יהירות וחוצפה

ד"ר חיים משגב , ד' באלול תשע"ב

לפני למעלה מעשרים שנים הייתי חבר בוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין בשעה שצפה ועלתה השאלה שהיה ברור שהיא אמורה לשנות את פני המקצוע העתיק ביותר, אולי, מאז ומעולם: הלהרשות את לימוד מקצוע עריכת הדין גם מחוץ לאוניברסיטאות; כלומר במכללות פרטיות?

ההכרעה נפלה על חודו של קול – קולי שלי – בניגוד לעמדתו של הוועד דאז של ראשי האוניברסיטאות. אלה, באיוולתם, לא רצו גם אז לוותר על ההגמוניה שהייתה להם עד אז - ולהתיר לכל דיכפין ללמוד את מקצוע עריכת הדין. המתנגדים, מדושני הכוח, רצו להמשיך ולשלוט בכמות התלמידים שיהיו רשאים להיכנס בכל שנה לפקולטות למשפטים הוותיקות כדי למנוע את מה, שלשיטתם, נראה כמעט כמו חילול הקודש האקדמאי: פריצה של אלפי אנשים צעירים למתחם שהם ראו בו את אחוזתם הפרטית.

כיום, אין עוד ספק מי צדק. עשרות אלפי עורכי הדין שסיימו מאז את חוק לימודיהם במכללות הרבות שקמו, בעיקר, בפריפריות, העלו, ללא ספק, את רמת השירות הציבורי, הפכו את הנגישות לבתי המשפט לשווה לכל נפש ותרמו לשוויון חברתי ולסגירת פערים בין השכבות השונות באוכלוסייה. אבל הלקח לא נלמד – ואותם אנשים, מרופדי התקציבים, המטפחים בערוגותיהם, הכאילו-אקדמיות, גידולים שוטים למכביר  מבקשים עתה למנוע את ההכרה מאוניברסיטה נוספת .
הלקח לא נלמד – אותם אנשים, מרופדי התקציבים, המטפחים בערוגותיהם, הכאילו-אקדמיות, גידולים שוטים למכביר מבקשים עתה למנוע את ההכרה מאוניברסיטה נוספת

במשך כמה שנים הייתי חבר בוועד הפועל של המרכז האוניברסיטאי באריאל , עוד בימים שהוא נאבק בכל שנה לצרף אליו עוד ועוד צעירים מכל רחבי הארץ, ערבים ויהודים כאחד, כדי לשמור על רמת לימודים הוגנת; וכיום אני משמש , עדיין, בחבר הנאמנים של המוסד שנגדו יוצאת כעת חבורה של אינטרסנטים שמפחדת פן מן העוגה התקציבית ייגרע משהו לטובת עוד כמה עשרות אלפי תלמידים שמעדיפים את האוויר הצלול של הרי השומרון על פני המחנק הקיים, למשל, באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

וכשאני מדבר על מחנק, אני מתכוון, בעיקר, לכך שבמוסדות הוותיקים צמחה, וצומחת, יבלית מסוכנת, העושה ככל יכולתה כדי לקעקע את מעמדה של ישראל ברחבי העולם. מה שלא קיים בשום מכללה בארץ, שם יכול כל סטודנט ללמוד, ללא חשש מפני אינדוקטרינציה, אנטי-ציונית, אנרכיסטית, פוסט-ציונית, לעתים, מתקיים כל העת באוניברסיטאות הוותיקות.

שם, שיטת השמור לי ואשמור לך מתקיימת כל העת. יש פקולטות , בבאר שבע או בירושלים, שפשוט חוסמות התקדמות של מי שאינו 'משלנו'.

ואני אומר את הדברים מתוך ידיעה אישית; כמי שניהל, ומנהל, לא מעט מאבקים משפטיים, ומתוך היכרות עם האנשים , מראשי הפקולטות באוניברסיטאות השונות, שמטיפים באתרים מאוסים, ניאו-נאציים, אנטישמיים, להחרים את ישראל - ולהעמיד לדין את ראשיה.

זה לא קורה בכל הפקולטות אלא רק באלה ששם לאג'נדה הפוליטית יש משקל מכריע - אבל אני שואל למה בכלל צריכים ראשיהם של המוסדות האלה להישמע? למה בכלל לתקצב אותם מן הקופה הציבורית ? חופש אקדמי, או חופש הדיבור, בבקשה, אבל למה צריך הציבור כולו לממן את דברי המיאוס של כל אותם שרלטנים המתקראים בידי מאמיניהם בעיתונים 'אנשי רוח' ?

אני מרצה במכללה האקדמית נתניה ואני פוגש בכל יום בבתי המשפט עשרות תלמידים שלמדו שם. הם לא פחות טובים מאלה שסיימו תחת שרביטם של חותמי העצומות המקצועיים באוניברסיטאות הוותיקות.

אז זהו, כל מה שנותר לי עתה לקוות הוא שבבית המשפט העליון יקנסו גם את מגישי העתירה נגד האישור להקמתה של אוניברסיטה נוספת באריאל, כמו שקנסו את מגישי העתירה נגד העלאת תקרת המס לחברות הגז.

מי שידיו אינן נקיות צריך לדעת לשלם את מחיר יהירותו - וחוצפתו.