מחלת ה"שפֶטֶת"

דן בזק , כ"ז בחשון תשע"ג

מזה כמה וכמה שנים, שוירוס עונתי חדש מתהלך מפעם לפעם במחוזותינו: "שפֶטֶת" שמו.

הסימפטומים העיקריים הם, מחשבה של שופטים – שיכולים להיות גם אנשים טובים ביום יום – שהם גם מחוקקים, מושלים, מנהלים את המדינה, אולי "במקום" הציבור שלא כל-כך מבין, גם כששלח אותם לתחום שיפוט מוגדר.

התופעה הזאת, יש בה יסוד בריא מסוים, שאומר שהצדק המוחלט הוא מעל הכל. אי אפשר לעשותו "אלסטי". דא-עקא, שכאשר לוקים בה בני תמותה רגילים, היא בעייתית:

קודם כל, מי אמר שמה שהם חושבים כצדק מבחינה ערכית הוא נכון? אולי מה שהאחרים חושבים, שהציבור חושב?

ניחא, כאשר הם עומדים על מקומם, לדאוג ליישום החוקים שנבחרי הציבור קבעו – צריך שיהיה מישהו אובייקטיבי יחסית שדן בנאמנות לחוקים אלו. אבל לקבוע איזה ערכים נכונים ואיזה לא? 

הרי עינינו הרואות, ששופטים הבאים מהשקפת מיעוט שמאלני קטן מאד, "פוסקים" לפי ערכיהם, גם המנוגדים לתחושת הצדק, הערכי וההיסטורי, של רוב החברה בישראל, של ערכי עם ישראל המקובלים מדורות.

תופעה זאת, מוזילה כמובן את המשפט. על כרחו של הציבור הופך השופט בעיניו לעיתים לסוג של "נוכל" – בלי להתכווין בדווקא – כאשר הוא נתפס כאחד המתדיינים בדיון ציבורי, שאוחז באופן לא לגיטימי בכלי שהציבור העניק לו, לקידום עמדתו האישית. אחר כך, יקשה לכבדו כשדן בעניינים "רגילים". וזו כמובן, בעיה. חברה צריכה מערכת שיפוטית.

יאמר האומר, הרי כך היא גם דרכה של התורה, צדק מוחלט... זה בדיוק ההבדל: תורה, שניתנה מן השמיים, היא קובעת מה הם ערכי  האמת והצדק. שופט – יהיה "עליון" ככל שיהיה – הרי הוא בשר ודם.. ככל חבריו.

וגם בתורה מצינו "קול המון כקול שדי", שימת לב למנהגם של הציבור, לתחושתם כשהיא בריאה, המבטאת את אופי האומה.

ומענין, שדווקא מרחיבי שטח הכיבוש של "משפט", הם לא פעם מראשי המתנגדים לשמיעה ל"רבנים".. גם כשהרבנים הללו נזהרים שלא לערבב בין דעתם האישית, החשובה לכשלעצמה, לבין תחומים שבהם הם סבורים לבטא את דעת התורה.

נדמה, ש"ועדת המפקד" של "הבית היהודי" – שעשתה בכללות עבודה מאד חשובה וטובה עד כה – נדבקה מעט בסימפטום ה"שפטת"...

הנה, אנו קוראים, שהועדה הודיעה שההסכם שחתמו עליו כצל'ה ובנט "אינו מחייב".

וכאן הבן שואל: ועדת המפקד, עניינה לכאורה הוא ניהול תקין של הפריימריס והבחירות הפנימיות במפד"ל. מי שׂמה להחליט בנושאים כאלה?

לעניות דעתי, יש בכך כנראה "הידבקות" מאוירת ה"הכל שפיט", כולל ע"י מי שלא הוסמך לשפוט.

גם לגופם של דברים – הנושא נראה, על-פניו חמור:

הרי בנט רץ לפריימריס עם ההסכם הזה, כל בוחריו ידעו מה הן התחייבויותיו.

לא זו בלבד, מסתבר שחלק ממשתתפי המפקד הפנימי במפד"ל, הם מצביעי האיחוד הלאומי בבחירות הקודמות, שהסתמכו על כך שממילא הרשימות הרי הולכות ביחד, והם מעוניינים להשפיע על הרכב הרשימה המשותפת. אם היו אומרים להם מראש, שהסכם לא יכובד – היו מעדיפים את האיחוד הלאומי.

וגם בתוך האיחוד הלאומי: הרי כל פרישתם של אלדד ובן ארי, באה בגלל ההסכם הזה. אז לעשות הסכם – ואח"כ לומר, רגע, צריך לבדוק מחדש... זו ה"פוליטיקה החדשה" של המפד"ל?!

אחרי הבחירות הקודמות, כשהיה נדמה לרגע שהתוצאות הפוכות, ולמפד"ל יש את ארבעת החכי"ם, אמר אורי אורבך, בלשונו האופיינית: "הדרבי הפנימי בציבור הדתי לאומי הוכרע לטובת המפד"ל"... אחרי כמה שעות, התברר שהוכרע לכיוון ההפוך..

אז כעת לא לכבד את ההכרעה הזאת?

יאמר האומר: אבל במפד"ל היה פריימריס.. פריימריס זה דבר נחמד. ובוודאי זה שמתנהל כעת. אבל הסכנה, שהיתה ברורה מראש, היא שמרוב ההתלהבות מהמהלך – שבאופן טבעי מלווה בהרבה "צלצולים" – יתבלבלו ויאמרו, בעצם אנחנו כל-כך גדולים.. מה פתאום הסכמים עם אחרים?...

לא זו הדרך. אם הליכוד היו בוחרים ע"י  ועדה (שיטה לא כל-כך עתיקה), ו"ישראל ביתנו" בפריימריס צבעוני, היה עולה על הדעת שבאיחוד ביניהם ישתנו הפרופורציות הקיימות? כל רשימה בוחרת כרצונה, ובאה עם מי שיש לה.

לא זו בלבד. הסקרים מראים שלרשימה המשותפת "ליכוד-ישראל ביתנו", יש כרגע כתשעה מנדטים פחות מאשר היום בנפרד. האם יעלה על הדעת שיבואו חברים מהליכוד, למשל, ויגידו: מה פתאום שזה יהיה הייצוג שלנו.. מי שירדו מהרשימה לפי הסקרים, זה דווקא "משלהם"...

וגם אם "ועדת המפקד" מאד רוצה, למשל, עפ"י ערכיה, שאשה תהיה ממש בקידמת הרשימה, אין מה לעשות: אם יש איחוד – אז יש מקום מישהו מרשימה זו, ואחריו למישהו מרשימה אחרת, כפי שנקבע. ולא משנה אם הוא איש או אשה.

זה מה שקלקל את האיחוד בבחירות הקודמות: שהועדה ברשות עמידרור, אדם חשוב לשלעצמו אך לאו דווקא בעמדות רוב בציבור הדתי-לאומי בכמה ענינים, "החליטה" להוריד מסדר העדיפויות את ארץ ישראל ולהעלות את החינוך (כאילו אפשר זה בלא זה), ולפי זה כמובן גם מושפעת הרשימה, "בהתחשב" ברצון הציבור.

אז כעת שוב?!

טוב יעשו ראשי המפד"ל החדשים, אם יודו מעומק הלב לאנשי ועדת המיפקד על עבודתם החשובה עד כה, ויבהירו שגם בזה נבדלת המפד"ל החדשה מהמערכת הקיימת לצערנו לפעמים במדינתנו: שאף אדם או גוף, נחמד ככל שיהיה, אינו תופס אצלה "עמדה שיפוטית" שאינה בידו, ובא להכריע בנושאים שאינם בתחום שיפוטו, גם אם הם נראים לו חשובים.

ומכבדים הסכמים. ביחוד הסכמים גלויים, שעל-דעתם מתנהלת כל מערכת הבחירות הפנימיות.

ולא עוד מפלגים.

משהו חדש מתחיל?