כשרות ממלכתית: בין חזון למציאות

אין במערך הכשרות בעיה מהותית, אך הבעיה היא טכנית. אין לרבנות הראשית אפשרות לאכוף את נהליה והנחיותיה.

הרב משה כ"ץ , כ"א בטבת תשע"ג

הרב משה כ"ץ
הרב משה כ"ץ
צילום: יח"צ

כשרות ממלכתית: בין חזון למציאות

הרבנות הראשית קבעה נהלים ברורים אך המבנה של מערך הכשרות איננו מאפשר לה לאכוף אותם. החזון רחוק ממימוש

על פי חוק איסור הונאה בכשרות התשמ"ג (1983) מועצת הרבנות הראשית לישראל הינה הגוף היחידי המוסמך לתת תעודת כשרות לבתי עסק שונים בארץ וכן למוצרי יבוא. במסגרת זו פועל אגף הכשרות הארצי כגוף מקצועי המפקח על כל תחומי הכשרות. אגף זה מאחד בתוכו מחלקות ויחידות פעולה, העוסקות בתחומי הכשרות השונים, כגון: משחטות, בתי מטבחיים, מפעלי תעשייה וחרושת, בתי בד, יקבים, מחלבות, מלונות, אולמות, שרותי הסעדה, מוסדות חינוך, כפרי נוער וכו'.

מכח החוק האמור, מואצלת הסמכות לרבנויות המקומיות, למחלקות הכשרות במועצות הדתיות ברחבי הערים ולרבנים המקומיים. הסמכות היא להעניק תעודת כשרות בתחום מקומם, כולל פיקוח והשגחה למפעלים ובתי עסק העומדים בכללי הכשרות הארצית.

על מנת ליצור מערכת כשרות ממלכתית אחידה ומסודרת חיברה מועצת הרבנות הראשית ספר נהלי כשרות לכל סוגי בתי העסק שבענף המזון. זהו ספר עב כרס המשתרע על כ-250 עמודים, העוסק בכל דרכי הייצור והטכנולוגיה שקיימים היום בתעשיית המזון. על ספר זה חתמו הרבנים הראשים הקודמים הרה"ג ישראל מאיר לאו שליט"א, הראשון לציון הרב אליהו בקשי דורון שליט"א וכל חברי מועצת הרבנות הראשית דאז (תשס"ג).

מטרות קובץ הנהלים הן: א) קביעת רמת כשרות אחידה לכל הרבנויות, ברמת כשרות רגילה ומהדרין. ב) מניעת בלבול בהנחיות משתנות. ג) יצירת שפה אחת לרבנויות ולבעלי העסקים. ד) להקל על הפיקוח וההשגחה.

דבר מבורך נוסף שהתחדש בשנת תשמ"ג (1983) הוא חוק איסור הונאה בכשרות. תוכן החוק הוא שכל חברה או אדם שמציג את עצמו ככשר זקוק לתעודת כשרות בתוקף של אחד מהרבנים שהוסמכו לכך על ידי הרבנות הראשית. בית עסק שמציג את עצמו ככשר למרות שאינו מחזיק בתעודת כשרות עובר על חוק זה וצפוי לעונש או קנס מנהלי. בדרך זו נמנעה התופעה החמורה שהיתה נהוגה עד הופעת החוק שיבואנים ויצרנים כתבו על מוצריהם "כשר" למרות שלא היתה בידם תעודה או שום פיקוח לכך מצד הגורמים המוסמכים לתת כשרות.

בקובץ הנהלים נקבע בין היתר שכרו של משגיח הכשרות וכן נקבע כי יתקיים "ניתוק משגיח-מושגח" – קרי, שהמשגיחים יהיו מעוסקים על ידי חברת כוח אדם ולא על ידי בית העסק שהוא משגיח עליו. בקובץ עוד נקבעו פתרונות מסודרים לכל סוגייה בעניין הכשרות ומבחינה זו מדובר בחזון מבורך.

רחוק ממימוש

הבעיה היא ביישום בשטח. התנאי הראשון לכך הוא ההבנה הברורה ש"כשרות זה מקצוע". מכיון שעולם הכשרות מתחדש כל יום, מי שעוסק בו צריך ללמוד אותו על בוריו ולהשתלם בו באופן רציף. וכך נכתב בתחילת ספר הנהלים: "אנו באים בקריאת קודש לנהל את הכשרות כמקצוע קודש אשר חובה על כל מי שעוסק בטיב הכשרות שיהא לו עסק עמהן, ילמד את המקצוע כראוי, יתמחה בו... "ולא ישקוט על שמריו" (שם, עמ' 4).

בפועל הדבר לא תמיד קורה. למשל, ב"כושרות" נתקלנו במקרה של רב שנתן תעודת כשרות לריבת תות וכלל לא היה מודע לעובדה שבתותים ישנם חרקים רבים. אמנם, כל רב מכהן שהוסמך על ידי הרבנות הראשית עבר מבחנים בהלכות כשרות אבל אין ספק שזה לא מספיק.

בעניין תפקיד המשגיח מצוינות בספר הנהלים מספר בעיות: א) לא תמיד יש משגיח מקצועי בהישג יד שניתן למנותו, ב) שכר המשגיח בדרך כלל נמוך מהממוצע, דבר העלול להשפיע על רמת ההשגחה, ג) רוב המשגיחים מקבלים שכרם מבעל העסק כשזהו דבר הפסול מעיקרו, ד) משגיח צריך להיות בעל תכונות אופי מתאימות, אומץ לב ותקיפות דעת, כדי לעמוד מול לחצים ופיתויים. לכן ממליצים בחוברת הנהלים להכשיר את המשגיחים בהיבטים השונים של תפקידם המקצועי (שם, עמ' 5).

בקדנציה של הרבנים הראשיים המכהנים שליט"א החלה לפעול תוכנית להכשרת המשגיחים. יש קורסים מסודרים למשגיחים הקיימים ולמי שמבקש להצטרף למעגל. עד עתה נבחנו והוסמכו כבר אלפים. מערך זה הוא כמובן ברכה גדולה למערך הכשרות בארץ. אבל לצערנו לא כל המועצות הדתיות והרבנויות נרתמו לעניין. בדו"ח מבקר המדינה משנת 2008 על מערך הכשרות של שלש ערים גדולות בארץ הוא כתב: "בשלוש מועצות דתיות שנבדקו אין אישורים המעידים על עמידת המשגיחים במבחני ההסמכה של הרבנות הראשית".

גם בעיית השכר טרם נפתרה ומרבית המשגיחים עדיין מקבלים את שכרם מבעל העסק. אמנם, הרבנות הראשית חותרת לשנות את המצב, אלא שהביצוע נמצא בידי המועצות הדתיות. ישנן מועצות דתיות שאימצו את העיקרון, ועדיין רוב רובם של המשגיחים מקבלים את שכרם ישירות מהמעביד.

נושא איסור הונאה בכשרות לא מקוים כראוי גם כן. הרבנות הראשית אינה רשות שאוכפת את החוק אלא היא מעבירה את המידע על עבריינים למשטרה. וכך כתב מבקר המדינה בשנת 2009: "בשנים האחרונות הוגשו רק כתבי אישום ספורים על עבירות איסור הונאה בכשרות בגלל עומס העבודה בפרקליטות, אף שרבים ביקשו להישפט". בנוסף, יש בידי הרבנות שני כלים: 1. קנס מינהלי זעום שלא מרתיע. 2. פרסום של עסקים העוברים על החוק.

כוח לציבור

לסיכום, ניתן לומר כי למעשה אין במערך הכשרות בעיה מהותית. לרבנות הראשית יש פתרונות לכל מצב, אך הבעיה היא טכנית. מבנה מערך הכשרות ויחסי הגומלין שבין הרבנות הראשית למועצות הדתיות והרבנויות המקומיות גורמים לכך שאין לרבנות הראשית אפשרות לאכוף את נהליה והנחיותיה. ח"כ אמסלם ניסה לפתור את הבעיה בשתי הצעות חוק בחשוון תשס"ח ובתמוז תשס"ט. אולם משום מה החוק "נקבר" באיזשהו מקום בדרך להצבעה.

לאור כל זאת לקחה עמותת כושרות על עצמה את המשימה לשפר את רמת הכשרות, וזאת על ידי פרסום נהלי הכשרות של הרבנות בציבור. כוח ציבורי שידרוש את הפעלת כלל מערך הרבנות על פי הנהלים הברורים ובשקיפות יביא לעלייה מבורכת ברמת הכשרות.

הרב משה כ"ץ הוא מרבני "כושרות" – ייעוץ והכוונה בכשרות. www.kosharot.co.il