני קריאה, כמקלות המתופף במצעד צבאי, אמִתות המתאימות אולי להופיע על עמוד מודעות או להישמע מעל בימת הנאום הפוליטי, אך מקומן לא יכירן במוסדות המחקר וההוראה האקדמיים מחמת חד-צדדיותם הפלַקַטית והמגמתית. כאמור, כל מי שינסה לבדוק את תקֵפות האקסיומות של 'הדתות' החדשות הנ"ל, שנסתפחו למדעי הרוח, למדעי החברה והמדינה ואפילו למשפטים (ואלה כמעט שיָּרשו בשנים האחרונות את מקומן של הדיסציפלינות 'הישנות'), יוקא עד מהרה מן הקהילייה האקדמית ויוקע אל עמוד הקלון".

זאת ועוד: "בחוגים מסוימים כבר אי אפשר להשמיע כל דעה, כי 'אבירי חופש הדיבור' יזדעקו לאלתַר ויחרימו ללא דיחוי כל דיבור 'בלתי תקני', ירעישו עליו עולמות ויערכו לו דה-לגיטימציה פומבית ומתוקשרת... בחוגים לא מעטים באוניברסיטאות הגדולות בישראל כבר אי אפשר לתת אימון בדבריהם של רבים מהמרצים, הנגועים בחשיבה רדיקלית סהרורית (שלפעמים מקורה באמונה תמימה וכנה, ולפעמים בצביעות אינטרסנטית המתוגמלת היטב על-ידי גופים שאינם אוהדי ישראל, אם לנקוט לשון המעטה), ואלה משתמשים במושאי 'מחקריהם' ובנושאי ההוראה שלהם, אך ורק כבקולב לתליית אקסיומות פוליטיות קיצוניות".

לתיקון המעוות מציעה שמיר "לבטל את הנוהג הפסול שפשה בקרב אנשי סגל לא מעטים: הפיכת החדר או המשרד האוניברסיטאי לסניף של המפלגה שאת דגלה הם נושאים, תוך שימוש בלתי הוגן בשירותי הדואר, הטלפון והאינטרנט של האוניברסיטה, ולעתים אף בשירותיהם של עוזרי ההוראה שהועמדו לרשותם... מן הראוי שייאסר על אנשי סגל להטיף את דעותיהם הפוליטיות האישיות מעל הקתדרה. דעתו האישית של איש הסגל האקדמי אינה חשובה יותר משל האיש ברחוב, ולא בזכותה גייסה אותו האוניברסיטה לשורותיה. מרצה שהעשייה הפוליטית בוערת כאש בעצמותיו, יתכבד במחילה וייצא לחופשה מהוראה, או ימיר את הקריירה האקדמית שלו בקריירה פוליטית".

ועוד: "מן הראוי שתוקם ועדה של משפטנים, פילוסופים, בלשנים וחוקרי טקסט, אשר תנסח את ההבדלים המהותיים שבין מחקר ראוי לשמו לבין תעמולה פוליטית בלתי לגיטימית... ועדה כזו תוכל לקבוע אם חצה מרצה, שתלמידיו הגדירוהו 'מטריד פוליטי', את הגבול הדק והמסופק שבין הבעת דעה לגיטימית להטפה טורדנית... מן הראוי שהעיסוק בתחומים האקדמיים המשיקים בפוליטיקה, ייעשה בדרך המעודדת חשיבה פלורליסטית, ולא בדרך פרסקריפטיבית (דרך הציווי והתכתיב, המעודדת או דורשת פעולה). הסטודנטים, יש לזכור, אינם בני ערובה או שבויים של המרצים שלהם, והמרצים אינם רשאים להטרידם הטרדה פוליטית, ממש כשם שאסור להם להטריד את תלמידיהם הטרדה מינית... סטודנטים המוזמנים ע"י מרציהם להשתתף בהפגנה או לחתום על עצומה, מוטרדים הטרדה פוליטית. מבלי לומר זאת מפורשות, המרצה כופה עליהם לחשוב כמוהו ולהתנהג כמוהו. למותר לציין כי הסטודנט רשאי וזכאי לחשוב אחרת ממורהו ולהתנהג אחרת ממנו, מבלי שהדבר יסכן את ציוניו, או ישבש את קידומו ואת מהלכה של דרכו האקדמית".

האלו, אתם שם למעלה, במשרד החינוך ובמל"ג! אתם קולטים מה קורה בלב המאפליה האקדמית???