לפתוח את השורות

יוחאי רביבו , כ"ו בתשרי תשע"ג

יוחאי רביבו
יוחאי רביבו
יח"צ

נראה שלא למדנו כלום.

תופעה מעניינת ברחוב הישראלי היא היכולת לשייך כל אדם למגזר מסויים. כולנו עושים זאת כמה וכמה פעמים ביום, זה אפילו הפך לסוג של תחביב לבהות באנשים באוטובוס ולקטלג אותם למגזרים ותתי מגזרים למיניהם. לא בטוח שזה תופעה שלילית, שהרי הציבור הישראלי מגוון מאוד. מה שהופך תופעה זו לשלילית זה הרצון להפוך למגזרי במקומות שבהם אין צורך בכך כלל, הפיכת המגזריות לעיקרון.

מי קבע שארץ ישראל חשובה רק לדתיים, שרק אנחנו מחפשים ערכים, שרק לנו חשובה ההתיישבות, יהדותה של המדינה,  וגירוש מסתננים לא חוקיים. למה אנחנו חושבים שרק לדתיים אכפת האם הרב הבא של ירושלים יהיה דתי או חרדי? האם תושביה החילונים של ירושלים לא משתמשים בשרותיו? הציבור החילוני לא סובל בדיוק כמונו משרפת פחי אשפה בכיכר השבת או בשער שכם?

וודאי שכן.

הקיבעון המחשבתי הפך את המגזריות לדאורייתא ואת החשיבות של עם ישראל כולו לדרבנן.
שילוב מועמדת חילונית בתוך מפלגה שרובה המוחלט דתיים, מפלגה שמבוססת כולה על ערכי הציונות הדתית לא תשנה את אופי המפלגה אלא להיפך- תמשוך אחריה ציבורים נוספים שמסכימים עם דרכה

כל עניינה של הציונות הדתית היא מעורבותה גם בקודש וגם בחול. אנחנו לומדים באוניברסיטה, משרתים בצבא, כמעט בכל מקום עבודה גדול תמצאו את מיטב הכיפות הסרוגות ונראה כאילו רק בעניין הפוליטי הקיבעון המגזרי חי ובועט.

הטיעונים שהועלו שבחירה במועמדת חילונית למפלגת הבית היהודי תהפוך את המפלגה למפלגה חילונית מונעים מאינטרסים פוליטים צרים. שילוב מועמדת חילונית בתוך מפלגה שרובה המוחלט דתיים, מפלגה שמבוססת כולה על ערכי הציונות הדתית לא תשנה את אופי המפלגה אלא להיפך- תמשוך אחריה ציבורים נוספים שמסכימים עם דרכה.

הניסיונות לטעון שהמפלגה תהפוך להיות לליכוד ב' לא תואמות את המציאות. אסור לשכוח שהמפלגה מעולם לא הייתה סגורה בפני אנשים לא דתיים, רק שמעולם לא קם החילוני "שהעז" להתמודד בתוך מפלגה דתית.

ברור לכולם שלאיילת שקד היו הרבה אפשרויות אחרות להיכנס לעולם הפוליטי. לא היתה לה שום בעיה בתור חברת מרכז ליכוד וותיקה ופעילה ימנית מרכזית ביותר להיכנס לאחת מרשימות הימין לכנסת, ובכל זאת, לאחר הרבה התלבטויות ומחשבה ומתוך ידיעה שיריביה הפוליטים יתקפו אותה על היותה לא דתיה, החליטה איילת שקד להתמודד דווקא ברשימת הבית היהודי לכנסת.

מפלגה קיקיונית, בעלת מנדטים בודדים, שכל חברי הכנסת שבה מתקוטטים ומסוכסכים ועתידה לא נראה מזהיר. אין שום סיבה הגיונית למעשיה מלבד אמונה אמיתית בצדקת הדרך והרצון לראות את הציבור הציוני הכללי שלא מוצא את דרכו בליכוד חובר לציונות הדתית.

לכולנו זכורים ימי טרום ההתנתקות מגוש קטיף, שעברנו מבית לבית כדי לשכנע את הציבור בצדקת דרכנו, והנה מגיע אותו ציבור ודופק בדלתנו ומציע לחבור אלינו לדרך משותפת.

האם נטרוק לו את הדלת בפנים ונסתגר ביישובים לדתיים בלבד ונצעק על כמה שאנחנו צודקים או שאולי הגיע הזמן לפתוח את הדלת ולהתחיל מכאן דרך חדשה, דרך של שותפות אמיתית.