ארץ חמדה טובה ורחבה
ארץ חמדה טובה ורחבה

במהלך הפרשה אנו מצווים כמה פעמים על קדושת האכילה בארץ-ישראל. בברכת "מעין שלוש" אנו מכנים את ארץ-ישראל בשם "ארץ חמדה טובה ורחבה".



"חמדה" – שניתנה לנו בירושה מהאבות שקיבלוה מהקב"ה. אך לא רק אנו חומדים אותה, אלא אף כל האומות חומדות אותה. חמדה היא לכל הארצות.



"טובה" – שאנו אומרים שהיא ארץ אשר עיני ה' בה כל הימים, וטובה היא לנו.



"רחבה" – דבר זה תמוה הוא, מדוע הגדירו אותה כך, שכן כשאנו מביטים כיום במפה, הארץ נראית צרה וארוכה, וכלל לא רחבה. אלא הטעם הוא, שהמפה הנוכחית אינה משקפת את גודלה וצורתה של ארץ-ישראל. כאשר היא תכלול את עבר הירדן ואת שאר גבולותיה המובטחים – אכן הגדרתה כ"רחבה" תהלום אותה. ועוד שהיא "ארץ הצבי" – מה צבי עורו מתרחב, כך ארץ-ישראל מתרחבת, עד שלא אמר אדם "צר לי המקום".



להתקדש באכילת פירות הארץ



בברכת "מעין שלוש" אנחנו אף מוסיפים לומר ביחס לארץ-ישראל: "ונברכך עליה בקדושה ובטהרה". ומתבקשת השאלה: וכי מה קדושה וטהרה יש באכילת תמרים ורימונים? אלא, מסביר הב"ח, כי קדושת ארץ-ישראל מושפעת מקדושת הארץ העליונה. פירותיה של ארץ-ישראל מושפעים מהשכינה ששוכנת בארץ.



ועל-פי מאמר הכתוב בסוף פרשת מסעי: "ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים עליה אשר אני שוכן בתוכה – כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל", אומר הב"ח, שמכיוון שפירות ארץ-ישראל הם פירות שינקו מהשכינה השוכנת בתוכה – יוצא שגם האוכל פירות אלו, השכינה שוכנת בתוכו, שכן הוא יונק את קדושתה של השכינה. ואף-על-פי שבעוונותינו נסתלקה השכינה, עדיין יש קדושה בארץ-ישראל, והאוכל פירותיה – נכנסת בו קדושה וטהרה, כל עוד כוונתו להתקדש ולהיטהר. ובלבד שהוא מברך עליו ואוכל אותו כשהוא כשר.

באדיבות בית ההוראה בשכונת קריית משה בירושלים.