אישה הרגתו
אישה הרגתו

1.      בין ספריו של שי צ'רקה - מאייר, קריקטוריסט ויוצר קומיקס מהטובים בישראל (וגם מתנחל מהיישוב צופים) - יש אחד שנקרא 'בבא בתנ"ך'.

בכל אחד מפרקי הספר הזה מולבשת אישיותו של 'בבא', דמות קומיקס המככבת גם ברבים מספריו האחרים של צ'רקה, על אחת מהדמויות הידועות של אישי התנ"ך, או על דמות של שחקן משנה מסביבתה הקרובה של אותה אישיות תנ"כית ידועה.

בבא, האנטי-גיבור המשעשע של צ'רקה, פועל ומתבטא בתוך הסיפור התנ"כי בדרך אופיינית לדמותו, מה שגורם לשינוי מסוים או לתוספת בסיפור המוכר. הספר הוא משעשע ביותר, אם כי יש מקום לפקפק בלגיטימיות החינוכית של הז'אנר הזה שגם משנה את הסיפור התנ"כי וגם מוריד אותו לגובה הקומיקס - אך על כך נרחיב אולי בהזדמנות אחרת.

בכל אופן, אחד מפרקי הספר מביא את סיפורו של אבימלך בן גדעון, השליט האכזר מתקופת השופטים שמצא את מותו כאשר צר עם חייליו על מגדל מבוצר בעיר תבץ. כפי שמסופר בספר שופטים פרק ט', אבימלך נהרג לאחר שאישה אחת השליכה עליו מראש המגדל הנצור פלח רכב אשר רוצץ את גולגולתו. בסיפור התנ"כי אבימלך מבין שהגיע קיצו, וכדי להציל לפחות את כבודו הוא פונה אל הנער נושא כליו ומצווה עליו "שלוף חרבך ומותתני פן יאמרו לי אישה הרגתו". בספר שופטים הנער ממלא את הפקודה ודוקר את אבימלך בחרבו. אבל בספר של צ'רקה, הנער נושא הכלים המולבש בדמותו של בבא מכריז "אני לא אשתתף באפליית נשים! אין שום בושה בלמות בידי אישה!". וכך האבן שהשליכה האישה נותרה סיבת המוות הרשמית והבלעדית, ואבימלך נופח את נשמתו לקול לעגם של הסובבים המכריזים "אישה הרגתו!".

עד היום, למרות האג'נדה הפמיניסטית, לא שמענו טענות כי חיילות לוחמות מצליחות להגיע לכושר קרבי שווה לזה של חיילים גברים. המשמעות היא ששילוב נשים ביחידות לוחמות עולה במחיר ביטחוני של פגיעה בכושרו הקרבי של צה"ל. חיסולו של מחבל אחד על ידי לוחמת אמיצה אחת לא יכול להפריך את האמת הזאת

2.      נזכרתי באבימלך, בצ'רקה ובגיבור הקומיקס שלו בימי החגיגה התקשורתית סביב גבורתה של לוחמת 'קרקל', שעל פי הפרסומים ירתה והרגה את אחד המחבלים שהשתתפו במתקפה על חיילי צה"ל בגבול מצרים לפני כחודש. הלוחמת המחסלת קיבלה חשיפה תקשורתית שחייל פשוט מהמין הגברי שביצע את תפקידו והרג מחבל לעולם לא יזכה לה.

על שערי עיתונים נמרחה תמונתה (שנלקחה מהפייסבוק שלה, כך נכתב) עומדת בפוזה קרבית על מכסה מנוע של ג'יפ. ב'ידיעות אחרונות' הובא תיאור מפורט (ולא כל כך אמין) של מהלכי הקרב שצוטט מפיה בגוף ראשון מתוך "שיחות עם חברים". חגיגות הלוחמת המחסלת כמעט הצליחו לדחוק הצידה את הצער על מותו הטרגי של החייל נתנאל יהלומי הי"ד.

אפשר היה לעבור לסדר היום אילו הסתיים העניין בתשואות מופרזות ללוחמת המחסלת הראשונה. אבל בצה"ל ובכלי התקשורת ביקשו להשתמש בסיפור הזה כדי להוכיח את הצלחת המהלך השנוי במחלוקת של שילוב חיילות ביחידות הלוחמות. לצורך קידום האג'נדה, הודחק הסיפור מעורר הדאגה על חיילת קרקל אחרת שנבהלה מהסיטואציה המסוכנת, נמלטה ממקום הקרב ובמשך למעלה משעה היה חשש שנחטפה עד שהיא נמצאה מסתתרת מאחורי שיחים. אפשר לטעון בצדק שיש גם חיילים גברים שגילו מורך לב בעת קרב.

אכן, אין להקיש מתפקודה של לוחמת קרקל אחת על כלל הלוחמות בצה"ל, בין אם מדובר בלוחמת אמיצה ויעילה ובין אם מדובר בלוחמת שאומץ לבה לא עמד במבחן. שאלת שילובן של נשים ביחידות לוחמות צריכה להיבחן במבט כולל ובאופן מקצועי ואובייקטיבי, ולא מתוך גישה שהאג'נדה הפמיניסטית היא הנחת היסוד שלה.

כל עוד ארגוני הנשים אינם דורשים לשים קץ להפרדה המגדרית בתחרויות ספורט, יש לשער שיתרונם הפיזי של הגברים עדיין בתוקף. עד היום, למרות האג'נדה הפמיניסטית, לא שמענו טענות כי חיילות לוחמות מצליחות להגיע לכושר קרבי שווה לזה של חיילים גברים. המשמעות היא ששילוב נשים ביחידות לוחמות עולה במחיר ביטחוני של פגיעה בכושרו הקרבי של צה"ל. חיסולו של מחבל אחד על ידי לוחמת אמיצה אחת לא יכול להפריך את האמת הזאת. ועדיין לא אמרנו כלום על בעיות הצניעות החמורות שנוצרות כתוצאה משילוב לוחמות ביחידות קרביות.

3.      כאשר החליט צה"ל בלחץ בג"ץ והסחף הפמיניסטי להקים את גדוד קרקל, שבו מכשירים חיילות לתפקידי לוחמה לצדם של חיילים, הוחלט להציב את הגדוד המעורב בגבול מצרים, ולא במקרה. הגבול הזה, שאפילו גדר מינימלית לא היתה פרושה לאורכו, נתפש כגבול של שלום שאין בו סכנות ביטחוניות, ולכל היותר עלולים להיכנס דרכו מבריחים. בתנאי המעבדה הנוחים הללו ניתן היה לערוך ניסיונות חדשניים ולהתפשר על רמה מבצעית פחותה של הכוח השומר על הגבול בלי לחשוש שהדבר יעלה בחיי אדם. כעת המציאות הזאת השתנתה. גבול מצרים הפך לגבול חם ומסוכן, ולמרות תפקודה המוצלח של אותה חיילת יש צורך לשקול האם גדוד קרקל הוא עדיין כוח מתאים כדי לאבטח אותו.

4.      אלא אם כן פיספסנו כאן משהו, ויתברר שמאחורי הצבת הלוחמות מול המחבלים בגבול עומדת תפישה אסטרטגית סודית וחדשנית, מפתיעה ומנצחת של לוחמה פסיכולוגית, המבוססת על הקטע שבו פתחנו מספרו של שי צ'רקה.

הרי המחבלים הללו שמולם נלחם צה"ל בגבול הדרום משתייכים לארגוני הג'יהאד העולמי ומחזיקים בהשקפה אסלאמית אדוקה. כזכור, בימים הנוראים שבהם באוטובוסים ובבתי קפה התפוצצו מחבלים מתאבדים מארגון החמאס, עלה הרעיון להשתמש נגד התופעה הקטלנית בכלי נשק בלתי קונבנציונאלי: הבאת שרידי גופותיהם של המחבלים לקבורה כשהם עטופים בעור חזיר. נטען אז כי על פי האמונה האסלאמית מי שנקבר בעור חזיר מפסיד את חלקו בעולם הבא, מה שעשוי היה להרתיע את המחבלים אשר נשלחו למשימתם תוך הבטחה שמותם על מזבח הג'יהאד יזכה אותם בזימון ישיר לגן עדן. בזמנו הרעיון הזה לא נוסה משום מה, אבל לא מן הנמנע שהתפישה הביטחונית בגבול הדרום מושתתת על עיקרון דומה.

יש להניח שהמחבלים האסלאמיים אינם שותפים לדעתו של נושא הכלים בבא כי "אין שום בושה בלמות בידי אישה". סביר יותר שהם מחזיקים בדעתו של אבימלך, שגם ברגעיו האחרונים לא חשב על אשתו וילדיו אלא על הקלון הנורא שידבק בזכרו כמי ש"אישה הרגתו". המחבלים הללו אמנם אינם יראים את המוות, אך ייתכן מאוד שמוות בידי אישה דווקא ירתיע אותם. על פי קו מחשבה זה, הפרסום הבולט שניתן להריגת המחבל דווקא בידי לוחמת לא נועד חלילה לקדם אג'נדה פמיניסטית על חשבון כושרו הקרבי של צה"ל. אדרבה, מדובר במהלך מבריק של לוחמה פסיכולוגית שצפוי להרתיע את המחבלים קנאי האסלאם ולהשיב את השקט אל גבול הדרום.