בשעה טובה הסתיימו הבחירות המקדימות במפלגת הבית היהודי ונבחרו נציגים טובים וראויים, איש איש כפי מעלתו.

בעת כתיבת הדברים טרם נמסרו לפרסום נתונים מפורטים, אך נראה כי בחירתם של ניסן סלומיאנסקי ואילת שקד בראש הרשימה משקפת בין השאר את היתרון העצום שהעניקה ההצבעה בשיטת הניקוד המדורג ('אירוויזיון') למי שנהנה מתמיכתה של קבוצת תומכים מובהקת.

בחירתו של ניסן למקום השני, מייד לאחר היו"ר נפתלי בנט, היא פרס ניחומים לתומכיו של זבולון אורלב, שניסן היה בן הברית הפוליטי הבכיר שלו. בנט מצדו יכול להיות מרוצה מהצלחתה של איילת שקד, שהפכה סמל לפתיחת המפלגה לציבורים שאינם דתיים, וכן מהעובדה שכל הנבחרים בקדמת הרשימה חוץ מניסן הם מתומכיו ומומלציו.

כדי להמשיך בתהליך המוצלח עד להשגת היעד של עשרה מנדטים ומעלה, חשוב מאוד שהמומנטום הסוחף והאווירה החיובית לא ייתקעו בגלל שיקולים קטנוניים. המשימה החשובה כעת היא להשלים את ההסכם עם האיחוד הלאומי ולהרכיב את הרשימה המשותפת, כדי שהאיחוד המיוחל שהציבור כה מחכה לו יושלם סוף סוף, וכדי שניתן יהיה הפעם לצאת לקמפיין משותף בעוד מועד.

ביניים: לא להיתפש לקטנוניות

אחד המכשולים שעומדים בדרך אל היעד הם הקולות והדרישות הנשמעות מכיוונים שונים (גם במאמר בגיליון זה) לפתוח מחדש את ההסכם שנחתם בין בנט לכצל'ה על רשימה משותפת ושוויונית, שנציגי שתי המפלגות ישובצו בה לסירוגין (שיטת הריץ'-רץ'). נפתלי בנט וחבריו הנבחרים, כמו גם מוסדות המפלגה שההסכם יצטרך לקבל את אישורם, ייטיבו לעשות אם לא יתנו משקל רב מדיי לקולות הללו, ולא יניחו להם לשמש אבן-נגף בתהליך האיחוד.

ראשית, משום שמדובר במבחן של אמינות. כאשר נפתלי בנט חתם על הסכם האיחוד עם כצל'ה, הוא ידע ומן הסתם לקח בחשבון שהאיחוד הלאומי עשוי להגיע אל הרשימה המשותפת ללא חברי הכנסת בן-ארי ואלדד. החתימה המוקדמת על הסכם האיחוד סייעה לבנט להיבחר ליו"ר, ולא יהיה ראוי עכשיו להתכחש לה. נציגי האיחוד הלאומי הסכימו לרשימה שוויונית גם כאשר מפלגתם מנתה ארבעה מנדטים מול שלושה בלבד של המפד"ל, למרות שבין תומכי המפלגה ומצביעיה היו רבים שקבלו על כך. ראוי שאנשי הבית היהודי ינהגו כעת בנדיבות דומה.

שנית, כפי שהתבטא נפתלי בנט עצמו, במקרה הזה עדיף להיות חכם מלהיות צודק. אם בעקבות התעקשות והתמקחות תגרנית האיחוד לא ייצא אל הפועל או יתבצע מתוך תחושה של נישואין כפויים וחמוצים, התוצאה תהיה פגיעה בהישג האלקטוראלי הכולל של רשימת הציונות הדתית. וההישג הזה, עם כל הכבוד, חשוב יותר מהשאלה האם הנציג מספר 9 שלנו יהיה פלוני או אלמוני.

ושלישית, כנגד המקטרגים על כך שמועמדים שלא התמודדו בפריימריס ישובצו ברשימה, יש להשיב שדווקא השילוב בין פריימריס לבין סוג של ועדה מסדרת יכול להכיל את היתרונות שיש בכל אחת מהשיטות. אין ספק שרק באמצעות פריימריס ניתן היה להשיג התפקדות המונית, תסיסה בשטח, ריענון, חילופי דורות, פתיחת שורות ומנהיגות כריזמטית כפי שיש כיום בבית היהודי. מצד שני, ההליך הדמוקרטי הפתוח יוצר לעיתים רשימה לא מאוזנת.

אם עד היום סבלנו מחוסר ייצוג לצעירים במפלגות הציונות הדתית, הרי שכעת נוצר מצב הפוך, וברשימה שנבחרה בבית היהודי אין מספיק ותק וניסיון. יש ברשימה חוסר משווע לנציגות מבני עדות המזרח במקומות ריאליים. לאחר שהישגה של איילת שקד ביטל את השיריון לנשים, לא נותר ייצוג במקום ריאלי לנשות הציונות הדתית. ללא תיקון העניין על ידי הכללת אישה ציונית-דתית מטעם האיחוד הלאומי, עלולים חלק מקולות הנשים לנדוד אחר לאה נס וציפי חוטובלי לליכוד או גרוע מכך - אחר עליזה לביא אל יאיר לפיד.

הרשימה זקוקה לחיזוק הייצוג של האגף היותר ימני בציונות הדתית, במיוחד כעת לנוכח התחרות הצפויה מצד מפלגתם של בן-ארי ואלדד. המשופמים זוכים גם הפעם לייצוג ראוי, אבל בעלי הזקנים, האגף היותר תורני, לא מיוצגים.

בקיצור, הנציגים ברשימת 'הבית היהודי' טובים כל אחד כשלעצמו, אבל בסך הכול מדובר ברשימה לא מאוזנת שחסרים בה מרכיבים רבים. כדאי מאוד שמרכיבי המחצית השנייה של הרשימה מטעם 'האיחוד הלאומי-תקומה' ידאגו להביא מטעמם נציגים שישלימו את הפאזל לכדי תמונה מלהיבה וססגונית. אם זה יקרה, התרומה להישג המשותף תהיה מענה הולם לטענות נגד שיטת הריץ'-רץ' שמסכנות את האיחוד.

מכתב מתלמיד חכם חשוב

בעקבות דברים שפרסמתי כאן לפני שבועיים קיבלתי את המכתב הבא:

כבוד העורך עמנואל שילה הי"ו,



הבוקר הגיע לידיעתי מאמר מערכת שלך ע"י התוכנית של ידידיה מאיר, שקרא מאמרך בקול, בו אתה מציע שסיעת 'תקומה' תצרף מועמדת את הגברת אורית סטרוק. בעבר היה מפורסם שרבני תקומה מונעים מועמדות של אישה ברשימה לכנסת, דומני מפני טעמי צניעות. אני סבור שהיום ראוי כן לצרף אישה.



נימוקים שלי: מה שהרב קוק זצוק"ל מנע השתתפות הנשים בענייני פוליטיקה היה נכון בתקופתו, שאז המושג של עירוב נשים בחיים ציבוריים היה חלש ועמום. בימינו שבכל שטחי החיים הנשים מצויות, גם בבתי המשפט, גם בעולם המסחר, גם בכל המועצות המקומיות, הבדלת הנשים מהפעילות הציבורית היא מוזרה.

לדעתי, כמו שהרמב"ם כותב שאין לאישה לצאת מביתה כי אם פעם או פעמים בחודש (רמב"ם, הל' אישות, פרק יג הלכה יא) זהו לפי המנהג השורר בימיו, ולא מדין הגמרא. וכן 'ערוך השולחן' (או"ח סי' ע"ה) מתיר לברך ברכות מול גילוי שערות של אישה נשואה, כי בימינו העניין נדוש ואין היצר מתגרה כל כך. וכן ספר ה'לבוש' במנהגים שבסוף ספר אורח חיים מתיר לברך "שהשמחה במעונו" גם כאשר יושבים במעורב גברים ונשים, כי המנהג נשתנה וכבר הורגלו זה לזה.



לכן אני סבור כי גם הרב קוק זצ"ל היה מתיר בימינו השתתפות הנשים בכנסת. אני מוסיף כי הרב הראשי הראשון למדינת ישראל, הרב יצחק הרצוג, כותב כי השירות בכנסת היא מין פקידות בעלמא, ולא שררה על הציבור ואין בזה חשש של "מלך ולא מלכה" (ספרי, פרשת שופטים). כל שכן שיש סברא של "קיבלו עלייהו".



אני אישית אינני מכיר את גב' סטרוק כלל, מעולם לא דברתי איתה, ואף אחד לא פנה אלי בעניין זה שאפנה לכבודו. אני כותב לתועלת העניין, אם מישהו מעלה לפניך דברי הרב קוק, תדע את פרשנותי.



מכבד את כבודו,



(הרב) משה צוריאל, מחבר 'אוצרות הראי"ה'

פורסם בעיתון "בשבע"