רמב"ם, רמב"ן, רלב"ג – מי צודק?

נראה כאילו כל מעשי הפיכת סדום, אירוח המלאכים, והצלת לוט, התרחשו בחלומו של אברהם, יחד עם ההתרחשות של הפיכת הערים.

הרב אורי שרקי , י"ח בחשון תשע"ג

"אני מתנגד לתרבות של שכול. זה סוג של ניצחון לאויבינו". הרב אורי שרקי
"אני מתנגד לתרבות של שכול. זה סוג של ניצחון לאויבינו". הרב אורי שרקי
צילום: מרים צחי

מחלוקת גדולה זימנה את הרמב"ם ואת הרמב"ן לזירה אחת בפרשה.

דעת הרמב"ם היא שכל מעשה הכנסת האורחים של אברהם אבינו וההבטחה להולדת יצחק, ואף הסנגוריה על סדום ועמורה, היו במראה הנבואה בלבד, ללא כל ביטוי גשמי. וראייתו מזה שהמעשה פותח במילים: "וירא אליו ה'", המציינות גילוי נבואי, ומהווים כותרת לכל הנאמר בהמשך. הרמב"ן, לא רק שאינו מקבל את הפירוש הזה, אלא אף משתמש בביטוי חריג בקיצוניותו: "אלה דברים סותרים הכתוב, אסור לשומעם, אף כי להאמין בהם". מדוע שיטה פרשנית שיש עליה קושיות הופכת להיות פסולה מבחינה אמונית?

מבאר הרב דוד כהן –הנזיר זצ"ל- שהרמב"ן, שפעל בסביבה נוצרית היה רגיש במיוחד לאפשרות של ניצול פרשנותו של הרמב"ם על ידי הנוצרים. הם עשויים לשמוע שפרשן יהודי מובהק מסביר שהתגלות ה' היתה בדמות שלשה אנשים, ולטעון בעד אמונת השילוש. הרמב"ם לעומתו, פעל בסביבה מוסלמית, שבה חשש כזה לא היה בנמצא, ונדרש יותר להילחם באמונות העממיות הנוטות להגשמת הרוחניות בדמות שדים ורוחות. שליחותו האמונית חייבה אותו לפרסם את האופי המופשט של המפגש עם המלאכים.

יש לתת את הדעת על קושייתו הגדולה של הרמב"ן, שלא יתכן שנעלם עניינה מעיני הרמב"ם. והיא, שאם כל התגלות המלאכים היתה במראה הנבואה בלבד, כיצד ביקשו אנשי סדום להרע להם, וכי נעשו הסדומים הרשעים לנביאים?!

אך עומק פשוטו של מקרא מורה כדעת הרמב"ם. נתבונן בכתוב (יט,כד-כז):
וַה', הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה', מִן הַשָּׁמָיִם. וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל, וְאֵת כָּל הַכִּכָּר, וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים, וְצֶמַח הָאֲדָמָה. וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו, וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח. וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר.

הסיום מפתיע!

נראה כאילו כל מעשי הפיכת סדום, אירוח המלאכים, והצלת לוט, התרחשו בחלומו הנבואי של אברהם אבינו, יחד עם ההתרחשות בפועל של הפיכת הערים. עתה דברי הרמב"ם מובנים. כל מחזה הירידה של המלאכים אל סדום, נועד לשתף את אברהם בגזר הדין של סדום, כשהוא רואה כיצד היו מתנהגים הסדומיים עם המלאכים אם היה ניתן לראותם.

לא ניתן לדון בפרשה זו מבלי להזכיר את שיטתו המופלאה של רלב"ג. מתוך נאמנות לעקרון של שיטתו שאין נס בלי שותפותו של נביא, מבאר הרלב"ג ששלושת האנשים שבאו לאברהם היו פשוט אנשים, כלומר, נביאים, שבאו לבשר את פקידת שרה ואת משפט הסדומים. ונקראו 'מלאכים' בלשון כבוד, הראוי לנביאי ה'.