הטנגו של ביבי וויינשטיין

נדב העצני , י"ג בחשון תשע"ג

ביום ראשון אמור היה לעלות על שולחן הממשלה דו"ח ועדת שופט בית המשפט העליון לשעבר – אדמונד לוי.

אמור היה אבל לא עלה, כאשר התירוץ ששמענו הוא שהיועץ המשפטי לממשלה – יהודה וינשטיין, טוען שהממשלה לא יכולה לאשר את הדו"ח עכשיו, כיוון שהיא "ממשלת מעבר".

האמת היא שהעמדה הזו, המיוחסת ליועץ כל כך מופרכת, שקשה מאוד להאמין שהיא אכן הועלתה. אם אכן כך, הרי שהיא מטילה צל כבד על המקצועיות והיושרה של מי שהעלה אותה. אבל, קשה להשתחרר מהתחושה שראש הממשלה – כמנהגו, רוקד כאן טנגו מתעתע, חבוק באמירה בומבסטית של היועץ, הוא מצא תירוץ להתחמק מלעשות את המובן מאליו – לאמץ את דו"ח ועדת לוי.

את הדו"ח עצמו חיברו שלושה משפטנים מהאלפיון המקצועי העליון. הוא מבוסס על הדין ועל עקרונות חוקתיים אלמנטאריים, במרכזם הזכות לשוויון ולקניין. הדו"ח נועד לתקן אפליה ועוול קיצוניים, ומציג תפיסה משפטית מבוססת שאיש לא הצליח להתמודד איתה לגופה. כל הטענות שנטענו הן, למעשה, טענות פוליטיות ומדיניות – מה יגידו בעולם, מה האימוץ יגרום בשטח וכולי וכולי.

בעצם ניתוחו ומסקנותיו, מעמיד דו"ח לוי באור חמור עמדות שהובילו בכירים בפרקליטות. אלו שטענו כי הממשלה לא יכולה לממש א
בעצם ניתוחו ומסקנותיו, מעמיד דו"ח לוי באור חמור עמדות שהובילו בכירים בפרקליטות. אלו שטענו כי הממשלה לא יכולה לממש את מדיניותה בתחום ההתיישבות ביו"ש, וחייבת להפלות לרעה ולפגוע במתיישבים, כי הדין מחייב את זה. בא דו"ח לוי והראה שקיימת עמדה משפטית שונה, מבוססת ולגיטימית
ת מדיניותה בתחום ההתיישבות ביו"ש, וחייבת להפלות לרעה ולפגוע במתיישבים, כי הדין מחייב את זה. בא דו"ח לוי והראה שקיימת עמדה משפטית שונה, מבוססת ולגיטימית. הוא המחיש שלא הדין עומד בבסיס העמדה הזו של הפרקליטות אלא מניעים אחרים, לא משפטיים ולא מקצועיים  – בעיקרם אידיאולוגיים ופוליטיים.          

אם אכן טוען היועץ המשפטי שאסור לממשלה לאמץ עכשיו את הדו"ח בגלל שהיא ממשלת מעבר, הרי שהפרקליטות עלתה קומה של חומרה. ראשית כיוון שהממשלה הזו היא לא ממשלת מעבר. שלא כמו ממשלות מהעבר, היא לא נפלה בהצבעת אי אמון, היא נהנית מרוב מוצק בכנסת ומגלמת את רצון מרבית הבוחרים. אימוץ דו"ח לוי גם אינו מחטף ולא ייפול כרעם ביום בהיר. האימוץ יהיה סופו של תהליך סדור שהחל לפני זמן רב.

הוא החל בזעקות שבר של קורבנות האפליה שגרמו לדרישה להקים ועדה. נמשך בעצם המינוי, בתקופת העבודה ובהגשת המסקנות. ועכשיו התוצאה המתבקשת - האימוץ.

הכל תוצר של תהליך ראוי ונכון שקיימה הממשלה, המתחייב מהמנדט שקיבלה מהציבור. ומעבר לכך, ההחלטה לקבל את המסקנות היא לא חתונה קתולית. הממשלה הבאה תוכל לשנות את המדיניות, בהתאם למנדט שהיא תקבל מהבוחרים.

אז על מה הזעקה, זו שלא עלתה כאשר ממשלות מעבר אמיתיות קיבלו החלטות דרמטיות ובלתי הפיכות הרבה יותר. למשל – ניהול מו"מ עם הפלשתינים על הסדר הקבע בחורף 2000. שחרור מחבלים כמחווה לאבו מאזן בנובמבר 2008, נתינת חצר סרגיי לרוסים ואפילו מבצע עופרת יצוקה והפצצת הכור בעירק. מדוע דווקא עכשיו כופרים בלגיטימיות ההחלטה?

לאור כל אלו קשה להאמין שהפרקליטות אכן טענה את מה שיוחס לה בעניין הזה. בכל מקרה אפשר להתרשם שראש הממשלה – נתניהו, מנסה להמנע מאימוץ המסקנות בגלל שהוא מפחד או לא רוצה, כדרכו, לשלוט על פי צו הבוחרים שלו. אלא שעכשיו, לקראת דין הקלפי, הוא מקושש תירוצים אצל אילנות תמירים, כגון היועץ המשפטי לממשלה.