פרשת "יתרו"

גם יתרו ראה את הנסים הגדולים אשר עשה ה' לישראל, כשבראשם קריעת ים סוף. אולם התלבט בתוך עצמו.

הרב שמואל רבינוביץ' , י"ט בשבט תשע"ג

"וישמע יתרו... את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים" – מהי השמועה שבעקבותיה שמע ובא ? משיב רש"י קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.

מקורו בדברי גמרא במסכת זבחים קט"ז: 'רבי יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא. רבי אליעזר אומר קריעת ים סוף שמע ובא. רבי אלעזר המודעי אומר מתן תורה שמע ובא'.

הרבי ר' זושא מאניפולי זצ"ל, שאל על דברי הגמרא "מה שמועה שמע ובא ונתגייר", הרי כתוב בפסוק מפורש שיתרו שמע "את כל אשר עשה ה' אלוקים למשה ולישראל". דבר הכולל את כל המעשים מהמכות במצרים דרך יציאת מצרים ועד קריעת ים סוף ומלחמת עמלק,  שבעקבותם הבין את גדלות ה' וישראל עמו, והסיק שעליו לעזוב את כל כבודו ארצו ומשפחתו, ולבוא להסתופף במדבר בצלם של בני ישראל? מדוע חז"ל מייחדים דווקא את מלחמת עמלק וקריעת ים סוף מכל אשר עשה ה' למשה ולישראל שרק אותם מזכירה הגמרא שעליהם הסתמך יתרו?

בכלל יש להבין, מדוע הוצרך יתרו לשני הנסים גם יחד וכי לא היה די בנס הגדול של קריעת ים סוף, כשהקב"ה שינה סדרי בראשית "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם". הרי כל ברואי תבל רגזו וחלו מפני הכבוד שהנחיל הקב"ה לעמו. "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד...", נס שהטיל מורא גם לאחר ארבעים שנה בשעה שעם ישראל עומד לרשת את הארץ ויהושע שולח מן השטים שנים אנשים מרגלים לראות את הארץ, מספרת להם ר
גם יתרו ראה את הנסים הגדולים אשר עשה ה' לישראל, כשבראשם קריעת ים סוף. אולם התלבט בתוך עצמו. ראשית במעמדו כיום, הוא כהן מדיין שר וחשוב. ועם ישראל הוא עם עבדים נד במדבר - בארץ לא זרועה
חב כי נפלה אימת עם ישראל על יושבי הארץ, מדוע?  "כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים"? ובכלל, הרי מלחמת עמלק לעומת קריעת ים סוף היא משהוא זעיר ביותר, לשם מה זקוק היה יתרו גם למלחמת עמלק? 

ופירש, שההתבוננות בקריעת ים סוף ובכל אשר עשה ה' למשה ולישראל עמו אכן תרמה ליתרו לראות את גדולתו יתברך, שהוא הבורא והיוצר לבריאה כולה ויכול לשנות את סדרי בראשית. אולם בראותו זאת יכל להסתפק בכך שהתגייר ויהיה יהודי בביתו במדין. לשם כך באה מלחמת עמלק והראתה לו דבר נוסף. הוא רואה אומה משועבדת שנים לעבדים במצרים, אשר אינה בסודות ותכסיסי המלחמה ולפתע נדרשת לצאת להלחם בעמלק וגוברת עליו, ולא ח"ו מקבלת חלישות ואפיסת כוחות ויאוש, אלא אדרבא, נלחמים, לא נוטשים ולבסוף גם מנצחים. מזה הבין יתרו שעל מנת להגיע לשלמות יש להסתופף בצל העם הזה – עם סגולה.

אין להסתפק בכך שאני אתגייר ואשב בביתי אלא עלי לבא ולהיות עמהם. כי עבודת ה' היא סולם שעולים ויורדים בו פעמים ניצבים בעלייה ופעמים ח"ו להפך. רק היחד של בני ישראל מביא את הכוח לעמוד בכל המצבים, כמו שהיו ביציאתם מרפידים במצב של "ויחן שם ישראל" – כאיש אחד בלב אחד. 

זוהי שאלת הגמ' בזבחים מה שמועה שמע ובא? מדוע לא הסתפק בישיבה בביתו, אלא בא המדברה. ומשיבה: קריעת ים סוף ומלחמת עמלק גם יחד. שבזה הבין כי לא די בהכרה בגדלות ה' אלא צריך גם להסתופף בקרב עמו, להיות חלק מאיש אחד בלב אחד. או כדעתו של רבי אלעזר המודעי שלמד זאת ממתן תורה, שגם היא מלמדת את היחד.

עוד י"ל על פי דברי האדמו"ר רבי שלום מבעלז זצ"ל, שהרי כל יושבי תבל ושוכני ארץ נמוגו בראותם את יד ה' במצרים, ורק עמלק לא נרתע. "אשר קרך בדרך", אמרו חז"ל בשעה שכל האומות היו יראים להלחם בישראל בא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטיה רותחת שאין כל ברייה יכולה לירד בתוכה בא בן בלייעל אחד קפץ וירד לתוכה אע"פ שנכווה קירר אותה בפני אחרים. איך באמת עמלק לא פחד לצאת נגד עם מלומד כה רבות בנסים?  על כך משיב הכתוב "ויבא עמלק"- בפזיזות בלא התבוננות ועל כן לא פחד. כי לא השאיר לעצמו זמן להתבונן בחשש ובפחד.

גם יתרו ראה את הנסים הגדולים אשר עשה ה' לישראל, כשבראשם קריעת ים סוף. אולם התלבט בתוך עצמו. ראשית במעמדו כיום, הוא כהן מדיין שר וחשוב. ועם ישראל הוא עם עבדים נד במדבר - בארץ לא זרועה. שמא די בכך שאתגייר ואשב בביתי או שמא כלל לא יקבלוני. אך כאשר ראה הפזיזות והמהירות של עמלק למד ממנו על דרך "מאויבי תחכמני מצוותיך", והחליט שאין פנאי לטכס עצות ולחשוב מחשבות. יש להכיר את האמת גם במדבר השמם, "ויבא יתרו" – במהירות, ולפיכך לא די לו היה בקריעת ים סוף אלא צריך היה לשני הנסים.

כך מסביר האדמו"ר רבי שלום מבעלז זצ"ל את שאלת הגמ' מה שמועה שמע ובא? דהיינו- מה ראה להיחפז ולבוא? ועל כך משיבה הגמרא: קריעת ים סוף ומלחמת עמלק  - צירוף הנסים הללו שבהם ראו את ישועת וגדלות ה' יתברך, יחד עם הלימוד מפזיזותו של אותו רשע עמלק, הביאו לכך שבא במהירות ובחופזה.

תשובה נוספת ניתן לומר שיתרו התפעל לאו דווקא מגדולת ה', אלא בעיקר מאופיים הטוב של בני ישראל. דבר שהתבטא בהתנהגותם בשני המאורעות הנזכרים. שלכאורה מדוע אצל מצרים אמר משה לישראל: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", ואילו כשבא עמלק להילחם עם ישראל שלכאורה אמר: "בחר לנו אנשים וצא הילחם בעמלק"?

אלא שכלפי מצרים יש לנו הכרת הטוב, שהרי הם פתחו את שעריהם בפני יעקב ובניו בעת הרעב, ועל כן למרות הדיכוי והשעבוד לא החזרנו להם מידה כנגד מידה. התנהגות מיוחדת זו שבתה את ליבו של יתרו. הוא אחד משלושת יועציו של פרעה, נכח כשפרעה אשר "לא ידע את יוסף" תכנן את ה"הבה נתחכמה לו", הוא הכיר היטב את הסבל שעברנו במצרים. והנה הוא רואה שלמרות זאת עם ישראל ידע להכיר טובה למיטיבים עמו. לעומת עמלק שלא הייתה כלפיהם כל הכרת הטוב, ולכן: "ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב".

לתשובה זו נתכוונו כל שלושת התנאים: רבי יהושע הדגיש את מלחמת עמלק, רבי אליעזר – את קריעת ים סוף, ואילו רבי אלעזר המודעי ציין שאת תכונת הכרת הטוב מצא יתרו בתורה שניתנה במתן תורה, שנאמר בה: "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו".

בעיני יתרו חשובה הייתה מידת הכרת הטוב יותר מכל, והיא שהרשימה אותו כל כך.שהרי הכרת הטוב היא שהולידה את השידוך של בתו עם משה. לאחר שנודע לו מבנותיו כי איש מצרי הציל אותן מיד הרועים והשקה את צאנן, לא יכול היה שלא להכיר בטוב, ושאל אותן: "ואיו? למה עזבתן את האיש? קראן לו ויאכל לחם". והמשיך בהכרת הטוב שלו בזה שנתן את צפורה בתו לאישה. כי זה היה הנקודה  שלוותה אותו כל חייו וראה במימושה בבני ישראל ביציאתו ממצרים ובמלחמת עמלק, ומשום כך הגיע לבני ישראל.