הליכוד ושני תרחישים

ד"ר מרדכי ניסן , א' בשבט תשע"ג

ד"ר מרדכי ניסן
ד"ר מרדכי ניסן
עצמי

הצניחה של הליכוד בסקרים – במידה והם חושפים מגמה אמיתית - מבקשת הסבר עומק ולא פרשנות נסיבתית.

נכון הוא שנתניהו לא משדר נחישות ופאתוס, ומכונת התעמולה של הליכוד חורקת בכל סיבוב, אבל המפלה הצפויה  כעת  היא תוצאה של מסע מתמיד כמפעל חיים היסטורי ממש של התקשורת על כל אגפיה שמפליאה את מכותיה באופן מפורש ובהשתמע, נגד הליכוד למעלה משנות דור.

הליכוד מוצג כסרבן שלום, כחסר רגש חברתי, אשם בכל קלקול מזדמן, מלא זחיחות-דעת וכסכנה לקיום המדינה. טיפות הרעל עיצבו מנטליות שאינסטינקטיבית מייצרת אצל לא מעט ישראלים תחושה של דחייה וגועל כלפי הליכוד והעומד בראשה.

תפקיד התקשורת

רשימת ההצלחות של ביבי איננה קצרה ודלה בכלל. בשדה הדיפלומטי הוא עמד חזק מול לחצים בינלאומיים ולא התקפל בסוגייה הפלשתינית. הוא הצליח בגדול בהצבת נושא התגרענות אירן בראש סדר היום הגלובלי. יחסי ישראל-ארה"ב לא סבלו מעמדות הליכוד, ושיתוף הפעולה הבטחוני המשיך ואף זכה לחיזוק והרחבה.

הסכסכנות תכרסם בכל מקום ובכל זמן, הליכוד יהיה כלוא כבן ערובה, ואולי המצב יחייב סיבוב בחירות נוסף. גועליציה משותקת ומדינה מקרטעת יהיו כפועל יוצא של היחלשות הליכוד.

בענייני פנים הצליח הליכוד לייצב את המשק ולהצמיח את הכלכלה, ליזום מיזמי תשתיות מועילות, ולקדם את ההתיישבות ביהודה ושומרון. מערכות החינוך והבריאות מתפקדות באופן תקין למדי וברמה גבוהה. סכנה של פלישה מתמשכת של  המסתננים האפריקאים נמצאת עתה תחת שליטה, איום הטרור בערי ישראל  הוסר, ובעוטף עזה שורר שקט בזכות מבצע "עמוד ענן". מנגד, טרם זכה לטיפול ראוי נושא הדיור ויוקר המחייה, והם נושאים בוערים שהממשלה הבאה תידרש להם באופן מיידי. 

כיוון שהמציאות היא מה שאנשים חושבים שהיא המציאות, ולא תמונת מצב אובייקטיבית וממשית, שורת ההצלחות לא מזכות את הליכוד עם נקודות בסקרי דעת הקהל. השמאל אמנם התרסק ככוח פוליטי ראשי ומאורגן במדינה, חזון אוסלו מת וגם  התפגר הסוציאליזם החונק, אבל שליטתו באמצעי תקשורת ומכלול הדימויים והמסרים שמופץ  כשגרת החדשות, הדיווחים והפרשנות, מאפשר לשמאל היום לאיים על  הדומננטיות של הליכוד.

בקיצור, הפוליטיקה הדמוקרטית, באמריקה כמו בישראל, איננה בנויה בהכרח על כוח הניתוח והשיקול  הרציונאלי והכולל של הבוחר אלא על פרץ יצרי ועל רגשי הזדהות שממלאים את ליבו ומוחו של האזרח בעומדו מול הקלפי.

תרחישי גועליציה

רק הליכוד יכול, שהיא באמת התנועה היחידה שמקבצת בתוכה אוהדים, פעילים ומצביעים מכל שדרות העם והארץ, כמפלגה של כלל  הישראלים. מולה מתייצבים רסיסי סיעות ומפלגות-מגזר. רק הליכוד מוצב במרכז ההוויה הפוליטית הישראלית, והיא יכולה להעניק עוגן שמחזיק את המדינה בדרך מיינסטרימית טובה, עם כיוון ומשמעות כללית. או שישראל היא הצלחה של קיבוץ גלויות ורצון לאחדות לאומית, או שהיא מתדרדרת לדרגה מסוכנת עם אוסף של שבטים ומגזרים, זרמים ועדות,  מצב שאינו נותן סיכוי לגיבוש וכוח משילות כה נחוצים בעת הזאת.

שני תרחישים אפשריים עולים אם תוצאות הבחירות ישאירו את הליכוד בסביבות 30 מנדטים, או אף פחות מזה. הליכוד יתקשה להקים קואליציה, תהיה מסובכת בפסטיבל הסחטנות הבלתי פוסקת של מפלגות קטנות ורבות, בצורה שתפגע בניהול המדינה. הסכסכנות תכרסם בכל מקום ובכל זמן, הליכוד יהיה כלוא כבן ערובה, ואולי  המצב יחייב סיבוב בחירות נוסף. גועליציה משותקת ומדינה מקרטעת יהיו כפועל יוצא של  היחלשות הליכוד.

לפי תרחיש אחר, ליכוד חלש יוצר אפשרות שהוא בכלל לא יהיה בממשלה וכל-שכן לא בהנהגתה. ייתכן מצב שבו שלל המפלגות הקטנות ישלבו ידיים, למרות עוצמת האיבה ופעילות של האגו,  כדי למנוע מהליכוד להרכיב את הממשלה הבאה. לפי תסריט כזה שלשול יתר של  פתקים לבנט ישמש קרש קפיצה בשביל שלי, ציפי ויאיר (וגם דרעי) לכסאות השלטון.

אין הדבר מעבר לכלל  האפשרויות שבתמיכת המפלגות הערביות מבחוץ (אולי בפנים?) יתגשם חלום השמאל "רק לא ביבי" אחרי ה-22 לינואר. בנט חזק וביבי חלש , זהו מתכון למהפך של השמאל בעוד ימים ספורים. לחלופין, אם יתברר שליכוד ובנט שניהם חזקים במנדטים, זו תסמל מהפכה תרבותית ופוליטית בתולדות מדינת ישראל.