הפטיש והמיקרופון

חבר הכנסת אפי אושעיה לא שם את נפשו בכפו כשעתר לבג"ץ נגד מינויו של מנהל חדש לערוץ 1, פרו ימני על פי החשד. בהיכל הצדק הישראלי יש אוזן קשבת לעתירות שכאלו.

חגי סגל , ה' בטבת תשס"ג

נפרד. חגי סגל
נפרד. חגי סגל
צילום: אלירן אהרון
חבר הכנסת אפי אושעיה לא שם את נפשו בכפו כשעתר לבג"ץ נגד מינויו של מנהל חדש לערוץ 1, פרו ימני על פי החשד. בהיכל הצדק הישראלי יש אוזן קשבת לעתירות שכאלו. המוסד הכה הומוגני הזה הוא כתובת טבעית למי שמבקשים לשמור על ההומוגניות הנצחית של המוסד השכן ברוממה. ואמנם, שופט תורן שם הוציא צו ביניים המקפיא את מינוי המנהל החדש עד לדיון מסודר בעתירה, בעוד כחודש, וכנראה גם להרבה זמן אחר-כך.

כיוון שצו הביניים אינו מנומק קשה להתווכח איתו, אבל גם קשה לקבל אותו בהכנעה. כל צרכן חדשות יודע שמהלך חילופי הגברי בטלוויזיה נרקם מזמן, ימים רבים לפני שמפלגתו של העותר הפילה את הממשלה, ולכן מוזר שבג"ץ מאמץ למעשה את טענתו לפיה מדובר במחטף פוליטי פסול ערב בחירות.

מינוי מנהל חדש לטלוויזיה, בניגוד למנויים רבים אחרים בשרות הציבורי, אינו כפוף לממשלה וממילא אינו קשור לבחירות הקרובות. הוא נעשה בידי הוועד המנהל של רשות השידור, גוף ריבוני אשר רוענן רק לאחרונה ולא יוחלף ב-28 בינואר. חבריו יישארו על כנם חודשים רבים, תהיה הממשלה אשר תהיה, ובכל מקרה יוכלו למנות מועמד כלבבם. אז מה זה כבר משנה אם המינוי ייעשה לפני הבחירות או לאחריהן?

לאושעיה ולמפלגתו זה באמת לא משנה. מבחינתם, תכלית העתירה היא הטבעת כתם פוליטיזציה על המועמד המוביל, כתב קול ישראל יוני בן מנחם. מאז צצה שמועת מינויו פועלת נגדו התארגנות ספונטנית של פוליטיקאים ובעלי טורים, החוששים מנפילת המעוז הטלוויזיוני השמאלי בידי המחנה היריב. בן מנחם מתואר תדיר ככתב חצר של אריאל שרון, כמי שעצם מינויו יהיה המסמר האחרון בארון המתים של השידור הציבורי בארץ. נחום ברנע, למשל, עמיתו של בן מנחם לאינספור טיסות טרנס אטלנטיות במטוס רה"מ, כתב נגדו לפני שבוע מאמר בלתי קולגיאלי בעליל. קוראים מקמצטק'ה או מהאיטי עוד עלולים להתרשם שבן מנחם הוא הכתב הראשון בישראל שעושה חיים קלים לדרג המדיני. תופעת חיבתו לאריק שרון קטעה, כביכול, מסורת מקומית מפוארת של יחס עיתונאי צונן וקורקטי לראשי ממשלות קודמים, כמו רבין, פרס וברק, שמעולם לא זכו כאן לשעות חסד תקשורתיות, רק שרון.

"אין לו כל נסיון ניהולי", התמרמר ביום ו' מבקר התקשורת של הארץ. ברוב דאגתו הטריה למינהל תקין ברשות הממשלתית המסואבת ביותר בישראל, מסואבת אף יותר ממשרד הדתות, הוא שכח שגם למוטי קירשנבאום הנערץ לא היה כל נסיון ניהולי כששולמית אלוני מינתה אותו למנכ"ל הרשות. כנ"ל טומי לפיד, המנכ"ל בתקופת בגין, ורוב מנהלי קול ישראל וגל"ץ מאז ומעולם.

לפי המצב הנוכחי של הטלוויזיה לא כיהן בה מעולם מנהל עתיר נסיון. אם גם יוני בן מנחם יתקשה להשליט שם סדר, אולי הוא לפחות יצליח לעשות אותה מאוזנת יותר. אולי.



חגי סגל הוא העורך הראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7.