תום פרידמן, אובאמה והטעויות

ד"ר גבי אביטל , י"ח בתשרי תשע"ג

ד"ר גבי  אביטל
ד"ר גבי אביטל
צילום: ערוץ 7

סקרים ראשונים אודות העימות הטלויזיוני בין אובאמה לרומני מראים שוב את פרשני ישראל במערומיהם. אין לי נבואה שתספר לי מי ינצח בבחירות, ובכל זאת זה מחזיר אותי לאחור.

יום למחרת הנאום "ההיסטורי" בקהיר. עיתון "הארץ" מוציא גיליון חגיגי, ממש כך המקדיש את עמודי החדשות לנאום, לניתוחים ולפרשנויות ולמאמרים. שמרתי אותו למזכרת. לפני פחות משנה כתב מיודענו תומס פרידמן עוד דברי בלע כנגד ראש הממשלה. ולפני שבוע הוא הוסיף עוד קיסם למדורתו: ביבי רוצה קו אדום, שייתן קו ירוק. המזרח התיכון כמרקחה באשמתו המלאה של אובאמה וחבר מרעיו.

למחרת כתבתי את הדברים הבאים, היו מיועדים לעיתון השני שנמצא בצרות, אך הם לא פורסמו, הנה הם בפניכם:

תום פרידמן, בעל טור נחשב ב"ניו-יורק טיימס", לא מסתיר את שנאתו לראש ממשלת ישראל. חביבם של כמה עיתונאים ואנשי חצר של תנועות שמאל בעיקר, שוב יורה מן המותן. מתסכול עצום, כמובן. לא הולך לו לאיש הצללים החיוורים של נשיאי ארה"ב הדמוקרטים. שום תחזית או פרשנות שלו לא מתקיימות. רק אמש התפרסמו בצנעה רבה הטמפרטורות הממוצעות הגלובליות שצללו אל מתחת לאפס.

הפעם, אף הפעם, נתניהו הוא המטרה התורנית, הקבועה מאוד. אחרי שדילג בין אולפנים ותחנות שידור בישראל, כלומר בין ת
פרידמן וההתחממות הגלובלית השקרית אינם העיקר ברגע זה. פרידמן הפוליטיקאי בתחפושת של עיתונאי הוא במקרה הטוב משרתם של אדונים. ואדוניו בזמן הזה הוא נשיא ארה"ב ברק אובמה
חנות השמאל, מלוקק מחשיבות עצמית, שב אל ביתו ואל קיאו. "נתניהו יהיה מובארק של תהליך השלום. סופה אדירה באה, ישראל זוזי הצידה".

פרידמן וההתחממות הגלובלית השקרית אינם העיקר ברגע זה. פרידמן הפוליטיקאי בתחפושת של עיתונאי הוא במקרה הטוב משרתם של אדונים. ואדוניו בזמן הזה הוא נשיא ארה"ב ברק אובמה. ומי שעיניו בין דפי ההיסטוריה מבין שטוב לעולם לא יצא מהתנהלותו של אובמה בטיפול בנושאי חוץ בכלל ובמצרים בפרט. על-כן שבתי אל נאומו המפורסם באוניברסיטת קהיר, יוני 2009. אחד העיתונים בארץ המקמץ בדרך כלל בניסוחים בומבסטיים ובכותרות צבע מרוחות על עמוד, לא התאפק.

'נאום חיינו' התפייט לו יוסי שריד. "מול איש העתיד, נראים מנהיגים מקומיים כדינוזאורים שזמנם עבר.. הנשיא הגיע לאזור כדי להכריז על קצה של מלחמת הציוויליזציות שהפיחה רוח במפרשים השמוטים של המלחמה הקרה." עוד הוסיף מאמתחתו הטובה במילים מבלי לשכוח כמובן את ביבי: "רציתי לטלפן לראש הממשלה ולהגיד לו: האיש הצעיר היפה הזה, ברק חוסיין אובמה, הוא תותח – אין, אין עליו. אין לך ביבי שום סיכוי בהתמודדות אתו – לא ביכולת הרטורית שלו, לא ברמה האינטלקטואלית, לא בעומק התבונה ובגובה החזון, לא בכושר השכנוע, לא בכריזמה.."

ואתה אומר לעצמך, אלה הפרשנים שעתה מזכירים שאמריקה הגדולה טעתה במלחמת וייטנאם, ובמלחמות איראן-עיראק, ובמלחמה הקרה, ובחיזוי מהפכות ברחבי העולם בכלל ובזו החומיינית בפרט, במה הם שונים מתחזיותיו של נסיך הגאות ועכשיו גם השפל? שהרי דעה וידיעה מתערבבים להם דרך שגרה ובמקום ניתוח נאום פופוליסטי הם מוחאים כף, ובמקום ביקורת התבונה מייחסים לו שם מלכות וטיפה מעט מאלוהים? פרשן נוסף הכתיר את אובמה כמנהיג דגול בטרם חימם את כיסאו: "מלאכת מחשבת של מנהיג דגול, שהילך בתבונה וברגישות בין שואה לנכבה", זה היה גדעון לוי, כמובן. כותרת המאמר היתה: "ההר הוליד הר".

נניח, שהצדק עימהם ועם תום פרידמן, אם כן מדוע דווקא בנושא הפלשתינאי אין שום טעות בהתנהלות האמריקאית? אם כל הקונספציה האמריקאית קרסה, אז מדוע תוכניות השלום האמריקאיות שהביאו אחריהן מלחמות מוכרחות להתקיים ולהמשיך לגבות מחיר דם? שמא ההיצמדות לטובת עמדות הערבים היא זו המונעת את פיתרון הסכסוך הזה? מפני שכל זמן שידרשו מישראל את מה שאין לה, שטחים, ומהערבים, את מה שאין להם, שלום, לא ייכון שלום אמת. וכל זמן שלפרידמן וחבריו הפיתרון היחידי הוא אשמת ישראל, מרכבת השלום תנוע לאחור.

עד כאן הדברים מלפני כתשעה חודשים. חג שמח ומועדים לשמחה.