לתפארת ישראל

נדב שרגאי , י"ג בטבת תשע"ג

נדב שרגאי
נדב שרגאי
צילום: באדיבות המצולם

ביום שישי, י"ב באייר תש"ח, שעות אחדות לפני כניסת השבת, קרס בית הכנסת "ניסן בק" ("תפארת ישראל") וכיפתו המפוארת נהרסה. תמרות אש ועשן היתמרו מעלה, וענן אבק גדול הסתיר תחילה את ההרס הרב.

מחבלים ערבים הצליחו להטמין מטען חומר נפץ גדול מתחת לבית הכנסת ולפוצץ אותו. לנגד עיניהם הדומעות של אסתר ציילינגולד וקומץ חבריה, מגיני הרובע, קרס אחד מסמליו המובהקים של היישוב הישן בירושלים, אבל הלחימה סביבו נמשכה.

ילדי הרובע, חלקם בני 9 ו-10, נטלו חלק פעיל בלחימה. הקטנים עסקו בעבודות ביצורים. הקשרים, ילדים מגיל 12 ויותר, העבירו מסרים, אוכל ואף נשק ותחמושת ללוחמים. חלקם השתתפו בפועל בלחימה, ונהרגו: יפה הרוש בת ה-16, נסים גיני בן ה-10 (ההרוג הצעיר ביותר בפעילות מבצעית בתולדות המדינה). ארבעה ימים לפני נפילת הרובע נפצעה קשה בעמדת הקראים, סמוך לניסן בק, גם הלוחמת הצעירה אסתר, שהיתה עדה לקריסת בית הכנסת.

אסתר הועברה למנזר הארמני ובעודה על ערש דווי כתבה להוריה שבאנגליה מילים אחרונות: "אל נא תהיו עצובים יתר על המידה... יודעת אני שה' איתנו בעירו הקדושה ואני גאה ומוכנה לשלם את המחיר למען פדות העיר... בקרוב מאוד, אני מקווה, תבואו ותיהנו מפירות הגשמת המטרה שלמענה אנו נלחמים".

בתחילת החודש פרעה המדינה עוד חוב של כבוד לציילינגולד ול-66 לוחמים ואזרחים אחרים שנפלו על הגנת הרובע היהודי בתש"ח, כאשר אישרה את התוכנית של החברה לפיתוח הרובע, לבנייתו מחדש של בית הכנסת תפארת ישראל.

כמו אחיו התאום, בית הכנסת החורבה, ששוקם בתבניתו המקורית לפני שנים אחדות, כך גם בתפארת ישראל השחזור יהיה נאמן למקור והשרידים שעדיין קיימים בשטח, החזית המערבית והחזית הדרומית ומפלס המקוואות, ישולבו בבנייה החדשה. גם הכיפה המפורסמת בעלת 12 החלונות והמרפסת הגדורה סביבה ישוחזרו, וכך גם ציורי הנוף באולם התפילה שסימלו את ארבע עונות השנה. כשהקיסר האוסטרי פרנץ יוסף ביקר בירושלים ב-1870 ותמה מדוע אין לבניין כיפה, השיבו לו כי בית הכנסת הסיר את כובעו לכבודו. הקיסר הבין את הרמז ותרם 1,000 פרנקים צרפתיים לבניית הכיפה ולהשלמת בית הכנסת.

עכשיו אין עוד צורך בתרומות זרים או באישורם. עבדאללה תל שכבש את הרובע ב-1948, אמנם סיכם את הקרב במילים: "הרובע היהודי נהרס... ודבר זה הופך את שיבת היהודים למקום זה לבלתי אפשרית", אבל היהודים שבו לשם, ולשאר חלקי העיר העתיקה, לכותל ולהר הבית. הדבר אינו מונע כמובן מחמאס ומדומיו, שאחראים לאינספור פגיעות וטרור במתפללים ובאתרי דת יהודיים (קבר רחל, קבר יוסף, בתי הכנסת בגוש קטיף ועוד), לנסות להלהיט שוב את האווירה. כך הרי הם עשו גם כאשר הוקם מחדש בית הכנסת החורבה, אך אין להירתע מהם, גם אם אירופה "הנאורה" והצבועה שוב תגנה.

אפשר גם לשתף אותם בגילוי האחרון של ההיסטוריון ד"ר אריה מורגנשטרן, שחשף את האמת מאחורי מסע ההסתה והשקר "אל-אקצא בסכנה" בקשר לבנייתו של בית הכנסת החורבה. מתברר כי מה שמפריע במיוחד לפלשתינים, הן בחורבה והן בתפארת ישראל, הוא גובהם הרב, כ-23 מטרים, כפי שנבנו במקור.

האישור החריג ליהודים בתקופה העות'מאנית להקים מבנים שיאפילו בקומתם על מבני הדת של המוסלמים בהר הבית, ניתן, כך מתברר, על ידי לא אחר מאשר אדריכל מוסלמי ששמו אסד אפנדי, שנשלח מאיסטנבול מטעם הסולטאן לפקח על תהליך תיקון המסגדים בהר הבית. כך צמח בית הכנסת החורבה לגבהים כאלה ובעקבותיו גם בית הכנסת תפארת ישראל. שני בתי הכנסת האלה קמים עתה מחדש "מתוך ההפיכה" (מתוך החורבן והגלות), כפי שניסח זאת הפייטן שלמה אלקבץ ב"לכה דודי" המפורסם שלו.

המאמר פורסם בעיתון "ישראל היום".