"התפילה הראויה בימים הנוראים"

מנחם שמשי , כ"ה באלול תשע"ב

מנחם שמשי
מנחם שמשי
צילום: פלאש 90
בדבר הגישה לתפילת הימים הנוראים, מצינו בתיקוני הזוהר ביקורת חריפה על המבקשים בקשות בתפילתם: "כולהו צווחין בצלותין ביומא דכיפורי ככלבים 'הב הב לנא מזונא וסליחו וכפרה וחיי כתבנו לחיים'. ואינון עזי נפש ככלבים".
 
הביקורת כוללת את אותם האנשים המבקשים בתפילתם אף בקשות רוחניות כדוגמת סליחה וכפרה על חטאיהם, וכל שכן אנשים המבקשים צרכים גשמיים כדוגמת מזון וחיים. כל עוד אדם מבקש מהקב"ה – הרי הוא חצוף ככלבים שכל בקשתם היא על עצמם.
והדברים דורשים ביאור.
 
נניח אם הביקורת הייתה מופנית כלפי אדם שכל בקשותיו מהקב"ה הן על צרכיו החומריים – הרי שהביקורת מובנת, כי אין לאדם להפוך את צרכיו החומריים, על אף חשיבותם, לעיקר משאת נפשו. אך מדוע הביקורת מופנית גם כלפי אדם שמבקש מהקב"ה סליחה על חטאיו? מדוע אדם כזה נחשב חצוף? מהי הבעיה בבקשתו? לכאורה, תפילות רבות תיקנו לנו חכמים שתוכנן הוא בקשת סליחה על חטאינו!
 
הסבר אחד מובא בספר "נפש החיים", לפיו דברי התיקונים מתייחסים רק לאדם המבקש סליחה על חטאיו בצורה חיצונית, ואינו גומר בלבו לשנות את דרכיו ולעשות תשובה שלמה, ועל כן מגונים הם מעשיו.
 
הסבר אחר, עקרוני יותר, שופך אור על התפילה הראויה בימים הנוראים. מגמת פניו של האדם צריכה להיות קידוש שם ה' בעולם. זהו תפקידו וזהו ייעודו. לשם כך הוא נצרך לאמצעים – גשמיים ורוחניים כאחד, אך אל לו לשכוח מהי המגמה ומהי המטרה.
 
על האדם להיות כנה עם עצמו ולבחון האם מטרתו בכל מעשיו היא הוא עצמו או שמא מטרתו היא גילוי שם ה' בעולם וקידושו. כאשר אדם מבקש מהקב"ה בקשות, אך עושה זאת לשם עצמו ולתועלתו – הרי יש בכך פגם, אף אם הבקשות הן, לכאורה, בקשות "טובות" – בקשות של סליחה וכפרה.
כנגד בקשות מסוג זה נשמעת הביקורת הקשה בתיקוני הזוהר. לעומת זאת, אדם יכול לבקש אף צרכים חומריים, ובלבד שמגמת בקשתו היא לשם שמים. "זכרנו לחיים – למענך אלוהים חיים".
 
שימלא ה' משאלות לבנו - לטובה.
 
המאמר מעובד מתוך הספר "אמונה סדורה" לימים הנוראים.