חיוב כבד שמיעה בתקיעת שופר

האם כבד שמיעה הנעזר במכשיר שמיעה חייב בתקיעת שופר, והאם יכול להוציא אחרים ידי חובתם?

הרב רא"ם הכהן , ג' בתשרי תשע"ג

הרב ראם הכהן
הרב ראם הכהן
שלומי שלמוני

דין חרש במצוות שופר
במשנה בראש השנה (ג,ח) שנינו: "חרש שוטה וקטן אין מוציאין את הרבים ידי חובתם". המשנה עסקה בחרש שאינו בר דעת ופטור ממצוות, וממילא ברור מדוע אינו מוציא אחרים. אלא שבמצוות שופר השמיעה מרכזית למצווה ולכן כתב הבית יוסף (תקפט) כי גם חרש שמדבר ואינו שומע "אינו מוציא כיון דאינו שומע דלאו בר חיובא"... ובהמשך הוא מביא את נימוק התשב"ץ "וטעמא משום דבשמיעה תליא מילתא דהא מברכין על השמיעה וכיון שאינו שומע אינו מחוייב בדבר ולא מפיק". וכן הכריע בשו"ע (לענ"ד נראה שהוא הדין גם לר"ת שסובר כי הברכה היא "על תקיעת שופר").

שמיעה בעזרת מכשיר שמיעה
השאלה היא האם יכולת שמיעה על ידי מכשיר שמיעה מגדירה את האדם כשומע וכמחויב במצוות שופר. המשנה ברורה (תקפט, ס"ק ד) כתב בשם האחרונים: "חרש ששומע ע"י כלי כמין חצוצרות חייב בשופר". כלומר, עצם ההזדקקות לסיוע אינה פוטרת משמיעה.

אלא שיש לדון האם דין מכשיר שמיעה כדין הכלי הפשוט שלגביו דנו האחרונים. ביחס לתקיעת שופר שנינו במשנה בראש השנה (ג,ז): "התוקע לתוך הבור, או לתוך הדות, או לתוך הפיטס, אם קול שופר שמע – יצא, ואם קול הברה שמע - לא יצא". השאלה היא האם קול הנשמע על ידי מכשיר שמיעה מוגדר כקול שופר או כקול הברה?

הדיון הזה תלוי בדיון גדולי האחרונים ביחס למכשירי הגברה שונים. שורש השאלה נעוץ בהגדרת הקול – במכשירים המודרניים הקול עובר דרך קרום ("ממברנה") ואין מעבר ישיר של גלי הקול אל תוך האוזן. הרבה מגדולי הפוסקים סוברים שמכיוון שהקול הוא אינו ישיר דינו כדין קול הברה שאין יוצאים בו. בין גדולי הפוסקים האוסרים: הגרשז"א (סיני כג,קלט) מנחת אלעזר (ב,עג) הרב פרנק (מקראי קודש חנוכה ופורים, יא), הר"מ שטרנבוך (מועדים וזמנים ו,קה) רש"ז ברוין (שערים המצוינים בהלכה ד, קצג ס"ק ו),והרב יעקב אריאל שליט"א (באהלי תורה ה,מז).

לעומתם מצינו את גליוני הש"ס להגר"י ענגל ברכות (כה,ב) הסובר ששמיעה על ידי דבר אחר היא כשמיעה לכל דבר. כמו כן מצינו שבעל האגרות משה (או"ח ב,קח) דן בקריאת המגילה ע"י מיקרופון וכתב כי יש להפריד בין קול הברה במובן הפיזיקלי (כלומר לתיווך כמו במיקרופון או מכשיר שמיעה) ובין קול ההברה שפוסלת המשנה ביחס לשופר שהוא קול שאינו נשמע בבירור: "דאין שייך זה לקול הברה שבמתני' דר"ה שהרי הכא נשמע קול חזק ובריא". הגר"מ פיינשטיין ממשיך ומסביר מדוע עצם קיומו של תיווך בין מקור הקול לשומע אינו הופך את הקול להברה: "דהרי כל זה שנשמע עושה קולו ממש. ומנין לנו עצם כח השמיעה איך הוא שאולי הוא ג"כ באופן זה שנברא איזה דבר באויר ומגיע לאזנו. וכן מסתבר לפי מה שאומרים חכמי הטבע שהקול יש לו הלוך עד האוזן וגם יש קצת שיהוי זמן בהלוכו, ומ"מ נחשב שהוא קול האדם".

כאמור, תשובת האג"מ עוסקת בקריאת מגילה באמצעות מיקרופון ובמקרה זה הוא נמנע מלהכריע בשל נסיבות חיצוניות, אולם לגבי עצם ההגדרה של שמיעה ברורה דעתו. העולה מדברי האג"מ שכמו ששמיעה על ידי מיקרופון אינה שמיעת הברה, גם שמיעת קול שופר באמצעות מכשיר שמיעה אינה שמיעת קול הברה. גם הרב מרדכי אליהו (שו"ת הרב הראשי עמ' 581) התיר שמיעת שופר במכשיר שמיעה, וכן הסכים להלכה הרב נחום אליעזר רבינוביץ שליט"א ראש ישיבת מעלה אדומים ואף אמר לי שמוכן שבעל התוקע בישיבתו יהיה אדם השומע באמצעות מכשיר. וכן אמר לי מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א שבראש השנה בזמן התקיעות ישמע את התקיעות עם מכשיר שמיעה.

השומע גם ללא מכשיר
לענ"ד, יש להוסיף שההלכה בודאי אינה חולקת שהשמיעה היא שמיעת "ממברנה". ברם, מכיוון שזו דרך השמיעה לכבד שמיעה ממילא גם שמיעת "ממברנה" הינה שמיעה כסברתו של הגר"מ פיינשטיין. מסברתו של הגר"מ פיינשטיין ומפסקו של הרב אליהו זצ"ל למדנו ששמיעה באמצעות המכשיר אינה שונה מהותית משמיעה רגילה. כיון שכך, הרי שגם מי שמסוגל לשמוע, אלא ששומע טוב יותר עם המכשיר, אינו צריך להוציא את המכשיר, וזו דרך שמיעתו.

סיכום
בעלי מכשיר שמיעה חייבים בשמיעת שופר ויכולים להוציא אחרים ידי חובתם. זאת, משום שמכשיר שמיעה הינו הדרך הטבעית של כבד שמיעה לשמוע ומכיוון שיש לקבל את סברת האגרות משה בדבר הגדרת הברה. וכך הורו כמה מגדולי הפוסקים בזמננו.