ללכת בדרכיו או לשמוע בקולו ?

מתן גלידאי , ד' בטבת תשע"ג

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

בספרות הרבנית לדורותיה, ניתן למצוא שתי גישות בסיסיות באשר למהותן ולמקור תוקפן של מצוות התורה.

גישה אחת רואה את המצוות כהנחיות לשמירת תקינותם של היקום ושל האדם, ולהבאתם לידי שלמות. גישה אחרת רואה את המצוות כגזרות, שהצורך לקיימן מושתת על עצם חובת הציות לבורא העולם, ולא על תועלת כלשהי שיש בכך לאדם או ליקום.

בעוד הגישה הראשונה מדמה את האל לרופא, המכיר היטב את טבע המציאות ויודע כיצד ניתן להביא מזור לתחלואיה ולהביאה למצבה האידיאלי, רואה הגישה השנייה את האל כמלך, שיש לסור למרותו ולציית לפקודותיו.

לאחרונה יצא ספר התוקף את המחלוקת מזווית חדשה ובלתי שגרתית. ספרו של פרופ' יוחנן סילמן ז"ל, בין "ללכת בדרכיו" ו"לשמוע בקולו": הוראות הלכתיות – כהנחיות או כציוויים, שראה אור בהוצאת "תבונות" של מכללת הרצוג- גוש עציון, עוסק בסוגיה יסודית זו מנקודת המבט הייחודית של הפילוסופיה של ההלכה. הספר דן בהשפעותיהן הסמויות של שתי הגישות על ספרות ההלכה לאורך הדורות, ממדרשי חז"ל דרך חכמי ימי הביניים ועד לתקופת האחרונים.

בפרקיו השונים של הספר סוקר המחבר את דיוניהם של חכמי ישראל במגוון שאלות: האם מצוות צריכות כוונה? מהו מעמדו של החוטא בשוגג או באונס? מהו משקלה של כוונה טובה או רעה שלא הגיעה לכלל מעשה? האם יש ערך בקיום מצווה על ידי אדם שלא נצטווה בה? מהו מעמדם של פסקי הלכה מוטעים? מה פשר המצוות המתייחסות לבעלי חיים? ועוד. תוך ניתוח מרתק של חילוקי הדעות בשאלות אלו, מראה סילמן כיצד משתקפות בהם הגישות הבסיסיות באשר למהותן של המצוות, כהנחיות מועילות או כגזרות מלך.

כך לדוגמה, הגישה הרואה את המצוות כגזרות שאליהן יש לציית, לא תמצא כל תועלת בקיומן בידי אישים שכלל לא נצטוו בהן, בעוד הגישה הרואה את המצוות כהנחיות לשמירת היקום, עשויה למצוא תועלת מסוימת גם בקיומן על ידי אישים כאלו. הגישה הראשונה תקל יותר במעמדו של החוטא בשוגג, שלא המרה ביודעין את הצו שהופנה אליו, בעוד הגישה השנייה עשויה להחמיר עמו יותר, בהיותו פוגע בתקינות העולם, אף שלא עשה כן בזדון. בדרך דומה מנתח סילמן סוגיות רבות ומגוונות בעולם ההלכה.

במהלך הספר נידונות גם שאלות יסוד נוספות בפילוסופיה של ההלכה, העשויות להתקשר למחלוקת הנזכרת: האם התורה היא שלמה ונצחית, או שמא היא נמצאת בתהליך מתמיד של השתלמות? האם הסטטוסים ההלכתיים המגדירים אדם כיהודי, כקדוש, כטמא ועוד, מעוגנים בתכונה כלשהי הטבועה בו במציאות, או שמא אין מדובר אלא בקביעה מופשטת הבאה להחיל עליו דינים שונים? ועוד ועוד סוגיות ממין זו.

פרופ' יוחנן סילמן, שלימד עשרות שנים במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן ונפטר חודשים ספורים לפני יציאת ספרו, הוא אחד מחלוצי החוקרים בתחום הפילוסופיה של ההלכה, תחום 'צעיר' יחסית בשדה הפילוסופיה היהודית. העיסוק בתחום זה מצריך היכרות מעמיקה עם ההלכה היהודית לדורותיה מצד אחד, וידע רחב בחקר מחשבת ישראל מצד שני.

ואכן, די לעלעל מעט בין דפי הספר (או לחלופין בביבליוגרפיה המקיפה שבסופו) כדי לעמוד על שליטתו המרשימה של סילמן בשני התחומים גם יחד. בכתיבתו נשזרים מקורות מגוונים מן הספרות הרבנית, מחז"ל והראשונים עד ספרי השיעורים של ראשי הישיבות, יחד עם מאות חיבורים ומאמרים אקדמיים. שילוב הסוגיות השונות והמקורות השונים מעמיד בפנינו את אחד מן הספרים החשובים שנכתבו בתחום הפילוסופיה של ההלכה.

לרגל יציאת הספר, ייערך בי"א בטבת תשע"ג (24/12/12) ערב עיון משותף למחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בר אילן ולהוצאת תבונות. הערב יוקדש כולו לנושאים שבהם עוסק הספר, כמו גם לדמותו הייחודית של סילמן כחוקר.

בערב העיון, שייערך בבניין יעקובוביץ'  באוניברסיטת בר אילן (בשעה 17:30), ישתתפו פרופ' אפרים מאיר (ראש המחלקה למחשבת ישראל), הרב פרופ' יצחק קראוס- ראש מכללת הרצוג- גוש עציון, פרופ' נעם זהר, פרופ' דב שוורץ, ד"ר חנוך בן פזי, וד"ר צחי הרשקוביץ. בשם משפחת סילמן תדבר ד"ר נעמי סילמן.