אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ

הרב גבריאל קדוש , כ"ב בכסלו תשע"ג

הרב גבי קדוש
הרב גבי קדוש
ערוץ 7

לאחרונה התמוטט יהונתן פולארד בכלאו ואושפז בבית החולים . אחרי 28 שנים, מתוכן 7 בבידוד, המצב של יהונתן הולך ומחמיר.

בחודשים האחרונים חלה הידרדרות במצבו, הוא אושפז בבתי חולים מספר פעמים ואף עלה חשש לחייו. לאחר שאושפז שוב , הביעה רעייתו אסתר דאגה ממצבו,  וביקשה מהציבור להתפלל לשלומו.

אסתר פולארד הוסיפה שהיא מצפה  מהנשיא פרס לפעול להצלת יהונתן  כפי שהיה נוהג לו היה מדובר בבנו שלו שנמק בכלא. מה כל זה אומר לנו, ומה אנו יכולים ללמוד ממכירת יוסף בפרשתנו – לפרשת פולארד?

שואל אני את עצמי מה הצעד החמור ביותר בכל פרשיית יוסף ואחיו? האם הניסיון להרגו? האם הטלתו לבור? האם המכירה לישמעאלים?

כאשר הבעל קורא מגיע לפסוק "וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם" לאחר הפשטת יוסף מכותנתו והשלכתו לבור, אני מזדעזע כיצד האחים לאחר מעשה נורא זה, עברו לסדר היום וקבעו עצמם לאכילה ושתיה? 

מצאנו גישות שונות בפרשנים להבנת עניין זה:

רבינו בחיי ציין את דברי חז"ל במדרש תהילים, שראו בכך מעשה חמור: "אמר הקב"ה אתם מכרתם אחיכם מתוך מאכל ומשתה, הרי בניכם נמכרים בשושן מתוך מאכל ומשתה שנאמר והמלך והמן ישבו לשתות".

החזקוני לעומתו, מפרש את צעדם זה של האחים כהתעלמות מכוונת של האחים שנבעה מתוך מצוקה. הקושי לראות בצרת אחיהם
עיקר השאלה כיום היא כלפי נשיא המדינה מר שמעון פרס, שקיבל לאחרונה את מדליית החירות מהנשיא אובמה, כביטוי לקשר הטוב מאוד בינהם. מדוע הנשיא פרס איננו מפעיל את כל כובד משקלו למען הצלת פולארד?
גרם להם להתרחק מהמקום ולהסיח דעתם באכילה: "וישבו - מרחוק לאכול לחם פן ישמעו משם קול צעקתו".

הנצי"ב ראה במעשיהם של האחים נקודת שבח גדולה שלמרות פעולתם כנגד יוסף לא יכלו האחים לשבת במנוחה וחיפשו מרחוק פתרון בכדי שיוכלו לחזור בהם מהטלתו לבור: "מספר הכתוב בשבחם של שבטי י-ה שגם בכל חמתם ופעולתם לרעה ליוסף, מכל מקום לא יכלו לישב במנוחה מרוב התפעלות על המקרה שבא לידם ועל החמלה... שעמדו בתוך האכילה כמשתאה לראות דבר מה יסכן להם לאותו מעשה".

אולי שלושת הסברים אלו של האחים מבטאים את יחס החברה הישראלית ליהונתן פולארד.

הקבוצה שנאבקה בעבר כנגד שחרורו, השתיקה והכפישה וניסתה בכל כוחה להוריד את העניין מסדר היום. הקבוצה השנייה אשר אולי כואבת, אך בחיי היום-יום מתעלמת וממשיכה לאכול... והקבוצה השלישית אשר מכירה בחרפת מאסרו ומנסה לעשות כל מה שביכולתה בכדי להביא לשחרורו של יהונתן הי"ו.

כאשר נחשפתי לראשונה לסיפור פולארד אמרתי בליבי, "נו, מגזימים, לא יכול להיות שהנהגת ישראל לדורותיה (28 שנה!!!), תתעלם מסוכן שפעל בשליחותה וסיפק מידע חיוני למדינת ישראל, מידע שהיה מאוד משמעותי לביטחונה.

הרגעתי את עצמי שוודאי ישנם דברים ש"מה שרואים מכאן לא רואים משם". לצערי, התבדיתי... אמנם חל שיפור מסויים בזמן האחרון, אך עדיין נראה שאיננו עושים את כל מה שבאמת יכולים אנו לעשות, וכבר הוכחנו לאחרונה שאנו יודעים לעשות כאשר אנו רוצים לשחרר שבויים...

עיקר השאלה כיום היא כלפי נשיא המדינה מר שמעון פרס, שקיבל לאחרונה את מדליית החירות מהנשיא אובמה, כביטוי לקשר הטוב מאוד בינהם. מדוע הנשיא פרס איננו מפעיל את כל כובד משקלו למען הצלת פולארד?  הרי כבר נשמעים קולות אפילו בממשל האמריקני, שהגיע העת לשחרורו של יהונתן פולארד, היושב בכלא כבר פי 7 מהתקופה המקובלת בארה"ב על מה שעשה.

(העונש הממוצע בארה"ב לעבירת ריגול למדינה ידידותית הוא בין שנתיים לארבע שנים...) מצבו הבריאותי של יהונתן קשה מנשוא, ואולי זו ההזדמנות האחרונה שעומדת בפנינו לפעול למען שחרורו. ללא ספק קברניטי המדינה ובמיוחד נשיא המדינה, ויהודי הארץ וארה"ב צריכים לעשות הכל בכדי שיהונתן ישוחרר מהכלא חי!!!

אז מה אנו יכולים לעשות?

בראש וראשונה להתפלל, ולא להפסיק להתפלל למען שחרורו, "קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'". שנית, לא להוריד את העניין מסדר היום הציבורי, נכון שזה כבר מכביד ומטריח אך כיצד נשתוק? כיצד לא נזעק זעקה גדולה ומרה על הפקוח נפש?? הגברת התודעה ציבורית תגרום לנשיא המדינה וליהודי העולם לדרוש את שחרורו המיידי. בידינו הדבר לפעול על דעת הקהל בכדי שנסיר את החרפה מתוכנו ונוכל לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה". "כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי".