דיני הרכבת האילן

דיני הרכבת האילן – תגובה למאמרו של מוטי קרפל – נתניהו או בנט.

ד"ר דניאל אגמון , כ"ט בטבת תשע"ג

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

"רק שני מינים שונים אסור להרכיב זה על זה, אבל עץ ממין אחד שיש בו זנים שונים – מותר להרכיבם זה על זה. לכן מותר להרכיב זן של תפוח אדום ומתוק על זן של תפוח ירוק וחמוץ, ששניהם מיני תפוחים, אבל אסור להרכיב אפרסק על שקד, שהם מינים שונים"

..... "המניע המרכזי להרכבת אילנות הוא הרצון לצרף ולנצל את התכונות הטובות שבשני עצים. למשל, ישנו עץ בעל שורשים איתנים ועמידות גבוהה כנגד מחלות שפרותיו אינם טעימים במיוחד. ואילו, לעץ אחר ישנם פירות טעימים מאוד, אבל שורשיו חלשים והוא נוטה לקלוט מחלות ולמות. אם כן לוקחים את הכנה מהעץ בכל השורשים החזקים ומרכיבים עליו רוכב מהעץ בעל הפירות הטעימים, וכך מקבלים עץ חזק שמניב פירות טעימים. אם הכנה והרוכב ממין אחד – מותר להרכיבם זה על זה. ואם הם ממינים שונים – הדבר אסור מהתורה"

הרב אליעזר מלמד – פניני הלכה, הלכות הרכבת האילן

התשובה לשאלה שמעלה מוטי קרפל - 'נתניהו או בנט' תלויה בסוגיה הזאת: אם האלטרנטיבה האמונית היא מאותו הזן של המין הליכודי, אז הפירות של מנהיגות יהודית בראשותו של 'הרוכב' פייגלין יתפתחו על גבי ה'כנה' הלאומית להצמיח את מדינת הקודש. אבל אם זה מין שאינו במינו (וכך טען נתניהו בקמפיין הקודם לראשות הליכוד), אז כמו הלימון שנטע קרפל בבת-עין, הפרי יישאר עלוב ומצומק.
אולי נחזה איחוד של שתי המפלגות בדמות מפלגת הבית היהודי המלוכד או ליכוד הבית היהודי? יקרה מה שיקרה – צודק מוטי קרפל – את השירה החדשה של מדינה יהודית אי אפשר להפסיק

אז איך קובעים את החלוקה בין המינים השונים?

" החלוקה המדעית נוטה להתמקד באפיון מסוים שמבטא את הקו השולט במחקר המדעי של אותה התקופה, וכיוון שהדגשים המחקריים משתנים מעת לעת, גם החלוקה המדעית למינים משתנה בהתאם. אולם החלוקה ההלכתית מתייחסת אל כלל העץ כפי שהוא נראה לפנינו, על פי צורת הפרי, עליו, טעמו ואופן גידולו. וחכמים הם אלו שקובעים מה נחשב מין אחד ומה שני מינים" הרב אליעזר מלמד, שם

אז האם צורת הפרי האמוני, עליו וטעמו ואופי גידולו דומים לזה של הלאומי החילוני-מסורתי?

על פניו – לא! אגו פטריוטי טבעי – הוא 'מקום תחת השמש' שנעים לחיות בו וממילא מתפתחת בו תרבות ישראלית המתאימה לארץ וליושבים עליה כמו כל המדינות בעולם. לעומת זאת האלטרנטיבה האמונית רואה את הלאומיות כבנייה של "מדינה לדוגמא" הממלאת יעוד של תיקון עולם במלכות ש-די. לאומיות שכולה קודש למען המטרה האוניברסאלית. בנוסף, בעינינו ראינו כיצד קם המנהיג הכריזמטי של המחנה הלאומי על חיל החלוץ של המחנה האמוני וסילק אותם מעל אדמתם בנחישות ובנחישות..

אבל במבט היסטורי עומדת לנגד עיננו הרכבה דומה שהצליחה מאוד – מקבץ נידחי עמו ישראל הרכיב את הכמיהה האמונית לארץ קודשנו על כנה ציונית חילונית, למימוש קיבוץ הגלויות והנה אנחנו כאן אסופים מארבע כנפות הארץ

אז בינתיים תיק"ו – לא נפשטה הסוגיה, ורק המציאות ההולכת ומתהווה תכריע להלכה. הרכבה נוסח פייגלין, או עץ מתחדש בסביבתו הטבעית נוסח בנט. אולי נחזה איחוד של שתי המפלגות בדמות מפלגת הבית היהודי המלוכד או ליכוד הבית היהודי? יקרה מה שיקרה – צודק מוטי קרפל – את השירה החדשה של מדינה יהודית אי אפשר להפסיק.

אבל הבחירות בפתח והקלפי קולטת רק פתק אחד. למי יש את המסר של הציבור האמוני יחד עם הכוח הפוליטי לחלחל אותו בכל המערכות המדיניות? אני מציע למוטי קרפל לקחת שוב את עץ הלימון שנטע בבת עין, אבל הפעם להרכיב אותו על כנה של חושחש מאזור השפלה. אני מאמין שצפוי פרי הילולים תוצרת השפלה וההר