אוסקר, עאלק...

יוסי צור , כ"ט בטבת תשע"ג

יוסי צור
יוסי צור
צילום: פלאש 90

השבוע היה לי דז'ה וו.

הידיעה על מועמדות שני הסרטים הישראלים "שומרי הסף" ו- "חמש מצלמות שבורות" לאוסקר זרק אותי לשנת 2005.

אז המועמדות לאוסקר הייתה של קופרודוקציה אירופית פלסטינית, של סרט שנקרא "גן עדן עכשיו", סרט שהביא את סיפורם של שני מחבלים מתאבדים בשעות האחרונות לפני ביצוע הפיגוע, סרט תעמולה מהגרועים שראיתי, סרט המעניק אנושיות לגרועים שברוצחים שבעולמנו.

ב-2005 היינו במתקפה של פיגועי התאבדות מצד החמאס ושאר ארגוני הטרור, הטראומה הלאומית הייתה טרייה ורמת העצבים מהסרט הזה הייתה בלתי ניתנת למדידה. באמצע הפיגועים הכי גדולים שאירעו בישראל מוצג סרט המהלל רוצחים מתאבדים וגם מועמד לאוסקר? מה קרה לעולם? האם כולם השתגעו?

השבוע חזרתי לאותו הרגע, הרגשתי כמו אז, האם העולם השתגע?

הסרט "חמש מצלמות שבורות" מתאר את ההפגנות השבועיות בבילעין. בבסיס הסרט נושא גדר ההפרדה.

היום ב-2013 ברור לכל אחד, גם אם הוא שמאלני שהגדר מצילה חיים. אם בשנים 2000 עד 2005 הייתה קיימת גדר במקום בו חצו מיד
הבמאים מביימים, האנרכיסטים מבצעים והצלמים מצלמים. ועכשיו כנדבך נוסף בניגוח מדינת ישראל, שלטון החוק וכוחות הבטחון מביאים את הפירות הבאושים, את הסרט כמועמד לאוסקר
י יום מחבלים לערי ישראל – היו נמנעים מעשי הרצח בלב הערים בישראל.

הגדר הובאה לבג"ץ ויצאה ממנו, תוקנה, פורקה, נתיבה שונה וכל מי שרצה יכול היה להשמיע את קולו. הגדר נלקחה להאג והוכשרה שם גם כן.

אלא שקבוצת אנרכיסטים, חלקם אנרכיסטים מקצוענים המגיעים לישראל מחו"ל רק מתוך מטרה ליצור אנרכיה, מפגינה כל שבוע בבילעין, מתגרה בשלטון החוק, מייצרת פרובוקציה ומצפה שחייל או שוטר יאבד את שלוותו.

כתף אל כתף עם האנרכיסטים המקצועיים עומדים המתעדים המקצועיים עם המצלמות. מצלמות אשר נתרמות על ידי ארגוני שמאל, עוכרי ישראל אמיתיים, שרק מבקשים להראות את חיילי צה"ל אלימים וחסרי שליטה.

הבמאים מביימים, האנרכיסטים מבצעים והצלמים מצלמים. ועכשיו כנדבך נוסף בניגוח מדינת ישראל, שלטון החוק וכוחות הבטחון מביאים את הפירות הבאושים, את הסרט כמועמד לאוסקר. זכייה הרי תהיה מתן לגיטימציה לעמדות האנרכיסטיות האנטי ישראליות. עמדות המיוצגות גם על ידי השמאל הישראלי.

הסרט השני "שומרי הסף" המועמד לאוסקר נורא בעיני אף יותר, שישה ראשי שב"כ לשעבר מדברים על שירות הבטחון ועבודתו אך המסקנה מהסרט היא שמדיניות מכוונת של אי קיום מו"מ תביא לאינתיפאדה נוספת.

שוב מסקנה המיוצגת על ידי ארגוני השמאל הקיצוני בישראל וכן גם על ידי מפלגות שמאל ישראליות. גילוי נאות, לא ראיתי את הסרט אבל מהקטעים שראיתי אני חושש שנעשתה עריכה מגמתית כדי להביא את האג'נדה של הבמאי דרך דבריהם של אנשים שזכויות רבות עומדות להם במלחמה של ישראל בארגוני הטרור.

הצגת ראשי שב"כ נותנת נופך ממלכתי לסרט, נותנת לו אמינות, מקנה לו אישור אפריורי לתוכנו ולמסקנות שלו. חבל שאנשים בעלי זכויות רבות כל כך נתנו עצמם כלי לניגוח מדינת ישראל, ללא קשר לעמדותיהם הפוליטיות.

כעובדה אין חולק ששני הסרטים מציגים עמדות שמאלניות קיצוניות ואנטי ישראליות וינוצלו למערכת תעמולה משומנת היטב, מערכת בינלאומית הממומנת על ידי גופים המעוניינים להכפיש את ישראל בכל מקום, סרטים אלה לצערי מאומצים בחום על ידי האקדמיה לסרטים בארה"ב שעמדותיה כפי שיוצגו בבחירות בארה"ב ידועות היטב ונוטות לשמאל המפה הפוליטית.

בתקשורת המועמדות מוצגת כהישג ישראלי, אני מפחד שהמועמדות ובודאי זכייה באוסקר תהיה הפסד של מדינת ישראל. סרט זוכה כזה עלול להיות מוקרן בעולם תוך שהוא מציג את ישראל באור שלילי. מפיקי הסרט ירוויחו, ישראל תפסיד.

אני לא מבין מה עושה סרט עם אג'נדה שמאלנית כל כך אטרקטיבי כל כך? האם יש סיכוי לסרט המציג את מערכת החינוך הפלסטינית וההסתה האנטישמית שבה? מדוע לא עושים סרט על אתרי "ההנצחה" שמקימים ברשות הפלסטינית לרוצחי המונים?

מה שלשמאל מותר בכל יום, לישראל השפויה, הבוחרת בחיים אסור אפילו לחלום.