ככה לא בוחרים רב

כאשר מערכת הבחירות לרבנות הראשית מתנהלת בכלים מקצועיים המקובלים בקמפיין פוליטי, הדבר פוגע בכבוד הרבנות ויוצר תלות בעייתית של המועמדים בבעלי הון

עמנואל שילה , כ"א בשבט תשע"ג

עמנואל שילה
עמנואל שילה
INN

עדיין זכורה לי הפעם הראשונה, לפני עשרות שנים, שבה התלווה לתהליך בחירת הרבנים הראשיים לישראל מסע תעמולה קצר וצנוע מעל גלי האתר.

היתה זו, כמדומני, הפעם הראשונה שבה הופיעו המועמדים עצמם בתכנית אקטואליה ברדיו והסבירו מדוע הם מתאימים לתפקיד. וזה היה די מביך. העולם השתנה מאז ולעומת מה שקורה היום, אותה תעמולה-עצמית רדיופונית נראית תמימה למדיי. במציאות העכשווית מוצאים את עצמם מועמדים לכהונה הרמה של הרב הראשי לישראל יוצאים למסע חיזור אחרי חברי הגוף הבוחר, עוברים מאחד לשני ומשווקים את עצמם.

השיטה הזאת פוגעת בכבוד הרבנות. תמיד היו ועדות ציבוריות שבחרו רבנים, תמיד היו ניסיונות שידול ושכנוע לטובת מועמדים שונים, ולא תמיד המניעים של המשכנעים והמשוכנעים היו נקיים מאינטרסים זרים. ובכל זאת, חבל שמערכת הבחירות הרבנית מאמצת בהדרגה עוד ועוד מדרכי הפעולה הבעייתיות של המערכת הפוליטית.

לא זכינו שנבחרינו לתפקידי הנהגה פוליטית ינהגו כשאול המלך הנחבא אל הכלים ואינו מבקש מלוכה. אבל טוב היה אילו יכולנו לחזור, לפחות כשמדובר ברבנות, למציאות שבה המועמד אינו מריץ את עצמו, אלא תומכיו הם שמשתדלים לקדם את בחירתו בקרב חברי הגוף הבוחר, בעוד הרב עצמו אינו לוקח חלק בקמפיין. חלק מיוקרתו של בית המשפט העליון נובע מהעובדה שבחירת השופטים ונשיאי בית המשפט מתנהלת בוועדה סגורה, ומבלי שנימוקיהם של המועמדים בזכות עצמם או בגנות יריביהם נשמעים בפומבי.

בעניין סגנון התעמולה ואופיה, בולטת במיוחד המערכת המשומנת שפועלת לקידום בחירתו של הרב דוד סתיו, רב העיר שוהם ויו"ר הנהלת צוהר. לראשונה אנו עדים למערכת בחירות לכהונת הרב הראשי שמתנהלת עם כל הכלים המקובלים במערכת הפוליטית ובתחום השיווק בכלל: ייעוץ תקשורת ויחסי ציבור, חברת לובינג, ספינים בתקשורת, ואפילו קמפיין מודעות עם תמונתו של הרב על עמודי שער בעיתון 'הארץ'.

עצם ניהולו של קמפיין פומבי למשרה הרבנית הרמה מעורר רתיעה, וכשמדובר בקמפיין שעלותו מיליונים מתעוררת בעיה נוספת של קשרי הון-רבנות. הדרך לממן מסע תעמולה שכזה עוברת דרך יחסי קירבה עם בעלי הון התומכים במועמדותך. המשמעות היא שמכאן ולהבא יצטרך מועמד לכהונת רב ראשי לשחר לפתחם של בעלי הון, לפתח את קשריו עמהם במשך שנים ולגייס את תמיכתם הכספית, שבלעדיה לא יוכל לנהל מסע תעמולה ראוי לשמו. ומי יודע מי הם אותם בעלי הון, מה האינטרס שלהם, וכיצד עלולה להשפיע בעתיד המחויבות של הרב הראשי כלפיהם. לגבי הבחירות לכנסת מטיל החוק מגבלות חמורות על גובה הסכום שאפשר לקבל מתורם בודד. נראה שהגיע הזמן להטיל מגבלות דומות גם על הבחירות לרבנות הראשית.

בעקבות הצלחת מהלכי הפריימריס בבית היהודי, היו מי שהזדרזו וקראו לקיים פריימריס בציונות הדתית גם לתפקיד הרב הראשי. אין ספק שתהליך הפריימריס הוכיח את עצמו במבחן הראשון והחשוב של הבאת הישגים אלקטוראליים. אך טיבה של המנהיגות החדשה שהצמיחו הפריימריס מבחינת יכולתה להנהיג, להתנהל נכון ולקבל החלטות טובות לאורך זמן, עוד צריך לעמוד למבחן. עדיין מוטלת על נפתלי בנט וחבריו חובת ההוכחה של יכולתם להשתמש בכוח האלקטוראלי הגדול שהענקנו להם כדי להביא הישגים בולטים לא רק במערכת הבחירות, אלא גם בהחלטות הכנסת ומדיניות הממשלה.
טוב היה אילו יכולנו לחזור למציאות שבה הרב המועמד אינו מריץ את עצמו, ורק תומכיו משתדלים לקדם את בחירתו בקרב חברי הגוף הבוחר. חלק מיוקרתו של בית המשפט העליון נובע מהעובדה שבחירת השופטים ונשיאי בית המשפט מתנהלת בוועדה סגורה, ומבלי שנימוקיהם של המועמדים בזכות עצמם נשמעים בפומבי

לנפתלי בנט יש הרבה כישורים ומעלות, אך אין להתכחש לכך שגם הממון שצבר בעקבות האקזיט המוצלח היה אחד הגורמים המסייעים לבחירתו לתפקיד יו"ר הבית היהודי. כשמדובר באיש מעשה, הצלחה כלכלית עשויה ללמד על כישורים שיכולים להועיל גם בפוליטיקה, אם כי לא תמיד זה ככה - ע"ע הקריירה הפוליטית הקצרה והכושלת של המיליארדר והתעשיין המזהיר סטף ורטהיימר. אבל כשמדובר ברב, מוטב שתהיה הפרדה יותר ברורה בין היכולת לגייס הון לקמפיין לבין הסיכויים להיבחר לכהונת המנהיג הרוחני והדתי של עם ישראל.

אין בכל הדברים הללו משום הבעת עמדה לגופה של שאלה מיהו המועמד המתאים ביותר לכהונת הרב הראשי האשכנזי מטעם הציונות הדתית. הרב סתיו הוא מועמד בולט במערכת הבחירות הזאת לא רק בגלל מערכת התעמולה המשומנת, אלא גם משום שהוא זוכה מצד אחד לתמיכה נלהבת בחוגים מסוימים ומצד שני מעורר התנגדות ברורה בציבורים אחרים. התמיכה שהוא זוכה לה דווקא בציבור החילוני, כמו גם ההתנגדות שמעוררת מועמדותו בציבור החרדי, מתפרשת לזכותו במקומות מסוימים ולחובתו במקומות אחרים. כשרון המעשה, שמתבטא גם בפעילותה הענפה של צוהר לאורך השנים וגם ביכולתם של הרב סתיו וחבריו לנהל את הקמפיין הזה, דווקא עשוי לתרום לקידום מהלכים חשובים ברבנות הראשית.

הבעיה היא שבעיני רבים בציבור התורני נתפש הרב סתיו כמי שנוקט ותרנות וגמישות מוגזמת, הן בהתנהלותו הציבורית כלפי הציבור החילוני והן בפסיקותיו ההלכתיות. האם הרב הראשי צריך להיות קודם כל הרב של החילונים, כפי שטוענים תומכי הרב סתיו, או שלא פחות מכך חשוב שיהיה מקובל על 'עולם התורה' ועל הציבור החרדי? גם זו שאלה לא פשוטה שדורשת הכרעה.

מעבר לשאלה מיהו המועמד הראוי ביותר, מערכת השיקולים בבחירת המועמד המוסכם של הציונות הדתית צריכה גם להביא בחשבון את סיכויי המועמד לזכות בתמיכת חברי הגוף הבוחר, שאנשי הציונות הדתית הם מיעוט בתוכו. גם בסוגיית סיכויי הבחירה של המועמדים השונים נשמעות טענות לכאן ולכאן ורב המכוסה על הגלוי. שלא לדבר על כך שיש הטוענים כי במקרה שהרב גרוסמן ממגדל העמק יחליט להציג את מועמדותו, אין סיכוי למועמד אשכנזי מטעם הציונות הדתית להיבחר, ומוטב לנסות להריץ מועמד דווקא לתפקיד הראשון לציון.

כל השיקולים הללו צריכים להיבחן, וזו תהיה כנראה אחת המשימות החשובות הראשונות שלהן תידרש ההנהגה הפוליטית החדשה. חשובה התוצאה - בחירתו של לפחות רב ראשי אחד מהציונות הדתית, וחשובה גם הדרך, שצריכה להותיר תחושה כי המועמד הראוי והמתאים נבחר בתהליך ראוי והוגן.

המאמר פורסם בעיתון "בשבע"