נתניהו כברירת מחדל

עמנואל שילה , ט"ז בשבט תשע"ג

עמנואל שילה
עמנואל שילה
INN
1. אילו נחת כאן השבוע יצור מהחלל החיצון או סתם מבקר חסר ידע מוקדם ממדינה זרה, ספק אם הוא היה מבין את פשר הדיבורים והכותרות על הכישלון של נתניהו והניצחון הגדול של לפיד.
 
ברמת המספרים והמנדטים, רשימת הליכוד-ביתנו ניצחה את הבחירות כשהיא מקדימה את הרשימה השנייה בגודלה, יש עתיד, בפער של למעלה מעשרה מנדטים. גם בתמונת המפה הפוליטית המעודכנת, לא נראה שמשהו יכול למנוע מנתניהו את השלטון גם בקדנציה הבאה. 

אז על מה התסכול? מניין תחושת האכזבה? כמובן, מההשוואה של מה שיש לעומת מה שהיה לפני ההצבעה ולעומת הציפיות המוקדמות והתחזיות האופטימיות. כאשר שתי מפלגות שלהן 42 ח"כים רצות ברשימה משותפת שמניבה רק כ-30 ח"כים, הניצחון הוא ניצחון פירוס והשמחה על ההישרדות בשלטון היא שמחת עניים. למעשה, מה שמבטיח כעת את המשך שלטון הליכוד היא רק העובדה שנתניהו הקדים להתאחד עם ליברמן. אילו איחדו יאיר לפיד ושלי יחימוביץ' את רשימותיהם כעת, כוחם המשותף היה עולה על זה של נתניהו וליברמן.
 
אבל האיחוד הזה של מפלגות המרכז-שמאל לא יקרה, ולא רק משום שאין להן גוש חוסם אלא בעיקר משום שאין להן מועמד לראשות הממשלה. יאיר לפיד יודע שהוא לא בשל לתפקיד הקשה והאחראי הזה, בטח שלא בקדנציה שבה צריך לכסות גירעון של עשרות מיליארדי שקלים בתקציב ולעצור את פרויקט הגרעין האיראני. שלי יחימוביץ' עושה קולות של מי שרואה את עצמה ראויה לתפקיד, אבל לא רבים מסכימים איתה, וגם למה שלפיד ייתן לה את הבכורה כשיש לו ארבעה מנדטים יותר משיש לה? באשר לציפי לבני, ניסיון פוליטי ומיניסטריאלי לא חסר לה, אבל הציבור לא רוצה בה ובמדיניותה.
 
מי יראה בה מועמדת לראשות הממשלה כשלמפלגתה יש לא יותר משבעה מנדטים? יאיר לפיד, בהיגיון בריא, קרא מייד את המפה וסירב להיענות לניסיון לגייס אותו לגוש חוסם של השמאל. נתניהו יהיה ראש הממשלה הבא, אך לא מפני שהוא מועמד מלהיב אלא משום ש
נפתלי בנט הוכיח את עצמו כקמפיינר מוכשר שיודע לעבוד, להגדיר מטרות ולהשיג תמיכה רחבה גם מקהלים חדשים. הוא השכיל להתחבר כבר בשלב מוקדם אל הגורמים באיחוד הלאומי שעוד מתחילת הקדנציה חתרו בכל הכוח לאיחוד בין שתי המפלגות.
הוא המועמד הסביר היחיד. הסקרים המחמיאים שהציגו אותו כמועמד המועדף לראשות הממשלה הטעו את נתניהו לחשוב שהעם מעריץ אותו ואת הישגיו. אבל הציבור לא הסכים לטענה של סיסמת הליכוד כי חוזקה של המדינה תלוי בחוזקו של ראש הממשלה. בניגוד לזמרת שרית חדד, שגם היא קיבלה הרבה כסף כדי לומר את זה, העם לא חושב שנתניהו כזה תותח. פשוט אין מועמד ראוי אחר. ראש ממשלה כברירת מחדל.


2. מדוע העם לא מתלהב מנתניהו? אחת הסיבות העיקריות היא שנתניהו לא פותר בעיות אלא רק מתמודד איתן. אנשי השמאל לא מרוצים מהקיפאון במשא ומתן מול הרשות הפלשתינית ומכך שהיא עוד לא הפכה למדינה. אבל גם לאנשי הימין אין שום סיבה להיות שבעי רצון לנוכח השחיקה המתמשכת בעמידה הישראלית מול אבו-מאזן, ההתקדמות דה-יורה ודה-פאקטו לקראת מדינה פלשתינית, ההגבלות על פיתוח ההתיישבות וההרס במגרון ובגבעת האולפנה.
 
גם עם בעיית עזה נתניהו התמודד, אבל לא פתר אותה. הטיפול הכושל בפרשת המרמרה ומבצע 'עמוד ענן' שהסתיים בתחושת החמצה, לא הותירו תחושה שענייני המדינה מטופלים על הצד היותר טוב. וכך גם לגבי בעיית הגרעין האיראני, מצוקת יוקר המחייה והדיור וסוגיית השירות הצבאי של המגזר החרדי. עם כל אלה נתניהו מתמודד, שורד, מחזיק מעמד בינתיים, אבל לא פותר בעיות. אפילו המוניטין שלו כמי שהיטיב לנווט את המשק הישראלי על רקע המשבר הכלכלי העולמי נפגעו לאחרונה, כשנודע הגירעון הגדול שנפער בתקציב המדינה. 

3. על כל זה יצטרכו לחשוב בליכוד כשינסו להפיק לקחים מהכישלון. לכך יש להוסיף כמובן את קמפיין הבחירות הכושל שניהלו. ההצלחה של לפיד מעבר לכל הציפיות נבעה בין השאר מכך שבליכוד הפנו את כל האש אל הבית היהודי, במקום לעסוק גם ובעיקר בלפיד. על פי מינה צמח, מחצית ממצביעיו של לפיד מגדירים עצמם כימנים. לרשות הליכוד-ביתנו עמדו כל המשאבים והטיעונים הדרושים כדי להרחיק מלפיד את הבוחרים הללו על ידי הצגתו כאיש שמאל שמתחזה למרכז.
 
אבל מנהלי הקמפיין העדיפו להתמקד כמעט רק בהתקפות מכוערות, שקריות ובזויות על הבית היהודי. לאחר שניסו ללכת על הראש של בנט עצמו ונכשלו, הם פנו לתקוף בעלילות שווא את המועמדים הטובים והראויים ברשימה. לאחר ששלי יחימוביץ' זנחה את רטוריקת השנאה השמאלנית כלפי המתנחלים והציונות הדתית, באו דווקא החברים מהליכוד ושמו את מערכת ההסתה הזאת במרכז מערכת הבחירות. מובילי הקו התעמולתי הזה צריכים לשאת באחריות על כישלון ערכי ומוסרי שהוביל גם לכישלון פוליטי. מתקפת ההסתה על הבית היהודי לא הביאה קולות לליכוד. היא רק הבריחה אל לפיד ומפלגתו צעירים חילונים רבים שגילו עניין רב בבנט ובחבריו ונטו להצביע עבורם, אך נרתעו נוכח עלילות השווא שהציגו אותם כפורעי תג מחיר, מדירי נשים וחבריו של יגאל עמיר. 

4. הציפיות הגבוהות שעוררו הסקרים המאוד-מחמיאים כרסמו משהו מתחושת ההישג שראויה ללוות את 11-12 המנדטים שבהם זכתה רשימת הבית היהודי. לאחר הפרידה מבן-ארי ואלדד נותרו שתי מפלגות הציונות הדתית עם חמישה מנדטים משותפים. הרשימה המאוחדת יותר מהכפילה את כוחה כשהוסיפה לעצמה עוד 6-7 מנדטים. מדובר בהישג יפה מאוד בכל קנה מידה. קיווינו ליותר, אבל גם זה הרבה מאוד.

הרבה גורמים הובילו להצלחה הזאת. הפריימריס שהתקיימו במפד"ל הקימו אותה מעפר, חיברו למפלגה מתפקדים רבים, אפשרו את השתלבותם של מועמדים חדשים ואטרקטיביים מכל גווני הציבור והפכו תומכים פסיביים לפעילים נמרצים ותוססים. נפתלי בנט הוכיח את עצמו כקמפיינר מוכשר שיודע לעבוד, להגדיר מטרות ולהשיג תמיכה רחבה גם מקהלים חדשים. הוא השכיל להתחבר כבר בשלב מוקדם אל הגורמים באיחוד הלאומי שעוד מתחילת הקדנציה חתרו בכל הכוח לאיחוד בין שתי המפלגות.
 
גם לאחר שהאיחוד הלאומי נקלע לפיצול ולחולשה, בנט הבין שאסור לו לשמוע לקולות שקראו לו לנצל סיטואציה רגעית כדי לגמד את חלקה של תקומה ברשימה המאוחדת. הוא קיבל החלטה אסטרטגית נכונה וחשובה כשהחליט לפתוח את המפלגה גם למתמודדים שאינם דתיים. מסתבר שאילו הצטרפו לפריימריס אישי ציבור מוכרים ומוערכים כמו אריה אלדד או דני דיין, הם היו מצטרפים לאיילת שקד ומשתלבים גם הם במקומות ריאליים. בעתיד סביר שהייצוג למי שאינם דתיים ברשימת המפלגה לא יסתכם בחילונית אחת. לא מדובר בליכוד ב', משום שרוב המצביעים וממילא גם הנהגת המפלגה ורוב הח"כים ימשיכו לבוא מהציונות הדתית, בניגוד לליכוד ששם הסרוגים הם כוח מכובד אבל עדיין מיעוט מניין ומיעוט בניין. 

5. בנט, אורי אריאל וחבריהם יצטרכו לצלוח עוד הרבה מבחנים ומכשולים כדי שההישג הזה לא יהיה חד-פעמי. בטווח הקרוב, ביחד עם הרצון להוכיח התאמה לציר הקואליציוני המסתמן נתניהו-לפיד, חובה להיזהר מקרע עם החרדים. רצוי שהבית היהודי לא תהיה מפלגה דתית יחידה בקואליציה חילונית. בכל מקרה, יש לחזור ולהכריז שביחד עם הבנת ערך השירות הצבאי שאליו אנו הולכים בעצמנו ושולחים את מיטב בנינו, אנו יודעים להוקיר ולתת מקום מכובד לא פחות לערך התורה ולומדיה. במתח שבין החילונים שאינם מקבלים עליהם עול תורה לחרדים הפוטרים עצמם ממלחמת מצווה, על הציונות הדתית להיות גורם מגשר ומסייע למציאת פתרון מוסכם שיביא לאיזון ראוי בין שני הערכים הגדולים הללו. אפשר וצריך למצוא פתרון שיאפשר חלוקה צודקת יותר של הנטל הביטחוני והכלכלי גם בלי לפגוע באש התמיד היוקדת של לימוד התורה בישיבות.

פורסם בעיתון "בשבע".