חדלו מן הליכוד

הרב דניאל שילה , י' באלול תשע"ב

הרב דניאל שילה
הרב דניאל שילה
צילום: עצמי

אירועי הימים האחרונים מלמדים כי לא ניתן לסמוך על הליכוד ועל העומד בראשו, בנושאי ארץ ישראל. הם הכשילו את "חוק ההסדרה" אשר יכול היה להסיר את איום העקירה מעל ישובים רבים.

הם ממסמסים את מסקנות ועדת לוי, אשר אימוצן יכול היה להמשיך לבסס את ההתיישבות היהודית בישע", והם ממשיכים להפקיר את ההתיישבות לתעלולים משפטיים של הפרקליטות ושל המנהל האזרחי. וגם ההכרה במכללת אריאל כבאוניברסיטה, מחכה לאישור אלוף הפיקוד. זו איננה "רפיסות שלטונית בלבד, הדבר בא מעיוות בשורש".

לפני מספר שבועות, סיפר חגי סגל במדורו ב"מקור ראשון" על מפגש שהתקיים טרם קום המדינה, בין גנרל אייזנהאואר, אז  רמטכ"ל צבא ארצות הברית, ולימים נשיאה, ובין דוקטור צעיר בשם בן ציון  נתניהו.נתניהו האב ביקש לשדל את הגנרל להשפיע על הנשיא טרומן לתמוך בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

הדברים אשר הובאו על ידי חגי סגל וכן על ידי יאיר שלג ב"דיוקן " בי"ג אייר, אודות המנוח בן ציון נתניהו,מאפשרים להבין מהי נקודת המוצא העיקרית של ליכודניקים ביחס לארץ ישראל. חגי מספר כי  נתניהו המנוח נשאל על ידי הגנרל איזנהאואר, לימים נשיא ארה"ב, מדוע הוא,הגנרל שהיגר מגרמניה לפני שני דורות, כבר שכח אותה מזמן, ואילו היהודים עדיין קשורים לארץ ישראל. נתניהו השיב שהיהודים לא התקבלו בשום מקום, ועל כן "נגזר עליהם לשמור אמונים למולדתם".  

חגי מוסיף בצער, כי למרות שהגנרל השתכנע מנתניהו בצורך להקים מדינה ליהודים,הנה בעלותו לנשיאות גילה יחס עויין כלפיה.

נתניהו יכול היה לומר כי כשהיהודים נדדו בגלויות, היה עימם התנ"ך אשר הזכיר להם את חיבורם לארץ, ובסידור התפילה שלהם מוזכרים ארץ
התפיסה הליכודית הרופפת, כלפי ארץ ישראל, הפכה אותנו למין מחנה פליטים מפוחד. מי שנכנע לכל דרישת אויב בלתי צודקת, עד כדי הסכמה עם הקמת מדינה ערבית נוספת בארץ, סופו שיילחץ ויסכים גם למסירת ירושלים גם להשבת פליטים, וגם לביטול חוק השבות או לצימצומו
ישראל, ירושלים וציון והכמיהה לשיבה לארץ, אין ספור פעמים. יהודי הקשור בשני אלה, זוכר את הקשר לארץ יותר משלושת אלפים פעמים בשנה. לא כך קרה למשפחתו של איזנה אואר מאז היגרה מגרמניה. מעניין להשוות: הפרופסור בני מוריס, נחשב למי שבא משורות השמאל. אולם הוא, בספרו "1948"  כותב כי "הציונים הונעו מכוח שני דחפים, כמיהה משיחית מדורי דורות שנתקבעה בתפילה היהודית היום יומית, ואנטישמיות אירופית".

מעניין עד כמה שונה הסברו של נתניהו האב, מזה המופיע במגילת העצמאות, שכן שם נאמר: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית הדתית והמדינית ... בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים, והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי, את התנ"ך.

לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע, שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חרותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה, חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה"

שם לא נזכר ההסבר שאותו מביא נתניהו האב לרמטכ"ל האמריקאי.

הדברים משתלבים היטב עם מה שכותב יאיר שלג באותו גיליון: " אצל נתניהו הלאומיות היהודית היא בעיקר רעיון מדיני, הזיקה לארץ והמעשה ההתיישבותי חשובים הרבה פחות". בהמשך מביא שלג, כי  אצל בנציון נתניהו לא  הייתה "שום לחלוחית של יידישקייט".

לפיכך יש אולי מקום לשביעות רצון  על כך שהרוויזיוניסטים לא שותפו בניסוח מגילת העצמאות, שכן ניסוחם היה הופך אותה לחיוורת ומתנצלת בנוסח דברי נתניהו לגנראל.

אפשר שאופן הצגת הדברים על ידי נתניהו, הוא שהביא בסופו של דבר ליחסו הצונן של איזנה אואר למדינת ישראל ולצורך בה.. שכן אחרי תבוסת גרמניה יכלו היהודים לכאורה להתקבל בכל מקום בעולם, וארצות הברית וקנדה של ימינו הן סמל מוביל לכך.

התבוננות בשירים שהושרו טרם קום המדינה, אף היא תלמד על הדברים. בשירים שלימדו אנשי מפא"י וההסתדרות הכללית,   ניתן למצוא גודש של  מילים כמו  "אדמת מורשת" " עדת יעקב" "ארץ מורשת", "אירשתיך לי לעולם" "לגבולם בנים שבים". "ארץ צבי".

לא מצאתי ביטויים כגון אלה בשירים ששרו אנשי בית"ר אצ"ל ולח"י. לעומת זאת כותב מייסד בית"ר זאב ז'בוטינסקי אודות ארץ ישראל שעל שתי גדות הירדן: "שם ירווה לו משפע ואושר בן ערב, בן נצרת ובני".

נוכחותם של הערבים בארץ ישראל היא עובדה. מבלי שים לב לגורמיה, יש לנהוג כבוד בהם באמונתם וברכושם המוכח. אולם רק בשירו של "מייסד הימין" ז'בוטינסקי ניתן למצוא אידיאליזציה של הנוכחות הזו.

הדבר גם מסביר את הקלות שבה הפך הליכוד למפלגה המגרשת יהודים מן ההתיישבות.  בהסכמי אוסלו לא נזכר דבר אודות עקירת יישובים יהודים ביש"ע. גם לא בעזה. הראשון שביצע  עקירת יישובים יהודים גם ממקומות שהם ללא ספק חלק מארץ ישראל, היה מנחם בגין. אחריו יוצא הליכוד שרון. גם אנשי "קדימה" הדוגלים בגרושים נרחבים, הם יוצאי ליכוד,  ואהוד ברק הוא בסך הכל תלמידם.

מי שעבורו ארץ ישראל היא בסך הכול "מיגרש", יכול בנקל גם לגרש ממנו. כשאוהבי ארץ ישראל ומתיישביה מבקשים למצוא משען בליכוד, כדאי להם להיזכר בשורשים הדלים שלו. כך ניתן להבין כיצד שרו הביתרי"ם "תשכח ימיני הבוגדת אם אשכח את שמאל הירדן". עכשיו גם מימין הירדן הם מוכנים למסור נתח רב.

מן הרמב"ם בהלכות תשובה עולה, כי יש לשוב לא רק מעבירות, כי אם גם מתפיסות מסולפות או ירודות. בני מוריס מסכם בדבריו אודות ההשתדלות לקבל את הסכמת האומות להקמת המדינה, כי : "בטיעונם הבסיסי הצביעו הציונים על אלפיים שנות גלות היסטוריה יהודית של רדיפות ומצוקה והעדר עצמאות, שהגיעו לשיאן בשואה".

ניתן לשער, כי לו היו שם גם מנהיגי ה"מזרחי" דאז, כמו הרב מיימון, הרב בר-אילן או הרב סולובייצ'יק, הם היו מצביעים גם על כך  שהיהודי נפשו קשורה בארץ הזו דרך התנ"ך, ויותר מכך דרך סידור התפילה. עתה יכולים הערבים לטעון כי רק בגלל  השואה קבלו היהודים את המדינה, והם אינם אשמים בשואת היהודים. (גם זו טענה שקרית, היה להם חלק בשואה)

הציונות הדתית מבקשת להשיב את היחס הנכון לארץ ישראל וגם לעם ולמורשתו.   אנו לא קמנו "מגוב ריקבון ועפר" כשירת הימין, ואף לא "מאתמול בלתי ידוע ומחר ללא חזון", כשירת השמאל.

קמנו מרוח הנביאים ומכוח התפילות, ואת הרוח הזו והכוח הזה יש להשיב לעם ולארץ. העמדה הזו חייבת לקבל כוח פוליטי משמעותי, כדי שתוכל להשפיע הן על המדיניות והן על הרוח. רוח הציונות הדתית אינה מקבלת כלים ראויים, מפני שהליכוד בעיוורונו כמפלגת העבודה בשעתה, מסרו את ניהול עניני היהדות במדינה בידי גורמים חרדיים אנטי ציונים, המתייחסים אל המדינה כאל דבר פסול מעיקרו. כיום, הן הציוני הדתי, והן החילוני, בהצביעם עבור הליכוד או כל מפלגה אחרת, מוסרים את עניני תורת ישראל בידי אגודת ישראל וש"ס. גם החילונים אינם רוצים בכך, ויש להביא זאת למודעותם.

התפיסה הליכודית הרופפת, כלפי ארץ ישראל, הפכה אותנו למין מחנה פליטים מפוחד. מי שנכנע לכל דרישת אויב בלתי צודקת, עד כדי הסכמה עם הקמת מדינה ערבית נוספת בארץ, סופו שיילחץ ויסכים גם למסירת ירושלים גם להשבת פליטים, וגם לביטול חוק השבות או לצימצומו.

 יש להתחבר  ל"בית היהודי" כדי להשיב לעם ולארץ את רוחם האמיתית .

אך יש לזכור: תפיסות "ליכודיות" קיימות גם בקרב חברת הכיפות הסרוגות. אם לא תהיה בקרב נאמני הארץ התפקדות משמעותית לבית היהודי – עלולים מבקשי ה"שלום " לקנות בה אחיזה, ולשלוח לכנסת נציגים מטעמם. ההתפקדות היא צו השעה.