לקחים לעתיד

אריאל קלנר , י"ח בשבט תשע"ג

אריאל קלנר
אריאל קלנר
צילום: עצמי

לאחר שתמו הבחירות ונראה שאין חולק על הכשלון של גוש הימין בכלל והליכוד בפרט, אנסה לנתח מי ניצח מי הפסיד ולקראת מה אנחנו הולכים.

נקודת הפתיחה:

נקודת הפתיחה בה פתח המחנה הלאומי את הבחירות הייתה מהטובות שידע. האיחוד של הליכוד עם ישראל ביתנו והפיצול בשמאל, הכריע למעשה את מערכת הבחירות ונתניהו כראש ממשלה היה עובדה מוגמרת.

לאחר מבצע "עמוד ענן" וכשלון כל הקונספציות עליהם התבסס השמאל, שמאלני הפך למילת גנאי, המילה "שלום" נעלמה כליל מהשיח (אפילו ליבני דיברה רק על 'הסדר מדיני'), כל מפלגות השמאל הציגו עצמן כמרכז וגוש הימין מנה בסקרים כ 70 מנדטים.

הקמפיין נגד “הבית היהודי” – איוולת או עוולה?

דווקא אז, בשיא הצלחת הימין, החליטו בליכוד לתקוף את המפלגה היחידה שהתחייבה (ושגם ברור היה שתעמוד בהתחייבותה) להמליץ על נתניהו לראשות הממשלה.

לא זו בלבד שכל איש שיווק מתחיל יודע שמפלגה בת 40 מנדטים, אשר תוקפת מפלגה בת 10 מנדטים, מעלה אותה לרמה שוות ערך, אלא שבמקרה הזה, מנהלי הקמפיין של הליכוד התעלו על עצמם.

לא בנט הותקף ואף לא אנשי רשימתו – קמפיין הליכוד תקף את האמונה היהודית בכלל ואת זו של הציונות הדתית בפרט.

זכרונות גוש קטיף ההרוס ע"י ממשלת הליכוד, עלו כאשר בנט הותקף על כך שבסה"כ הביע עמדה אנושית ('אינני יכול לגרש אדם מביתו').
רבני הציונות הדתית הושמצו. במשך שנים ש"ס לקחה מנדטים מהליכוד ומעולם לא העיז איש בליכוד לאמר חצי מילה על הרב עובדיה יוסף (ובצדק). ואילו כאן, רבנים אשר מגדלים דורות של לוחמים בצה"ל ואת הנאמנים שבאזרחי המדינה, אשר משתלבים ותורמים לכל רבדי החברה בכל תחומי החיים, הושמו ללעג.

אך לא בכך בלבד הסתפקו ראשי הקמפיין הכושל. הם החליטו ללעוג גם להלכה ולדברי חז"ל עצמם תוך סילופם לפי מיטב המסורת של גדולי האנטישמים ("הבית היהודי" טוען ששירת נשים היא תועבה").

לאחר התקפות פרועות אלה, לאחר תקיפת מעמד האישה בציבור הציוני דתי, לא כ"כ ברור איך חשבו בליכוד לקבל את קולות הציונות הדתית.
כמי שהתבקש לעמוד בראשות המטה הדתי בחיפה, פניתי לנבחרי הליכוד (רובם ככולם היו ממודרים מניהול הקמפיין) ולראשי המטה, הסברתי את המצב, שהדרך לפעול היא להבליט את נבחרי הליכוד המזוהים עם הציונות הדתית, את ההישגים הלא מבוטלים של הליכוד עבור ציבור זה ועבור ההתיישבות. נראה היה שלא ממש רצו לשמוע את טענותיי. מישהו כנראה מעדיף להעליב את הציבור הדתי, ואח"כ להציג אותו ככפוי טובה ולילל על כך שלא בוחרים בו  "למרות כל כל מה שעשינו עבורם...".

למרות הכל, מניתוח של אשר כהן (/News/News.aspx/250515  ), נראה כי הליכוד כמעט לא נפגע בריכוזי הציונות הדתית, הוא כן נפגע בקרב הקהל המסורתי.

יאיר לפיד

כולם מדברים היום, על 'שניים רבים והשלישי לוקח'. מינה צמח הסבירה ש 50% ממצביעי לפיד מגדירים עצמם כימניים. כבר במהלך הקמפיין, מניתוחי עומק היה ברור שבקרב הקולות הצפים יש רבים המתלבטים בין בנט ללפיד (מחפשי מפלגות האופנה למיניהם). אולם, עוד לפני כן, לאחר האיחוד עם ליברמן, כבר היו דיבורים על כך שרבים עלולים לעבור ללפיד בעקבות סדר היום האזרחי שהוא מציע.

לו היה הליכוד משקיע את האנרגיה שהשקיע, ב"חשיפת" הרשימה של לפיד, המכילה אנשי מר"ץ לא מעטים, ובציטוטים שמאלניים קיצוניים של לפיד עצמו. לו לפחות היה תוקף את בנט ולפיד במקביל, היה מעלה את כמות המנדטים שלו ושל גוש הימין בכלל ולא מאבד אותם לשמאל.

נתניהו – מנצח או מפסיד

מניתוח התוצאות, נראה שנתניהו איבד מכוחו, כחלק מאיבוד כוחו של גוש הימין.

הנחת היסוד העומדת מאחורי ניתוח זה, היא שנתניהו אכן רואה את עצמו כמנהיג הימין, אולם הקמפיין שהתנהל מול הימין והציונות הדתית בפרט, מעלים ספק בקשר לטענה זו.

הרי את המגמות עליהם השפיע הקמפיין ואשר תוארו לעיל, ניתן היה לראות כבר במהלכו, התלבטות המצביעים בין בנט ללפיד תוארו בסקרים וקשה להאמין שראשי הקמפיין של הליכוד, אשר ערכו סקרים וניתוחי עומק מדי יום ביומו, לא ראו זאת.

אולי, יש מי שזה נוח לו גוש ימין קטן ואת הצורך במפלגות שמאל.

כך יוכל לגלות 'גמישות' במישור המדיני, ולתלות זאת בקואליציה בעייתית ובלחץ אמריקאי.

כך יוכל לשלוח את האידיאולוגים של הליכוד, יחד עם אנשי "הבית היהודי" למלחמת חפירות מול חבורת לפיד, כאשר הוא המבוגר האחראי, מפנה יישובים כדרישת לפיד אבל לא בשבת (כדרישת בנט)...

הציבור הדתי לאומי לאן?

בתום סערת הבחירות ולקראת האתגרים הקרבים, יש לבחון את דרך הפעולה המיטבית. במהלך מערכת הבחירות, היו שהשתעשעו שניתן להנהיג את עם ישראל דרך מפלגה מגזרית.

הקמפיין הנבזי של הליכוד הוסיף עוד יותר את הרצון להתכרבל בשמיכת הפוך המגזרית ומשם להנחיל את ערכי הציונות הדתית לאומה כולה.
אולם, האמת המתבררת כבר עכשיו, היא שנתניהו לא ממש יוצא מגידרו כדי לרצות את "הבית היהודי" וזאת מהסיבה הפשוטה, שכולם יודעים, שאין, לא הייתה ולא תהיה לבית היהודי כל אלטרנטיבה פרט לנתניהו עצמו (או כל מנהיג ליכוד אחר). זאת למרות כל הכעס עליו ועל הליכוד.

האידיאולוגיה של “הבית היהודי” היא כלל ישראלית, אולם הוא מצוי במפלגת נישה, ומשם בלתי אפשרי להנהיג את כלל ישראל.

את זה ניתן לעשות רק דרך מפלגת השלטון של המחנה הלאומי, המפלגה שמרכיבה את הקואליציה ולא זו שמתחננת להצטרף אליה. אם אנשי הציונות הדתית מעוניינים להוביל את האומה ולא רק לדאוג לצרכי המגזר, עליהם להיכנס אל המקום ממנו מנהיגים.

יש שיאמרו – 'לא רוצים אותנו בליכוד'. אמנם, יש כאלה בליכוד (והם אפילו חזקים אך בהחלט לא רבים), אשר אינם רוצים אותנו בתנועה, אבל זו רק הוכחה נוספת לחשיבות המצאותנו שם. על החפצים בהנהגה, להצטרף למקום ממנו מנהיגים.

הגיעה העת לבקש מלוכה ולא רק אתונות.