הגיע הזמן לפרוש כנפיים

הרב אמנון שוגרמן , א' באלול תשע"ב

הטיעונים הנשמעים במחננו על סגירת השורות בפני מי שאינם מדקדקים בקלה כבחמורה, אינם מבשרים טובות.           
 
השינוי הקוטבי שבו חשה הציונות הדתית, התורמת בכל תחום החברתי ציוני במדינת ישראל, בצבא, בהתיישבות, בכלכלה, במחקר, ברפואה ובמשפט לעומת הייצוג הפוליטי הפוחת והולך במרוצת שני העשורים האחרונים, מחייבים חשיבה חדשה ומורים לנו לפתוח את השערים לפני כל מי שמזדהה עם שאיפותיה של הציונות הדתית.

קשה להבין כיצד ניתן לדבר על אחדות ישראל ואהבת ישראל, אבל כאשר מדובר במישור הפוליטי ששם המקום הטבעי לאיחוד כוחות ועשיית בריתות המבוססות על הבנה עמוקה של זהות השאיפות והמטרות, של ציבורים רבים דווקא שם אנחנו "עם לבדד ישכון".
אני מציע גם למתנגדים בתוכנו, שטעמם ונימוקם עמם לתת הזדמנות לתגבור כוחות ולחבור עם דמויות אשר שאיפותיהן הפוליטיות והחברתיות דומות ביותר לשלנו

אנשי הפוליטיקה היו צריכים להיות הראשונים שישקיעו מאמץ בהרחבת השורות ולשכנע את ציבור הרבנים עד כמה הנושא חשוב. פתאום דווקא בתחום הפוליטי פתאום אנו שומעים על "חומרות רוחניות" המונעת מאתנו לחבור לאנשי האמונה שאינם שומרי מצוות במוצהר.

אני מתפלא על חברים בתוכנו, שבגלל הטענה המופרכת הזו, מעדיפים שנישאר במספרים הקטנים שלנו בייצוג הפוליטי, במקום להבין שקרה לנו נס שהבחירות נדחו ברגע האחרון, כיוון שאילו התקיימו במועד שקבע ראש הממשלה היינו נמחקים לחלוטין.

לא נוכל להמשיך באופן מצומצם ללא תגבורת של אחים ואחיות לדעה.

מרן הרב קוק זצ"ל דיבר על התהליך של "כבוד הדת" ואחר כך "חיבת הדת". אינני מכיר אישית את איילת שקד, אבל מן המעט שראיתי בשמה היא עונה להגדרה של מרן זצ"ל  "כבוד הדת".

אני מציע גם למתנגדים בתוכנו, שטעמם ונימוקם עמם לתת הזדמנות לתגבור כוחות ולחבור עם דמויות  אשר שאיפותיהן הפוליטיות והחברתיות דומות ביותר לשלנו.

הגיע הזמן שנפתח לרווחה את השטיבל הקטן והחמים שלנו ונהפוך אותו לבית כנסת גדול, רחב ממדים אשר ישמיע בקול רם וצלול את דרכנו, זו אינה רק שותפות גורל, אלא שותפות יעוד שתלך ותגבר .

מספיק לנו עם השביל הצר שהפך להיות מסלול חיינו. הבה נפתח דרך רחבה בה יוכלו רבים למצוא את מקומם עמנו, בל נדחה אותם. התועלת ברורה ביותר אך נזק ההסתגרות יכול להמיט עלינו אסון גדול, בל נחמיץ השעה.