אי אפשר להנהיג עם בסיסמאות

שולי מועלם , ט' באלול תשע"ב

מתמודדת. מועלם
מתמודדת. מועלם
יח"צ

האתגרים הניצבים בפני יהושע בן נון עם הכניסה לארץ רבים ומורכבים. עליו להתמודד עם קשיים מבית ומחוץ, להוביל ולהנהיג, להילחם ולעודד, לקרוא בקול גדול 'אחרי' ולרתום למשימה של הכניסה לארץ את העם כולו.

הקרב הראשון בעי הסתיים במפלה קשה וכואבת. יהושע והעם נופלים על פניהם בייאוש ובחוסר אונים. הקב"ה מצווה על יהושע לקום, להתאושש, לגלות מנהיגות וחזון, ולשוב להילחם. יהושע אכן עושה כן, ונערך לסיבוב שני בקרב מול העי. ערב הקרב יתאר הפסוק את יהושע כך:" וַיִּשְׁלָחֵם יְהוֹשֻׁעַ וַיֵּלְכוּ אֶל הַמַּאְרָב וַיֵּשְׁבוּ בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי מִיָּם לָעָי וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעָם".

בהתייחסותם למילים אלו, לימדו אותנו חז"ל שני דברים. האחד- שבלילה ההוא ישן יהושע בתוך העם, אבל בפעם הראשונה לא. השני- שהערובה לניצחון והקוד למנהיגות טמונים במילים 'בתוך העם'.

אי אפשר להנהיג עם בסיסמאות. אי אפשר להוביל מהלכים כשאתה לא נמצא 'בתוך העם'. אפשר לשאת נאומים חוצבי להבות, אפשר להופיע היטב בתקשורת, אפשר לכתוב מאמרים וספרים, תוכניות ורעיונות, וכל זה יכול להישאר חסר תכלית כאשר המציאות היא שהמנהיגות איננה 'בתוך העם'.

ו'העם ' הזה, רב גווני ומכיל בתוכו עדות ודעות, ופסיפס אנושי מרהיב של כלל ישראל.

למחוללי ההיסטוריה זכויות רבות שאיש לא יקח מהם. אך לא ניתן להתעלם מהטעויות הקשות שהובילו למציאות של ניכור ,פער ומרחק בין המרכז לפריפריות.

נוצר מרחק כלכלי חברתי ותרבותי בלתי אפשרי ובלתי נסבל בין דיירי המגדלים לבין דיירי הפחונים. נוצרה מציאות מעוותת של כביכול מדינות שונות שחיות באותה מדינה. המציאות הזו אם לא תטופל באופן מיידי עתידה חלילה להתנפץ בפני כולנו, במחיר כבד וכואב.

את זה צריך לשנות. את זה חייבים לשנות. את זה אפשר לשנות.

תחת צמד המילים הללו של יהושע 'בתוך העם', יצרו הגרעינים התורנים ברחבי הארץ שינוי של ממש. לא עוד שליחים או מרצים מהמרכז הבאים לקיים פעילות בפריפריה ושבים אחר כך לביתם, אלא מאות ואלפי משפחות שבנו את ביתם על כל המשתמע מכך בתוך העם.

שותפים מלאים ונושאים בעול על כלל ישראל במכולת השכונתית, בועד ההורים, ובסיוע לשכן להניע את הרכב בבוקר וניקוי האשפה מהמדרכה. רק כך נוצרים יחסי שכנות ורעות. רק כך בונים חברה יהודית שלוקחת אחריות ומגלה ערבות הדדית.

זו הייתה דרכה ההיסטורית של הציונות הדתית. כך פעלה ונהגה משכבר הימים. אל הדרך הזו יש לשוב. לשוב ולחבר בין מרכז לפריפריה, בין אדם לאדם, ומתוך כך גם בין ישראל לאביהם שבשמים.

בדרך הארוכה והנכונה הזו אין קיצורי דרך. מי שינסה לעשות מניפולציות חברתיות ימצא את עצמו כמו יהושע לאחר הקרב הראשון- מפסיד ומובס.

רק ההבנה וההפנמה ששינוי יכול להתחולל בתנאי בסיסי של חיים ישראליים 'בתוך העם', תשיב ימינו כקדם, לימים של שותפות גורל ושותפות ייעוד.