עלייה כמנוע צמיחה

יאיר שמיר , ב' בשבט תשע"ג

יאיר שמיר
יאיר שמיר
צילום: פלאש 90

בארבע שנים האחרונות כלכלת ישראל צמחה יותר מכל כלכלה אחרת במערב.

בזמן שהכלכלה הגלובלית  היא במצב של אי-ודאות  דרוג האשראי של ישראל שודרג  ושיעור צמיחת התמ"ג עולה על כל מדינה מערבית אחרת; והאינפלציה הינה פחות מ - 3%; אין חבילת תמריצים מיוחדים; הבנקים מנוהלים באחריות פיסקלית; עתודות מטבע זר עומדות על$75 מיליארד דולר (מהגבוהות בעולם במדדים יתרות מט"ח לנפש וכאחוז מהתל"ג); השקעות זרות זורמות לארץ; הייצוא גדל למרות האטה בכלכלה הגלובלית; תעשיית הטכנולוגיה המתקדמת (Hi-Tech) נמנית על המובילות בעולם. ב-2017 תהפוך ישראל גם ליצואנית גז טבעי.

ישראל כיום הינה מוקד פוטנציאלי למשיכת עליה לא רק ממניעים אידיאולוגיים כפי שהיה משנת 1948 אלא גם בגלל מצב כלכלי יציב ופורח בישראל. התמוטטות הכלכלה ברחבי העולם והתפשטות הטרור האסלאמי באירופה מציגים את ישראל באופן יחסי, כמקום טוב ובטוח יותר מבעבר. 64 שנים של מלחמות עם ערבים וטרור פלסטיני לא הרתיעו כ - 4 מיליון עולים ולא הרתיעו 400 חברות טכנולוגיה, וביניהן מהמובילות העולמיות, מלהשתקע בישראל.

במהלך שנות קיומה של מדינת ישראל היא נחנה במנהיגים אשר הבינו שהעלייה היא נשמת אפה של המדינה שהיא תביא לצמיחה בתחומי המדע, תרבות וטכנולוגיה וביחד תביא גם לחיזוק ההרתעה הצבאית של ישראל.

הם קראו תיגר על הספקנות והפסימיות המסורתיים של דמוגרפים ו"מומחים לעלייה" בכך שנקטו דרך של מדיניות אקטיבית ובכך הביאו לגל
חדירה אסלאמית לצפון ומערב אירופה והתגברות השנאה האנטישמית הפתרון של העלייה מקבל דחיפה. לדוגמא, באנגליה ובצרפת קהילות יהודיות מפותחות עומדות מול בעיית אנטישמיות מוסלמית גואה בעודה מתמודדת עם בעיה אנטישמית "רגילה".
ים של עליות.

אם נחזור לרגע לימי ראשית המדינה נראה כי ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון דחה את הטענה כי לא יהיה גל עלייה למדינה הנגועה בכלכלה רעועה ובמלחמות. בן גוריון הקים צוות אשר משימתו הייתה להביא לתנופה בעלייה. גם אבי, מר יצחק שמיר ז"ל המשיך באידיאולוגיה של בן גוריון והציב את נושא העלייה בראש סדר העדיפויות שלו. וכך טען: "אנחנו חייבים להיות יותר פעילים ולהביא מיליוני יהודים לישראל...אנחנו לא עושים מספיק לקלוט עלייה...ארץ ישראל קיימת בכדי לקלוט יהודים....המדינה יהודית לא תתקיים בלי עלייה." (שיחות עם חיים משגב 1997).

בין השנים 1948-1951 עלו ארצה 700,000 עולים, בשנות השבעים עלו 350,000 עולים ומיליון עלו בשנות התשעים. ראשי הממשלה דאז לא התרשמו מדעותיהם של אנשי הממסד הישראלי שטענו כי משימת העלייה לא תצלח, זאת ועוד המנהיגים המרו  את  פי המעצמות ואף  נתונים של מומחי דמוגרפיה אשר היו פסימיים בנוגע לעליית יהודים ארצה (מפאת מצב המלחמה התמידי השורר בה והכלכלה הרעועה בה הייתה נתונה המדינה) לא הניעו אותם מנקיטת  מדיניות עלייה מאסיבית ביותר.  

היום אנו עדים להתגברות של עלייה יהדות ארה"ב, סיבות לכךמגוונות אך הבולטות שבהן הן: העלות הכספית הגבוהה עבור יהודי ארה"ב וכך גם יהודים שם ממתינים לסידורי מחיה כל שהם בישראל.

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה של צברים החוזרים ארצה בעיקר מסיבות כלכליות וגעגוע לחברים ולמשפחה.

היום, לדאבוננו, יש מדיניות די - פסיבית בתחום עידוד העלייה וזאת למרות שב 2012 היינו עדים לתופעות חסרות תקדים במדינות בעלות ריכוזים יהודיים גדולים שיכולות להוות קטליזטור לקידום העליה. בשל חדירה אסלאמית לצפון ומערב אירופה והתגברות השנאה האנטישמית הפתרון של העלייה מקבל דחיפה. לדוגמא, באנגליה ובצרפת קהילות יהודיות מפותחות עומדות מול בעיית אנטישמיות מוסלמית גואה בעודה מתמודדת עם בעיה אנטישמית "רגילה". התוצאה הינה שיותר ויותר אנשים בקהילות אלו שוקלים להגר או לעלות ארצה.

בגרמניה חיים 200,000 מיהודי  בריה"מ לשעבר כמעט כולם בעלי זכות יהודית הלכתית אולם מהגרים אלו מתקשים להשתלב במערך החיים של הקהילות היהודיות במקום. יחד עם זאת הם חשים חוסר בטחון באשר לעתיד זהותו היהודית של הדור הצעיר.

קהילת יהודי ארגנטינה היא מציאות של כמאתיים אלף איש המצויים בתוך חברה לא יהודית, ילדיהם מקבלים חינוך יהודי אולם נוכח בעיות בכלכלה והתמודדות עם אנטישמיות הם חושבים ברצינות רבה להגר.

המציאות הבינלאומית בעולם משופעת במגוון של הזדמנויות כאלו הטומנות בחובן פוטנציאל מיידי של גל עלייה בהיקף כולל של חצי מיליון עולים בשנים הקרובות.

תפקיד הממשלה לתת לכל המתלבטים בתפוצות סיבות טובות לעלות ארצה. אני מקווה שהממשלה הבאה תאמץ אל חיקה את מורשת המנהיגים הישראלים מהעבר ובכך תחזיר את העלייה לפסגת העדיפויות של מדינת ישראל.