הסאטירה האחרונה של חיים חפר

בבקשתו לטמון אותו דווקא ברגבי אדמת עין הוד יתכן ושיגר חיים חפר עקיצה רבת משמעות למעריציו מחוגי השמאל. אולי.

שמעון כהן , ג' בתשרי תשע"ג

שמעון כהן
שמעון כהן
צילום: עצמי

הרבה הומור וסאטירה נוקבת ליוו את יצירתו של חיים חפר שהלך לעולמו, אבל את אקורד הסאטירה האחרון הוא שמר לרגע האחרון עבור מאמיניו. היה זה כאשר ביקש מהם לקבור אותו דווקא בכפר האמנים עין הוד.

חפר התגורר בתל אביב ובעין הוד, אבל למקום מנוחתו האחרונה בחר דווקא את עין הוד. הוא ידע שבתל אביב יתכן וקברו יזכה ליותר מבקרים, אבל העדיף את עין הוד. בהחלט סביר להניח שעשה זאת בגלל השקט והרוגע שעוטף שם את הכול, בגלל ציוץ הציפורים ונביחות הכלבים שנשמעים ברקע בין עצי הזית העתיקים ובסמטאות האבן, אולי.

אבל יש שם עוד משהו, בעין הוד כפר האמנים המפורסם במדינה, כפר האמנים של מפורסמי המדינה. אם נדייק נאמר שהמשהו הזה מחכה ליד עין הוד, ממש ממש ליד.

את הסאטירה האחרונה שלו שמר חיים חפר, אולי במקרה, עבור חבריו אנשי השמאל הוותיק, עבור אמני השמאל הרואים בו נביא של ממש. כשהם יגיעו לפקוד את קברו הם יתקשו להתעלם מהבתים העתיקים ששופצו לטובת האמנים יפי הבלורית והנפש שמתגוררים בו ויוצרים בו יצירות, אלה שבשם אמנותם משלחים לא פעם חיצים תוקפניים לעבר ההתיישבות החדשה-עתיקה, ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. כשאמני השמאל יגיעו לפקוד את קברו של נביאם המנוח הם יוכלו לראות גם את מה שנותר מהמסגד שבמקום, את השאריות הללו הם יפגשו בבר ובמסעדה שהוקמו במבנה המסגד. והעיקר, הם יוכלו לראות גם את הכפר הערבי הסמוך, עין חוד, ואולי הם יזכרו שבעצם עין הוד הוקם על חורבותיו של עין חוד המקורי.

אמנם מי שיכנס לאתר הרשמי של כפר האמנים הציורי יגלה שהכפר "נוסד על חורבות כפר ערבי נטוש", כך כתוב שם מילה במילה, אבל אם הם ישאלו מדוע הוא ננטש ועל ידי מי, יהיו שם בכפר הסמוך לא מעט זקנים שיזכירו להם שהכפר לא ננטש מעצמו אלא שבמהלך מלחמת העצמאות, כמו כפרים ערבים רבים אחרים, גם עין חוד ננטש מתושביו. חמש שנים אחר כך הגיעו האמנים בהנהגתו של מרסל ינקו שהצליח לסכל את כוונת מערכת הביטחון להרוס את בתי הכפר, והתיישבו במקום. אולי אפילו תשתרבב לתוך ההסבר של אותם קשישים ערבים חרושי קמטים וצרובי שמש גם המילה 'נכבה'... לא נעים.

זה אולי לא נעים לדעת ולדבר על כך, רבותי האמנים מעין חוד... סליחה... מעין הוד, וגם אתם, אלה שיגיעו אולי פעם בשנה לבקר בכפר, אבל אם תקשיבו טוב טוב לאותם זקנים בכפר הסמוך תשמעו שבלילות על משכבם הם עדיין חולמים לשוב לעין חוד הישנה. באיזו מגירה נידחת גם הם מחביאים איזה מפתח חלוד ומקווים שלא החלפתם את המנעול בדלתות הבתים שלכם. נכון, הם שכנים טובים ולא מעוררי מהומות, אבל כשהם מדברים על זכות השיבה הם לא מדברים על קרני שומרון, פסגות או נוקדים. הם מתכוונים לעין הוד ולכפרים אחרים שכמותו.

וזו, אולי, הסאטירה האחרונה של חיים חפר, הפלמ"חניק שהכיר טוב יותר מכל פרחי השמאל וגאוני העיתונות את ההיסטוריה האמיתית של הארץ הזו, ההיסטוריה של יחסי המדינה עם ערבייה, הפזמונאי שרצה לשלח בדרכו האחרונה עקיצה אחרונה למעריציו.