מי בעל הבית כאן?

הרב מרדכי צבי , י"ב בטבת תשע"ג

הרב מרדכי צבי
הרב מרדכי צבי
ערוץ 7

הדור חדש אשר לא ידע את יוסף/ יוצא להפגנות ועל תופים יתופף/ וממלא צחוק פיו כשטיל גראד יעופף/ ואת זרועו של צהל יחשוב לכופף/ ויביא גם איזה מלז"ט שמעל שמינו יעופף/ ויאמר ללא בושה ובחוצפה מדהימה/ הנה ראשנו מורם וידינו רמה.

ה"ארגון" המרצח עכב את פעולת צה"ל / דומה שאומר אף הוא "לא מוותרים על אף שעל"/ כנראה שלמישהו כאן נתבלבלו היוצרות/ וכפי הנראה גם מחפש יותר צרות/כנראה שהם רוצים להנחיל לבנים/ תרבות מיוחדת של התפרעויות וזריקת אבנים/כבר ידענו מאז היותנו לעם מי נמצא אתנו/מי מולנו מי לנו ומי לצרינו/ ואם לא די בזה לנוף הכללי של המזרח התיכון/ גם ארה"ב הידידה תגיד לנו מה ראוי ומה נכון/וכאן שואל הבן שאלה ממש תמימה/ מי החזיר את הבנים ומי הפריח את השממה/ מי הרוו בדמם את רגבי האדמה.

האם לזאת חיכינו שנות אלפיים/ האם לזאת עמלו החלוצים בזעת אפיים/האם אומתנו עדיין יושבת על האבניים/האם לא הגיע הזמן להשיב לאויבנו מנה אחת אפיים/ מי שמע כזאת ומי ראה כזאת / הלנצח תאכל חרב ויונפו החרבות/ מתי ינוחו הטילים ופגזי המרגמות/הופעות באו"ם והרצאות/ לא יחפו על מעשי טרור ואלימות/ גם לא ראיונות ונאומים מלאי היתממות/ שהם מתרברבים בהם כתעוזה אבל הם בעצם פסגת ההפקרות/ ואכן כך רואים בבזיון המתמשך בנאומים מעל דוכן הכנסת/ שנאומים שלכאורה צריכים להיות דברי ביקורת/ נהיו להפגנה של נפתולי אמנות הפטפטת.

לא יעלה על הדעת שח"כ ששותים מן הבאר יזרקו לתוכה אבן/ והשבעת אמונים למדינת ישראל תדמה בעיניהם לקש ולתבן/ הצהרות והצבעות במועצת הבטחון או במליאת אסיפת האו"ם / תדמה בעינינו ממש לפסולת דפלומטית ולקליפת השום/ דבר שמקומו ראוי בביבים ובפחי האשפה/ לא חשוב באיזה מקום נאמר או באיזו שפה.

ועתה חפשו נא גם חפשו אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה ערבית/ אשר בו יהיה יהודי או אשר בו תשמע השפה העברית/האם יש ציר יהודי בבתי המחוקקים במדינות ערביות/ האם יינתן לאיש יהודי לשבת בארצות ערב עם מלא הזכויות / האם גם על אלה נותנים את הדעת אלו הנהנים מהטבות וממכוניות/ יואילו נא אותם פטפטני הדור לחזור לגודלם הטבעי / היתפאר הגרזן על החוצב בו אם יתגדל המשור על מניפו –כדברי הנביא/ ואם כבר הגענו עד הלום / נמשיך את מאמצינו להגיע לאמת ולשלום.

אדוני הארץ אנו ובעליה מאז ומתמיד/ משנות דור הקרבנו עליה קרבן עולה וקרבן תמיד/בני עמנו ,העם היהודי, הוא אמנם המעט שבעמים/ אבל הוא מאיר את הדרך והוא אור לעמים / אכן כמה משונה הוא טבעה של אומתנו / למרות האויבים שעומדים עלינו לכלותינו/ ולזנב בעקביות בעמינו ובזכויותנו/ על זרי הדפנה לא נחנו ולא קפאנו על שמרינו/ ודפי גבורה ותהילה נרשמו בדם בדברי ימי עמינו/ ואפילו עדיין מתחבטים בינינו לבין עצמנו על הדרך לגאולתנו/ למרות המכשולים שעמדו ועדיין עומדים לנו בדרכנו.

כמו העם היושב בציון גם יהודי הגולה ויושבי התפוצות/ מחזיקים באמנות אבותינו שבכל הדורות/ נושאים עינינו למרום בתחינה ובתפילות/ וזועקים לאבינו שבשמים הרוכב בערבות/ לשלום המדינה והחיילים עינינו נשואות/ וכמו אז כן עתה תקפים דברי שמעון החשמונאי בתשובתו לשליח אנטיוכוס השביעי: "לא ארץ נכריה לקחנו ולא ברכוש זרים מָשָׁלְנוּ; חזרנו אל נחלת אבותינו, אשר גורשנו ממנה בלא משפט בידי אויבינו; ועתה כאשר עזר לנו אלוקינו, שבנו אל נחלת אבותינו."