יהודה ושומרון טהרו בחוּסֵין

נכון הוא שסיחון כבש את השטחים הללו מיד בני עמון, אך אנו כבשנו אותם מסיחון, ולכן לא יכולה להיות לכם כל תביעה נגדנו.

הרב ישי אביעזר , כ' בתמוז תשע"ב

הרב ישי אביעזר
הרב ישי אביעזר
צילום: עצמי

באותו אופן שבו טהרו עמון ומואב בסיחון, כך טהרו יהודה ושומרון בחוסֵין. ומעשה שהיה כך התברר למפרע, על ידי דו"ח ועדת המאחזים. חברי הוועדה, השופטים בדימוס אדמונד לוי ותחיה שפירא, והמומחה למשפט בינלאומי אלן בייקר, קבעו כך: "כאשר ירדן הכריזה שאינה רואה עצמה כבעלת מעמד באיזור ב-1988, הושב מעמדו של השטח למעמדו המקורי, כשטח שנועד לשמש בית לאומי לעם היהודי" (מתוך העתונות).

כבר היו דברים מעולם. זה עתה קראנו בהפטרת פרשת 'חוקת', על סכסוך קרקעות 'כביכול', שבו טען מלך בני עמון כלפי יפתח, שבני ישראל גזלו את ארצו מארנון ועד היבוק ועד הירדן, חלקים נרחבים בעבר הירדן המזרחי. "ועתה השיבה אתהן בשלום", ואם לא תוכרז מלחמה. שלח יפתח שליחים אל מלך בני עמון בהודעה ברורה. אמנם אוחזים אנחנו בכל השטח המזרחי הזה, אך לא כבשנו אותו מידך כי אם מיד סיחון.

נכון הוא שסיחון כבש את השטחים הללו מיד בני עמון, אך אנו כבשנו אותם מסיחון, ולכן לא יכולה להיות לכם כל תביעה נגדנו. "הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֱלֹקינוּ מִפָּנֵינוּ אוֹתוֹ נִירָשׁ". ועוד טענה בפי יפתח: "בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל ... בְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל יְדֵי אַרְנוֹן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וּמַדּוּעַ לֹא הִצַּלְתֶּם בָּעֵת הַהִיא"?

כך מבארת הגמרא (חולין ס) את הדברים: "כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא והוא נלחם במלך מואב וגו' (במדבר כא, כו). מאי נפקא מינה? דאמר להו הקב"ה לישראל אל תצר את מואב (דברים ב, ט).  אמר הקב"ה, ליתי סיחון ליפוק ממואב, וליתו ישראל וליפקו מסיחון, (יבוא סיחון ויכבוש את השטחים ממואב, ויבואו ישראל ויכבשו את השטחים מסיחון). והיינו דאמר רב פפא עמון ומואב טהרו בסיחון".

מבאר רש"י על הכתוב, "כי חשבון עיר סיחון" על פי הגמרא: "למה הוצרך להיכתב? לפי שנאמר אל תצר את מואב,
את דו"ח לוי הזה יש למסגר ולתלות בכל משרד ממשלתי, ממשרד ראש הממשלה, דרך משרד החוץ, ועד משרד המשפטים
וחשבון משל מואב היתה. כתב לנו שסיחון לקחה מהם, ועל ידו טהרה לישראל". כדי שלא לעבור על הציווי האלקי 'אל תצר את מואב', היה צורך שסיחון מלך האמורי יכבוש שטחים ממואב, כדי שישראל יוכלו לכבוש את השטחים האלו ממנו ולא ממואב.

'עמון ומואב טהרו בסיחון' פירושו, שאת שטחי בני עמון ומואב, היה אסור לישראל לכבוש מהם, מפני שהקב"ה נתן ללוט את שכרו. כך מספר משה לישראל בשנת הארבעים (דברים ב) "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה כי לא אתן לך מארצו ירושה כי לבני לוט נתתי את ער ירושה". אותו ציווי בא גם כלפי בני עמון: " אל תצורם ואל תתגר בם כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירושה כי לבני לוט נתתיה ירושה" (שם).

במה זכה לוט לכל הכבוד הגדול הזה? בני עמון ומואב קיבלו תעודת ביטוח שלא תינטל מהם כל נחלה, בעוד ארצם של סיחון ועוג נלקחה מהם במלחמת ישע אלקית? מבאר רש"י: "והשתים לבני לוט, בשכר שהלך אתו למצרים ושתק, על מה שהיו אומרים על אשתו אחותי היא, עשאו כבנו". בשכר שתיקתו של לוט, קיבלו נכדיו מואב ובן עמי את נחלתם המושלמת.

הסיפור הזה חוזר ומתברר עתה, עם הגשת דו"ח המאחזים, שקיבל גושפנקא חוקית בעלת אופי בינלאומי. מחברי הדו"ח טוענים שתי טענות עיקריות: ראשונה, ישראל לא כבשה את השטחים של יהודה ושומרון מידי מדינה. ריבונותה של רבת בני עמון היא ירדן, לא הוכרה על ידי האומות , ואפילו לא הוכרה על ידי מדינות ערב. במילים אחרות, ירדן השתלטה על השטחים שממזרח לירדן, והמצב נשאר כסטטוס קוו עד מלחמת ששת הימים.

שניה, ירדן בעצמה הכריזה בשנת 1988, שהיא אינה רואה עצמה כבעלת מעמד באזור. לכן באותה שנה חזר מעמדו המקורי של האזור, להיות בית לאומי לעם היהודי. הרי שמה שהיה הוא שהווה. כפי שעמון ומואב טהרו בסיחון, טהרו יהודה ושומרון בחוסין. אותו סיחון ואותה בני עמון, הוא חוסין ברבת עמון. לא חוסין ולא רבת בני עמון שלטו ממזרח לירדן באופן חוקי. הם היו לכל היותר שומרים בלתי נאמנים, על השטח שלא שייך להם. מלבד זאת הבנו מתוך הדו"ח, שהסתלקותו של חוסין מאחריותו לשטחים האלה, היא ששמטה ממנו כל אחיזה מדינית חוקית ובינלאומית.

את הדו"ח הזה יש למסגר ולתלות בכל משרד ממשלתי, ממשרד ראש הממשלה, דרך משרד החוץ, ועד משרד המשפטים. ללמד אותו בכל האוניברסיטאות בארץ, ולעשות ממנו שעורי אזרחות לחינוך מחדש. להפקיע את הדעות הכוזבות של דוחו"ת מעוותים אחרים, שניסו ללמד ולכופף את החוק הבינלאומי לשיטותיהם הפוליטיות.