המשחק הכפול של ש"ס

הרב חיים אמסלם , כ"ה בתמוז תשע"ב

מגעים במקביל. הרב אמסלם
מגעים במקביל. הרב אמסלם
פלאש 90

"בתדהמה ובזעזוע" קראתי את מאמרו של עורך ביטאון ש"ס - 'יום ליום', המאיים על הציבור הישראלי ועל מדינת ישראל, אם יעזו לשנות את הסדרי דחיית השירות של החרדים.

הנה כמה מהאיומים: נפנה לבית הדין הבינלאומי בהאג, נפסיק לשלם מיסים, נרד מהארץ ונשאיר אתכם כמיעוט מול האויב הערבי. לתומי חשבתי, ששוב העסקנים והלבלרים כותבים מה שהם רוצים ומביעים את עמדות הקיצונים כדי למצוא חן בעיניהם וכדי להראות כי הם חלק בלתי נפרד מהמחנה החרדי. אך במוצאי שבת התברר לי, שגם הרב עובדיה יוסף נוקט באותה גישה.

בשיעורו השבועי אמר הרב עובדיה, כי מי שרוצה לגייס את בחורי הישיבות הם כופרים שעינם צרה בחרדים. מבחינתו, מדובר בגזירות נוראות שיש להתפלל לביטולן. בכך הציב הרב עובדיה את עצמו בעמדה לעומתית לחברה הישראלית הציונית והפך שותף לעמדה החרדית הקיצונית שמבחינה בין "אנחנו" ו"הם". "אנחנו" – המיעוט הנרדף, שומרי הגחלת והמסורת, מול "הם" – הרוב הדורסני, שונאי התורה והדת.

רבים בקרב הציבור הספרדי המסורתי והדתי, נושאים עיניהם אל הרב עובדיה יוסף והולכים אחריו בלי הרהור או פקפוק. אך האם הוא באמת משקף את המסורת הספרדית ואת גישתם של החכמים הספרדים למדינת ישראל ולצבא ההגנה לישראל? גם הזרוע הפוליטית של הרב עובדיה
מעבר לשאלת הטרמינולוגיה, גם במישור המעשי, ש"ס פועלת כשבויה בידיהם של החרדים הקיצונים. היא מתעלמת מציבור מצביעיה ואת הכוח הרב שהוא מעניק לה, היא משעבדת לטובת אידאולוגיה קנאית ומתבדלת
- ש"ס והעומד בראשה, משחקת משחק כפול. בעתות משבר אלקטורלי ותדמיתי ולפני בחירות, נשלפים דגלי ישראל ומילים גבוהות על ה"חזון הציוני". לאחרונה אפשר לראות זאת בהודעות הדובר של יו"ר ש"ס בנוגע לטיפול בבעיית העובדים הזרים או בדו"ח אדמונד לוי.

כך ש"ס מבקשת להציג את עצמה, מול הציבור הכללי ומול קהל מצביעיה המשרתים והעובדים לפרנסתם. אך מול הציבור החרדי - אשכנזי, ש"ס מגלה פנים אחרות. מול הפטרון הקיצוני, ש"ס משילה מעליה כל סממן ציוני וכל רצון למעורבות בחברה הישראלית. כדי לרצות את הקנאים, ביטאון ש"ס מדבר בשפתם ולפעמים אף הולך רחוק יותר.

אני נזכר בערגה ובגעגוע ברבני הציבור הספרדי ומנהיגיו, שחינכו אותנו לדרך של שילוב תורה עם פרנסה, לשמחה במדינת ישראל ולשותפות מלאה בה, לשירות בצה"ל, לאהבת הארץ, ולקירוב לבבות בדרכי נועם. כך נהגו הרב יוסף משאש, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הרב יצחק ניסים, הרב מרדכי אליהו, הרב רפאל כדיר צבאן ורבנים רבים אחרים. בניהם ותלמידיהם של רבנים אלה שירתו בצה"ל. אך כיום, יש מי שמתאמץ להשכיח את הגישה הזו ולהכחיד אותה כליל ותחתיה לאמץ גישה מתבדלת ומפלגת. בימי ש"ס הפך השירות בצה"ל לכתם בקורות חייו של הרב.

אך מעבר לשאלת הטרמינולוגיה, גם במישור המעשי, ש"ס פועלת כשבויה בידיהם של החרדים הקיצונים. היא מתעלמת מציבור מצביעיה ואת הכוח הרב שהוא מעניק לה, היא משעבדת לטובת אידאולוגיה קנאית ומתבדלת. כוחם הגדול של המפלגות החרדיות, המונה כיום 15 מנדטים, מקשה על ראשי הקואליציה לגבש הסדר חדש ונכון בנוגע לשירות הצבאי של המגזר. החשש מקרע עם המפלגות החרדיות מאיים על שלמות הקואליציה ועל האפשרות להקים קואליציה בבחירות הבאות. ביחסי הכוחות הקיימים, לא נראה שיכול לחול שינוי ממשי בהסדרים הקיימים ולא ניתן יהיה לגבש הצעת חוק מוסכמת שתעודד את מגמת ההשתלבות הברוכה של החברה החרדית, השבויה בידי עסקניה.

שינוי פוליטי אמיתי, יבוא רק עם הקמת בית חדש לציבור החרדי, הדתי והמסורתי, השבוי בידי ש"ס ויהדות התורה. כוח פוליטי שיאגד את הציבור הרחב והיקר הזה ויתן לו תקוה לחיים של תורה ומצוות יחד עם פרנסה, יחד עם שירות צבאי ואזרחי ויחד עם התערות בחברה ובמדינה, יכול לחולל את השינוי, להקטין את המתחים ולקרב אותנו אחד אל השני.