אדם נשך עץ זית
אדם נשך עץ זית
בסרט הקאלט-לטיפוסים-מוזרים, "המנסרים מטקסס" - אני מתכוון לראשון בסידרה ולא לסרטי ההמשך הבלתי נגמרים - יש סצנה שבה בחורה ואחיה הנכה אוספים למכוניתם טרמפיסט שפוצע אותם.
 
אחרי עימות שמוטב לא להיכנס לפרטיו, הם מצליחים לזרוק אותו ממכוניתם ונמלטים פצועים לעבר בית מבודד שבו הם מקווים למצוא עזרה. אלא שלמרבה צערם מתברר שבבית הזה חיה משפחת קניבלים חמושה במסורים. בראש המשפחה עומד "פני עור," שעל פניו מסיכה העשויה מ-נו, איך נגיד את זה. בדיוק.

וכולם רעבים לבשר מהסוג החביב עליהם.

עד כאן תיאור מעודן ומצונזר של תחילת מה שנחשב בחוגים מסוימים ליצירת מופת נדירה, כזו שחוזרים לצפות בה שוב ושוב. תהיה זו הנחה סבירה שאחוז גבוה מהם נמנה עם מה שמכנים אצלנו מסיבות לא ברורות - "פעילי שלום."  

במשך שנים לימדו אותנו שכלב נשך אדם זה לא חדשות, אבל אדם נשך כלב - זו כותרת ראשית. הנה מקרה שלאורו ראוי לבחון את הכלל הזה: בכל פעם שמתחילה עונת מסיק הזיתים, אנחנו מקבלים אינסוף אייטמי חדשות על איך שצה"ל מאבטח את הפלשתינים מפני המתנחלים שמנסרים ועוקרים עצי זית ואין ספור בעלי טורים מתלוננים מדוע השב"כ וצה"ל לא מצליחים ללכוד את המנסרים. כל מי שישאל את עצמו כמה פעמים ראה כתבות בנושא, יתקשה לענות.

אבל השבוע תועדו כמה פלשתינים עם פעיל שלום (נניח) זר, מנסרים עצי זית, סמוך לאלון מורה. מתנחלים צילמו אותם (ואם כבר מדברים, זו לא הפעם הראשונה שמתעדים פלשתינים עם פעילי שלום מנסרים עצי זית).

ובכל זאת, יש אצלנו מוסכמה תקשורתית שמתנחלים הם אלה שמנסרים עצי זית. אלא שאם יש מוסכמה כזו, אזי בכל פעם שמתועדים מקרים של ערבים ו/או פעילי שלום (נניח, נו) שעושים זאת, הדבר היה צריך לקבל כותרות לפחות כמו הטענות שמתנחלים הם המנסרים.

אבל זה לא קרה. רוב כלי התקשורת לא פירסמו, ואלו שכן, די בצמצום.

רגע, אבל זה אמור להיות המקרה של "אדם נשך כלב?" . ובכן, הם כבר החליטו קודם מי הכלב.

מה שמזכיר אירוע שהתפרסם לפני שנים בעיירה יהודית קטנה בין יערות טרנסילבניה: "ערב שבת אחרי חצות השאירה חנוונית את בעלה בחנות, והיא עצמה נסתלקה לביתה להכין   צורכי שבת. כיוון שגמרה מלאכתה, שבה לחנות ומצאה: שני קוזאקים עומדים בפתח החנות וממלאים כיסיהם מכל הבא לידם, ובעלה הבטלן אינו רואה ואינו שומע ועיניו שקועות בספר שלפניו.

התחילה צווחת: 'בטלן! הלא הקוזאקים גונבים' התיק הוא עיניו מן הספר והחזיר: 'אילו רבנים גנבו, הייתה תימה (=תמיהה) בדבר; קוזאקים גונבים - דרכם בכך' נוסח אחר: התיק הוא עיניו מן הספר, תמה ואמר: 'אלא מה יעשו קוזאקים? יישבו וילמדו ש"ס? ופוסקים'.
 
מאמינים בני מאמינים

ביום ראשון אמר אבו מאזן שבימי ממשלת אולמרט היינו רגע לפני הסכם ורק הבחירות הרסו הכל. גם האנשים של אולמרט אמרו זאת. וגם לבני.
 
והם אומרים גם שאבו מאזן הוא הפרטנר לשלום. עברה יממה ואותו אבו מאזן הכריז שכל שטחה של מדינת ישראל, כולל מה שבתוך גבולות - '67 הכל שייך לפלשתינים. עכשיו, אם אפשר להאמין לאבו מאזן שהיינו רגע לפני הסכם עם הפלשתינים, אז גם אפשר להאמין לו שהוא לא ויתר גם על תל אביב ויקנעם. אם כך, אולי כדאי לדעת מה הציעו לו? רגע, יש עוד אפשרות, שאי אפשר להאמין לו. אבל אם אי אפשר להאמין לו, מה נעשה עם החתימה שלו על הסכם שלום? כדי להבין טוב יותר את הדיון בשאלה אם להאמין או לא, ראוי להיזכר באותו יהודי שהגיע לעשיר ידוע וביקש ממנו הלוואה.

ענה לו העשיר: "איך אני יכול להלוות לך? הרי איני מכיר אותך. לך לאנשים שמכירים אותך." אמר לו היהודי: "אבל הם לא מוכנים להלוות לי דווקא משום שהם מכירים אותי."  

בתחילת השבוע פורסמה ידיעה שלפיה ח"כ אורית זוארץ יצאה לפגישה עם אבו מאזן, "כדי להראות לנתניהו שאי אפשר להתעלם מהסכסוך." זה מעניין. כלומר, מעניין מי זו ח"כ אורית זוארץ?  

גדולים וגדולים יותר

רבים ממי שמכונים "גדולי התורה" החרדים אוסרים על שימוש באייפון. אבל הרב אמנון יצחק הכריז שלו עצמו מותר להשתמש באייפון כיוון שקיבל היתר מיוחד לכך מהרב שטיינמן, מראשי המחנה הליטאי. חוץ מזה שמעניין מדוע רב תימני נזקק להיתר מרב ליטאי, מתברר שכל ישראלי פשוט וכל חרדי מהרחוב - גדולים בתורה מהרב יצחק. שהרי רוב הישראלים החילונים ורוב החרדים משתמשים בסמרטפונים בלי להזדקק להיתר מהרב שטיינמן.  

ואם כבר מדברים על אייפון

המצב ברצועת עזה קשה מאוד: השבוע דיווחה סוכנות "רויטרס" שהאייפון החדש, מספר 5, נמכר ברצועה במחיר כפול מאשר בארה"ב. סוחרי האלקטרוניקה בעזה הבהירו ש"תמיד יש כאן אנשים שמוכנים לשלם כל סכום רק כדי להשיג את הדברים החדישים ביותר." מצד שני, אמרו הסוחרים, ש"רוב התושבים ממתינים כדי שהמחיר יירד."

עכשיו, ברור שיהיו אצלנו אנשים שהלב שלהם מלא קנאה, ויהיו מי שיגידו "תראו את העזתים האלה," ועוד כל מיני ביטויים מהסוג הזה. אבל מצד שני, איך אפשר יהיה להתלונן על הרעב והמצור והרדיפות של הישראלים - בלי אייפון 5 כיוון שאנחנו מנסים לאתר את העוני ברצועה, רצוי להיעזר בלקח מחיפושים שנערכו לאחרונה. במפעל אחד קרתה תקלה בערב והעובד שידע איך לטפל בה היה בבית. המנהל התקשר אליו.

מהשפופרת נשמע קול של ילד לוחש: "הלו." המנהל שאל: "האם אבא שלך בבית"? "כן," לחש הילד." אפשר לדבר איתו,"? שאל המנהל. "לא," ענה הילד.
 
המנהל רצה בכל זאת לדבר עם מישהו מבוגר: "ואמא שלך בבית?"
הילד שוב ענה בלחש: "כן." "אפשר לדבר איתה?"
 
הילד המשיך ללחוש: "לא." המנהל המשיך לנסות: "יש עוד מבוגרים בבית?" "כן," לחש הילד, "יש פה שוטרים." המנהל המשיך: "אפשר לדבר עם אחד מהם?" "לא," לחש הילד, "הם מאוד עסוקים." "במה הם עסוקים," תמה המנהל. הילד המשיך ללחוש: "הם מחפשים." עכשיו המנהל כבר התעצבן: "מה הם מחפשים?" הילד המשיך ללחוש: "אותי".
 
פורסם ב"ישראל היום".