מיראת יום הכיפורים לשמחת סוכות

בחג הסוכות מצווה עלינו לשמוח. השמחה בחג איננה עומדת בפני עצמה אלא קשורה לימים הנוראים שקדמו לחג, וממשיכה אותם.

מנחם שמשי , י"א בתשרי תשע"ג

מנחם שמשי
מנחם שמשי
צילום: פלאש 90
אחד המאפיינים המרכזיים של חג הסוכות הוא השמחה.
 
בחג הסוכות, יותר מבכל חג אחר, מצווה עלינו התורה לשמוח (דברים טז, יד-טו): "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך. שבעת ימים תחוג לה' אלהיך במקום אשר יבחר ה' כי יברכך ה' אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח".

מה פשר שמחה זו ומהי משמעותה? תשובות רבות ניתנו בדבר, ואנו נתמקד בזאת היוצרת קשר בין סוכות לימים הנוראים. וכך מובא במדרש (ויקרא רבה, ל, ב):

"דבר אחר: 'שׂובַע שמחות' – אל תהי קורא כן, אלא 'שֶׁבע שמחות' – אלו שבע מצוות שבחג, ואלו הן: ד' מינין שבלולב, וסוכה, חגיגה ושמחה. אם שמחה למה חגיגה ואם חגיגה למה שמחה, אמר רבי אבין: משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין מאן הוא נוצח, אלא מאן דנסב באיין בידיה אנן ידעין דהוא נצוחייא, כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקב"ה בראש השנה ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא, לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם 'ולקחתם לכם ביום הראשון'".

אם כן, לאחר שיצאנו זכאים בדין בימים הנוראים, אנו באים לידי שמחה בחג הסוכות (שאחד הביטויים שלה הוא נטילת ארבעת המינים). אם נדייק בדברי המדרש, נראה כי ניתן ללמוד ממנו שהשמחה בסוכות היא איננה רק תגובה טבעית של אדם שהיה שרוי בצרה או במצוקה וכעת רווח לו, אלא יותר מכך – השמחה בסוכות מעידה על נצחוננו בדין, כלשון המדרש "ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאין... אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא".

דברים אלו דורשים ביאור. מדוע אנו זקוקים לדבר כלשהו על מנת לדעת מי ניצח בדין? מדוע דווקא השמחה מעידה על כך? מה ניתן ללמוד מכך על משמעות השמחה בחג הסוכות?

על מנת לבאר את הדברים, נעיין בדברי השפת אמת (תרמ"ג, ד"ה השמחה של):

"השמחה של החג הוא העדות על בני ישראל, כמו שאמרו חז"ל שנתן ה' יתברך סימן מי ניצח בדין. והענין הוא על פי מה שכתוב 'שמחתי מתוך יראתי ויראתי מתוך שמחתי'. כי היראה האמיתית נולד ממנה שמחה והוא סימן על היראה, וכמו כן שמחה אמי
לאחר שיצאנו זכאים בדין בימים הנוראים, אנו באים לידי שמחה בחג הסוכות שאחד הביטויים שלה הוא נטילת ארבעת המינים
תית מביא לידי יראה. ולכן נקרא שמו של יצחק אבינו ע"ה על השמחה, להודיע שהגם שהיה בחינת פחד ויראה, אות היא שהיה בו יראת אמת. וכמו כן בימים הנוראים שנופל פחד ויראה על כל באי עולם, אבל בני ישראל שלהם יראת אמת באין אחר כך לשמחה, והיא עדות על היראה שהיא אמת... ולכן כיוון ששמחה זו באה מכוח היראה היא בלי פסולת. וצריכין לראות שנבוא לידי יראה על ידי השמחה כנ"ל".

הקשר בין השמחה בחג הסוכות לבין הימים הנוראים איננו קשר חיצוני של תגובה אנושית להיחלצות מצרה ומסכנה, אלא זהו קשר מהותי יותר – השמחה היא תולדה של היראה. יתירה מזאת, כאשר מהיראה נולדת שמחה הרי שהשמחה מעידה על היראה שהיתה אמיתית. וכן בכיוון ההפוך – כאשר מהשמחה נולדת יראה הרי שהיראה מעידה על השמחה שהיתה אמיתית. "שמחתי מתוך יראתי ויראתי מתוך שמחתי".

בימים הנוראים כל אחד ואחד מישראל שרוי במצב של יראה ופחד מהדין. זהו המצב לא רק באדם מישראל, אלא במציאות כולה. המציאות כולה בימים הנוראים היא של דין. מידת היראה, כמידות אחרות, יש בה מדריגות רבות. במדריגות מסוימות של היראה, עלול האדם לנתב את כוחותיו לשלילה. כאשר אדם מגיע מתוך היראה למצב של שמחה, הרי מתברר שיראתו היתה אמיתית ושלימה. יחס זה בין היראה לשמחה הוא הדדי – שמחה אמיתית ושלימה מביאה לידי יראה. ואם אכן אדם בא ליראה לאחר השמחה, הרי זו עדות על שלימות שמחתו.

דברים דומים כותב גם הראי"ה קוק (מידות הראיה, יראה, יט):

"היראה הגדולה, שממלאה את הלב דאגה רבה מפני דקדוקים רבים, אע"פ שהיא מפריעה לפעמים משמחת התורה והעבודה, ויש בה כמה מכשולים שצריך לגודרם ולהישמר ממנה, מכל מקום כיוון שהיא באה מלב טהור וחרד על דבר ה', סוף סוף שתרומם את האדם, ובטחון ועוז ילבש, וכל הדאגות העמוקות יהפכו לו לששון ולשמחה".

במילים אחרות, כאשר אנו רואים שיראה ופחד מביאים את האדם למצב של שמחה ובטחון, אנו למדים מכך שיראתו היתה טהורה ושלימה.

בחג הסוכות מצווה עלינו לשמוח. השמחה בחג איננה עומדת בפני עצמה אלא קשורה לימים הנוראים שקדמו לחג, וממשיכה אותם. דווקא לאחר היראה והפחד שהורגשו בימים הנוראים, צריכים אנו לשמוח ולשמח שמחה אמיתית ושלימה, שמחה המשרה ביטחון על האדם בעצמו ובדרכו, שמחה המעידה על אמיתותה ועל שלימותה של יראת הדין שקדמה לה, שמחה העתידה להביא את האדם לידי תוספת יראה.

"עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה".