חכמת המלחמה היא במניעתה

ד"ר גבי אביטל , י"ג באב תשע"ב

ד"ר גבי  אביטל
ד"ר גבי אביטל
צילום: ערוץ 7

יולי 1999, ממשלת מעבר בראשותו של בנימין נתניהו ושר הביטחון משה ארנס, מוציאה אל הפועל את הנוסחה למניעת מלחמה ממושכת: תוך שעתיים הושמדו תשתיות בלבנון, בעלות של חצי מיליארד דולר.

האיום נשלח במפורש למנהיגי לבנון, עוד קטיושה אחת על קרית-שמונה, ועוד חצי מיליארד דולר ילכו לטמיון. המסר נקלט. שנים של שקט נדיר עבר על אזרחי הצפון. חלפו שלוש עשרה שנים, מלחמה וחצי, ועדיין ירי רקטות וטילים הוא ענין של שגרה. מדוע? מפני שהכלל העקרוני האומר שחוכמת המלחמה היא מניעתה, לא מתקיים.

מפני שאופן המניעה נתון בויכוח בתחום השקפת עולם במקרה הטוב או בפרשנות חד-צדדית כפי שמתקיימת בארץ זה שנים רבות, במקרה הרע. תקיפת התשתיות בדרום לבנון בשנת 1999 היא דוגמא אחת מרבות לכך שאיום עם פוטינציאל מימוש, עדיף לעיתים על אוגדות וחטיבות.

עכשיו על הפרק אפשרות שנשק להשמדה המונית מהסוג שלא מדברים עליו רבות: פגזים, רקטות וטילים בעלי ראשי נפץ הנושאים גזים קטלניים או נבגי גחלת ("אנתרקס"), ייפול בידיהם של ארגוני טרור בלבנון או בסוריה המפולגת עצמה. וכך, די היה בהצהרה אחת של חברי הקבינט ובו איום מפורש שמצב בו נשק כימי או בילוגי אסור שיתקיים ועשוי להוביל למלחמה כוללת, כדי שגל פרשנויות יציף את הארץ, גל בעל עוצמה ותדר זהים להחריד.

ומה המסר העיקרי, זה המלווה בהפחדות? אסור לתקוף בלבנון, זה יגרום למלחמה אזורית חלילה, וכמובן זה יקשור את ידיה של ישראל מלתקוף באיראן. עכשיו יצאתי מבולבל לחלוטין. הרי הקו המוביל בישראל, ששר הביטחון לשעבר מופז הצטרף אליו גלויות, הו
בתזמון שלא היה מבייש מרעום של ראש קרב של טיל גרעיני, התעטפו הפרשנים בארשת פנים קודרת כיאה לימי בין המיצרים, תוך שילוח אזהרות אינספור מדוע אסור לתקוף בלבנון או סוריה והיום מודלף מחדרים סגורים שגם הרמטכ"ל מתנגד לתקיפה באיראן
א שאסור לתקוף באירן, הנזק מתקיפה חומר שבעתיים מהחזקה שלנשק גרעיני באיראן? אז מה קורה כאן? כיצד עמודים שלמים בעיתונים ופרשנים בכירים חוששים מתקיפה בצפון?

ההסבר נאמר כבר לעיל. לו היה באמת נשמר העיקרון של חכמת המלחמה במניעתה, הרי היה מתנהל כאן ויכוח ודיון בצורה שגם הממשלה היתה מתייחסת אליו ברצינות. שיש צדדים לכל סוגיה ושלא כל העתונאים והפרשנים מונעים מסיבות לא ענייניות. ולמצער, אין הדברים אפילו לא בכיוון. בתזמון שלא היה מבייש מרעום של ראש קרב של טיל גרעיני, התעטפו הפרשנים בארשת פנים קודרת כיאה לימי בין המיצרים, תוך שילוח אזהרות אינספור מדוע אסור לתקוף בלבנון או סוריה והיום מודלף מחדרים סגורים שגם הרמטכ"ל מתנגד לתקיפה באיראן.

נבהיר מייד: מעמדו של נשק גרעיני גבוה יותר בתודעתו של הציבור מאשר נשק כימי או ביולוגי. וזאת למרות שיכולת הקטל של הנשק הביולוגי עולה על זו הגרעינית. הקלות והעלות הנמוכה בה ניתן לפתח ולייצר נשק ביולוגי מדירה שינה מעיניהם של האחראים לדבר. ובכל זאת, טוב הדבר שיצא איום בעל יכולת מימוש מיידית, מי שיעז להצטייד בנשק הזה, דמו בראשו כפי שהוכח בעבר.

ייתכן שהחיזבאללה לא מעוניינים בנשק להשמדה המונית, ייתכן בכלל שסוריה מתפרקת וסכנת מלחמה איתה ממילא לא קיימת, אלא שאסור לשכוח שהחזקה בנשק להשמדה המונית גם ללא שימוש, הינו מתכון למפולת כלכלית-חברתית כזו שתבריח משקיעים, שתכניס לחרדה מתמשכת את אזרחי המדינה. בדיוק כפי שאסור בתכלית האיסור שלאיראן יהיה נשק גרעיני. לכן, מי שמאמץ את עיקרון חוכמת המלחמה במניעתה, יהיה רשאי לתקוף באיראן אם יכלו כל הקיצין, למניעתה של מלחמה חמורה יותר גם אם היא תהיה ללא ירי כדור אחד.

הבהרתו של ראש הממשלה כי מי שקובע בסופו של דבר הוא הדרג המדיני, היא לא רק איתות ל"מעצבי דעת הקהל", קרי פרשני הסרק מהשמאל, אלא גם לארה"ב, גם לרמטכ"ל, ובעיקר לאיראן.