האם פרויד יכל למנוע את המבול?
האם פרויד יכל למנוע את המבול?

בשנת תרצ"א הזמינה 'ועדת הספרות של חבר הלאומים' את 'הועדה לשיתוף פעולה אינטלקטואלי' שלה, ליצור חלופת מכתבים משמעותית בין הבכירים שבהוגי הדעות שבאותה התקופה, כדי להביא ל "הגדרת הערכים הבין לאומיים, ונסיון לגבש להם דרך להתממש במציאות".

מכתבו של פרופ' אינשטיין פתח את הדיון כולו. אינשטיין ביקש לדון בשאלה "האם יש דרך לשחרר את בני האדם מפורענות המלחמה?". ובמילים אחרות - איך מונעים הישנותן של מלחמות בעולם, אחת ולתמיד? על שאלה זו הגיב המלומד היהודי, אבי תורת הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד, במכתב מנומק, שבו ניתן להבחין בארבע הנחות יסוד:

א. מאז ומעולם האדם ביקש לשלוט בכח על זולתו, על מנת לשמור על זכויותיו האישיות. הדבר נכון בין אם מדובר בכח הזרוע, בין אם מדובר בכח האינטלקטואלי.

ב. האנושות הבינה בשלב מתקדם, שלמען הגנה על הזכות האישית לחיים ולכבוד כדאי לחיות יחד בקבוצה, כך שכל יחיד בה יוותר מעט על זכויותיו כדי לתת כח למנגנון המדיני, על מנת שהכלל יוכל להגן על הפרטים המאוגדים בו. כך נוצרו מדינות, שהן חברת אחריות גדולה, המגנה על חבריה מפני האוייב החיצוני.

ג. במהלך הזמנים, המנגנון הציבורי הפך לרועץ לפרטים החיים במדינה שלו עצמו, כיוון שהשתמש בכח שניתן לו לרעה, והפנה אותו כלפי האזרחים שלו, בשל תאוות הכח של מנהלי המדינה. לאור התפתחות זו, קמו מרידות והרסו את המנגנון המדיני, ואו אז קם שוב מנגנון זהה וטהור יותר למשך כמה שנים.

ד. באדם קיימים שני כוחות יסודיים - כח המוות וההרס, וכח האהבה והחיים. יש לוותר לכח האהבה ולתת לנטיותיו להתבטא בחופש (גם בסטיותיו), כל עוד כח ההרס נשלט ומדוכא.

על מנת לפתור את בעיית המלחמה מציע פרויד לכונן מחדש את חבר הלאומים ולבסס אותו כמנגנון-על שישלוט בכל האומות, ולא יתן לכח הזרוע של האחת לפגוע בחברתה. כך תבוצר ה 'זכות' ולא תהפך ל'כח הזרוע'. בנוסף הוא סבור שככל שהאנושות תשכיל להבין את מבנה נפש האדם ואת הגורם הפרימיטיבי למלחמות, כך יפחת וילך הרצון להלחם ולשלוט באחר, ולכן לדעתו מניעת המלחמה קשורה בריבוי הדעה בעולם.

תפיסה מציאותית-ערכית זו של פרויד ואיינשטיין הינה חשובה מאין כמותה, ועלינו לבחון אותה במבט האלוקי של התורה. דומה שאין מתאים ממעשה המבול כדי לבחון את הפורענות האלוקית בעולם כתוצאת הסיבות האנושיות שגרמו לה.

נאמר במדרש (בראשית רבה פרשה לא) "'ותמלא הארץ חמס', אמר רבי לוי: חמס זו עבודה זרה, חמס זו שפיכות דמים, חמס זו גילוי עריות". בשל שלושת אלה בא המבול.

כידוע, שלוש עבירות חמורות אלו עומדות בשורש התורה, ועל כן עליהן אנו מוסרים את הנפש גם שלא בשעת השמד.

מה מייחד את העבירות האלו מהאחרות? מבאר הרמב"ם (יסודי התורה פרק ה): "ומניין שאפילו במקום סכנת נפשות אין עוברין על אחת משלוש עבירות אלו? שנאמר "ואהבת את ד' אלוקיך... ובכל נפשך", אפילו הוא נוטל את נפשך. והריגת נפש מישראל... - דבר שהדעת נוטה לו הוא, שאין מאבדין נפש מפני נפש; ועריות הוקשו לנפשות". מבואר שהפסוק היחיד המתייחס למסירות נפש על אהבת ד' נאמר בהקשר של ע"ז; שפיכות דמים הרמב"ם לומד מסברא, וגילוי עריות הוא לומד מכך שהתורה הקישה ענייני עריות לענייני שפיכות דמים.

נראה שהעבירות הללו עומדות בשורש המשולש עליו העולם עומד - בין אדם לחברו (שפיכות דמים), בין אדם לקונו (ע"ז), ובין אדם לעצמו (צניעות). הדבר כה מתבקש שדווקא נושאים אלו הם העומדים ביסודו של העולם, עד כי ניתן ללמוד אותם מסברא כדברי הרמב"ם, גם ללא פסוק (חוץ מע"ז).

אם כן מבואר ש 'נפילת השמים' בימי נח אכן היתה קשורה בין השאר לשימוש מרושע בכח הזרוע כדברי פרויד, אך לענ"ד בשני שינויים מהותיים מתפיסתו: מקור הסמכות, ומערכת הערכים.

פרויד ואינשטיין באו בשם האדם הנאור. בבסיס דבריהם הקריאה (המפורשת) לפציפיזם, לפירוק הצורך במלחמות כולן. כעדות פרויד "פאצפיסטים אנו בעל כרחנו", בשל הסלידה מהמלחמה "אשר משמידה חיי אדם עתירי תקווה". בקשת השלום שלהם נובעת ממושג ה'זכות' האישית וההגנה עליה. מקור הסמכות של הפציפיזם שלהם הוא אהבת החיים ושנאת המוות ובקשת הדרור ליצר האהבה של האנושות כולה.

לעומתם, מקור הסמכות התורנית אינו האדם וזכותו, וגם לא אהבת החיים הגשמיים שבו, אלא האין סוף ב"ה. אנו מאמינים שרבש"ע אינו כבול לערכים אלה ואחרים, אלא מנהל את עולמו מראשית עד אחרית בסקירה אחת. המלחמות האנושיות - לא טעות הן. החטאים - לא יצר האל הרע הן. הכל בהשגחת האל האחד, "וכל מאמינים שהוא יוצרם בבטן, הכל יכול וכוללם יחד". יש סדר לעולם, ומכונן הסדר הוא מקור הסמכות שלנו.

בידינו להחיות הכל באור ד', גם את הצדדים השליליים במציאות. לעומת פרויד שדגל רק בזכות ובחופש וביקש לבטל את הערכים הפרימיטיביים הגורמים לחייתיות האדם

אמונת ישראל אינה מתבטאת רק בערכים הנגלים או התת מודעים,אלא באמונה בצד האלוקי הנסתר, היסוד המחיה כל בהשגחה.

בהיכל ד', בבתי גוואי, הכל ערוך ומסודר מראשית עד אחרית, גם אם נראה שהכל סוער בחוץ ומבולבל. בראיה האלוקית, גם היצר הרע שורשו אלוקי, וגם לו יש מקום לעבודת ד'.

 ומתוך כך, גם מערכת הערכים שלנו שונה. איננו מבקשים לחזק את אל האהבה, ולהלחם במוות. איננו מבקשים זכות אישית. איננו מבקשים חיים בלבד. אנו כופרים במושגים דואליים של 'אל הטוב ואל הרע'. ומכיוון שאת הכל האלוקים מכונן, הרי שלהכל יש מקום בקודש - "וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ, רש"י: אפילו שֵדִים".

בידינו להחיות הכל באור ד', גם את הצדדים השליליים במציאות. לעומת פרויד שדגל רק בזכות ובחופש וביקש לבטל את הערכים הפרימיטיביים הגורמים לחייתיות האדם, התורה מבקשת להעמיק בכולם, ולראות בכל את יד ד' העליונה המכריעה לטובה, בלי הכחשה ובלי הדחקה של היצרים כולם. אנו באים לקדש ולטהר ולא להכנע ליצר מחד או לשלול אותו לחלוטין מאידך.

האמונה שלנו נעוצה בנבואה, בהתגלות האין סוף לכלל ישראל ובהבנה שהיש על כל חלקיו דורש את ד'. בתורה נמצא את הסדר האלוקי של הבריאה כולה, כדברי מהר"ל 'התורה היא סדר העולם'.

פרויד אשר הפריד בין אל הרע לאל הטוב (ארוס ותנתוס- דחף היצירה ודחף ההרס), גם הכשיר מתוך כך את הסטיה המינית, בהיותה 'שייכת' לכח האהבה (שמונה קבצים, קובץ ו צט). מסתבר שעולם הפירוד של פרויד, מייצר בהכרח גם כניעה ליצרים מסוימים והכשרת הסטיה בהם, במקום הופעתם בקדושה.

נראה שלא בכדי הרמב"ם הביא פסוק רק על ע"ז. התורה מבקשת להדגיש שלא הכל 'סברא' ולא אנו מכונני הערכים, כי אם רבש"ע עליו אנו מוסרים את הנפש. אנו ל יה ועינינו ל יה, הוא מקור הסמכות, והחיים כולם על כל נטיותיהם- יתקדשו.

על כן, לא יכל פרויד למנוע את המבול בימי נח, וגם לא את המבול בימי מלחמת העולם השניה. ריפוי העולם אינו תלוי בהבנה החיצונית-חילונית שלו, ולא בבקשת השלום הפציפיסטי הקתולי הדוגל רק ב 'טוב', אלא בהתקדשות העולם כולו, בהתעלות אל הקודש ואל הנבואה, למקור הכל ולחיות הכל.

המלחמות אינן נובעות רק מהרצון לשמר 'זכות', ומתאוות הרצח. הן נובעות לעיתים כתוצאה של בקשת ד' אשר אינה מודעת ויוצאת בצורה לא ישרה במציאות.

העריות, הרצח, הע"ז - הם עצמם בקשת אלוקים (מעוותת ואסורה), רצון להידבק במידות האלוקיות של האחדות ללא אחר, של ההשפעה לכל המקבלים. וריפוי הטעות והחטא הנורא לא יבוא מהכחשת החטא או מערכים חיצוניים אלא מהכרה בשורש המניע הכל - בקשת האלוקים, ובקשת האנושות לדבוק במידותיו בצורה מסודרת ונכונה, כהדרכתה של תורה.

לא פרויד יפסיק את המבול, כי אם אברהם אבינו ובניו, אשר ידיעת ד' האחד והנסתר עומדת בבסיס ערכיהם המוסריים- "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ד' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט".