כחלון – התרגיל המבריק של ביבי
כחלון – התרגיל המבריק של ביבי

לא מעט גבות הורמו לפני כמה שבועות, עת הודיע שר הרווחה משה כחלון שאין בכוונתו להתמודד בבחירות הקרובות על מקום ברשימת הליכוד לכנסת.

הופרחו כל מיני ספקולציות – כמו אי הבנות בינו לבין נתניהו, או כוונה "לעשות לביתו" – אבל המהלך נותר תמוה. כחלון עצמו לא תרם הסבר מספק לפרישתו מרשימת הליכוד לכנסת.

ובאמת נותר הדבר בגדר חידה: שר צעיר, מבטיח, פופולארי, שלכאורה היה צריך בבחירות הקרובות "לגזור את הקופון" של הצלחותיו, פורש מהמרוץ, ולו רק לתקופה מוגבלת, כשההצלחה מונחת ממש לפני כף ידו.

אלא שהסקרים האחרונים שהעלו בכלל את האפשרות – המפתיעה יש לומר – שכחלון ייסד רשימה עצמאית לכנסת, והשמועות מ"מקורבים" שהוא שוקל ובודק אפשרות כזו, מבהירים את החידה.

כחלון הוא בשר מבשרו של הליכוד. הן מבחינה פוליטית, הן מבחינה אידיאולוגית, ומה שחשוב יותר – מבחינה חברתית. הוא גם אדם צנוע ומחושב. מי שחושב שהפופולאריות שלו והחיבוק מן התקשורת "עלו לו לראש" – איננו מכיר את האיש. כחלון איננו עשוי מהחומרים מהם עשויים אנשי הליכוד שפרשו ל"קדימה" ולא ילך מהר כל כך כנגד נתניהו והליכוד.

אלא אם כן – בשליחותו של נתניהו.

נתניהו זיהה היטב שהבעיה המרכזית שלו במערכת הבחירות הקרובות היא הטרנד החברתי. את אוסלו והשלום השמאל כבר לא יכול למכור ולכן הוא מנסה את כוחו במישור החברתי

נתניהו זיהה היטב שהבעיה המרכזית שלו במערכת הבחירות הקרובות היא הטרנד החברתי. את אוסלו והשלום השמאל כבר לא יכול למכור ולכן הוא מנסה את כוחו במישור החברתי.

נתניהו שלח את כחלון לייסד רשימה עצמאית, חברתית, על מנת לנקז לתוכה בוחרים שהאג'נדה החברתית מדברת אל ליבם ושעלולים ליפול לידי השמאל. רשימה כזו, גם אם לא תצבור עשרים מנדטים כמו שמנבאים לה הסקרים המגמתיים האחרונים, אלא רק עשר-חמש עשרה, תנטרל את האיום של השמאל, ותוציא את האוויר מהבלון החברתי של השמאל. לאחר הבחירות, יחזור כחולון עם המנדטים החברתיים הללו הביתה – לליכוד, או לפחות לקואליציה בראשותו.

כרגע כחלון ונתניהו בודקים את ייתכנות המהלך. השאלה איננה רק מספר המנדטים שהסקרים מנבאים (והם כמובן מגזימים), אלא גם המומנטום הפוליטי שיכול להיווצר סביב המהלך של כחלון. זכרו נא את הטרנד של "הגמלאים". מומנטום מסוג זה יכול להותיר את שלי יחימוביץ וכל הקופצים האחרונים על עגלת "העבודה", אם הלשון בחוץ. ואם יתברר להם – שוב, לכחלון ונתניהו – שאין טעם במהלך העצמאי הזה, נראה פתאום את כחלון "משתכנע" לחזור ולהשתלב בכל זאת ברשימת הליכוד לכנסת.

הדבר הכי פתטי בהתרחשות היא התקוות שתולה בכחלון השמאל. פתאום, מדמיין לעצמו השמאל, קם מושיע שיילחם בנתניהו. הם בודקים כמה תקבל רשימה של כחלון עם שלי, וכמה עם ציפי. "תקוות השמאל" הכתיר את כחלון אתר "הארץ", וכרגיל, הוא איננו מבין על מה הוא מדבר. הוא לא ילך איתם לעולם. כחלון איננו תקוות השמאל אלא – קבורת השמאל. לפחות לבחירות אלה, אם לא באופן סופי. סוס טרויאני.

אם הפרשנות הזו נכונה, והדבר יתברר בעתיד הקרוב, הרי זהו תרגיל מבריק נוסף – אחרי ההליכה המשותפת עם ליברמן – של נתניהו במערכת הבחירות הנוכחית. אין ספק שהוא התכונן לקראתה היטב.

ומכיוון שליברמן גילה שההחלטה על ההליכה המשותפת עם הליכוד התקבלה כבר לפני למעלה מחודשיים, לא אתפלא אם יתברר שגם הצעד האסטרטגי הזה סוכם באותה הזדמנות ושגם לליברמן – גאון אסטרטגיה פוליטית בפני עצמו – יש חלק בתכנון.

את התרגיל הזה עוד ילמדו בחוג למדעי המדינה. כך עושים פוליטיקה.