"שקלים", שבת המקדש והקרבנות
"שקלים", שבת המקדש והקרבנות

מצוות מחצית השקל, אותה נזכיר בקריאת התורה וההפטרה בשבת זו, הינה מן המחייבות והנאכפות יותר מכל.

כך כותב הרמב"ם בהלכות שקלים: הלכה א מצות עשה מן התורה ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה ושנה, אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב, ושואל מאחרים או מוכר כסות שעל כתיפו ונותן מחצית השקל כסף, שנאמר +שמות ל'+ העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וכו', ואינו נותנו בפעמים רבות היום מעט ולמחר מעט אלא נותנו כולו כאחת בפעם אחת.

הלכה ט באחד באדר משמיעין על השקלים כדי שיכין כל אחד ואחד מחצית השקל שלו, ויהיה עתיד ליתן. בחמשה עשר בו ישבו השולחנים בכל מדינה ומדינה ותובעין בנחת. כל מי שיתן להם יקבלו ממנו ומי שלא נתן אין כופין אותו ליתן. בחמשה ועשרים בו ישבו במקדש לגבות, ומכאן ואילך כופין את מי שלא נתן עד שיתן, וכל מי שלא יתן ממשכנין אותו ולוקחין עבוטו בעל כרחו ואפילו כסותו. מצווה זו מיוחדת היא. אין יחידים היכולים להפטר ממנה.

כך למשל, "חולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה", מי שנמצא בדרך רחוקה, פטור מקרבן פסח, מי שמתו אחיו מחמת מילה איננו חייב בה, ישנה רשימה של אנשים הפטורים מעליה לרגל, ואילו ממחצית השקל אין איש פטור, לא החולה, לא הזקן, וגם לא מי שנמצא בחוץ לארץ.

ומה עושים בתרומה זו? רמב"ם הלכות שקלים פרק ד הלכה א תרומת הלשכה מה יעשה בה, לוקחין ממנה תמידין של כל יום והמוספין וכל קרבנות הצבור ונסכיהם והמלח שמולחין בו כל הקרבנות, וכן העצים אם לא הביאו עצים ולא מצאו אלא בדמים, והקטרת ושכר עושיה, ולחם הפנים ושכר עושה לחם הפנים, והעומר ושתי הלחם ופרה אדומה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית שקושרין בין קרניו כל אלו באין מתרומת הלשכה. בהמשך מביא הרמב"ם רשימת דברים נוספים הנעשים מתרומת הלישכה. ר' שם.

מה תכליתה של מצווה זו? כך ספר החינוך מצווה קה: משרשי המצוה, שרצה הקדוש ברוך הוא לטובת כל ישראל ולזכותם, שיהיה יד כולם שוה בדבר הקרבנות הקרבים לפניו כל השנה בהתמדה, ובענינים אלו הנזכרים, ושיהיו הכל, אחד עני ואחד עשיר, שווים במצווה אחת לפניו להעלות זכרון כולן על ידי המצווה שהם כלולים בה יחד לטובה לפניו. ועליית הזיכרון הכל נאמר מצד המקבל, על הדרך שכתבנו למעלה [מצוה צ"ז].

אחד החידושים שחדשה תורת ישראל, הוא מרכזיותה של עבודת האלוקים: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה: דברים יב יג . דבר זה היה קשה מאד לקבלו בזמנו, ופעמים אחדות מצאנו במקרא כנוסח זה : אַךְ הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת: במצווה זו בקשה התורה להחדיר את התחושה כי אף מי שיושב בקצה הארץ יש לו חלק שווה בנעשה על המזבח וסביבו.

מי שבא כיום למשל אל משכן הכנסת או אל בנין מפואר אחר, לא רואה חלק בו, כיוון שהוא נתרם על ידי שועי ארץ אשר האדם הפשוט כלל לא בא לגבולם. אך מצוות : "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת יְקֹוָק לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם": שמות ל, טו, נותנת לכל אחד את התחושה כי תרומתו שווה בערכה לתרומת כל אחד אחר.

כדי להשריש תחושה זו, לא ניתנה האפשרות לתרומה מראש לשנים אחדות, אלא יש לתרום עבור כל שנה בנפרד. בכך גם לא יהיו הקרבנות "מעשה רב שנתי שיגרתי". "משיגיע ראש חודש ניסן, אין מקריבין קרבנות הציבור אלא מתרומה חדשה". כך בגמרא: ולתרומת שקלים. מנלן? - אמר רבי יאשיה: אמר קרא +במדבר כח+ זאת עלת חדש בחדשו לחדשי השנה.

אמרה תורה: חדש והבא קרבן מתרומה חדשה. ראש השנה, ז, א. על פי המובא עד כה, היה חודש אדר מתאפיין בתרומה, בגבייה, באכיפה בפריטת כספים ובהמולה סביב מצוות מחצית השקל. המשנה במסכת שקלים מפרטת פרוט רב. נראה לשים לב לפרט נוסף.

מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל, כינה את הרמב"ם בשם "הסדרן האלוקי". סתם אדם שנשאלהו היכן לדעתו שיבץ הרמב"ם את הלכות שקלים, היה וודאי אומר שבספר "עבודה" או בספר "קרבנות". שם הלכות בית הבחירה, ושם הלכות הקרבנות אשר הובאו מתרומת מחצית השקל, וכל אשר נעשה בה בבית המקדש.

וראה זה פלא , הרמב"ם מביא את הלכות שקלים בספר "זמנים". זה הספר אשר בו מובאות ההלכות של חיי היום יום בבית, שבת ויום טוב וערובין וחמץ ומצה. הקרבנות של אותם ימים לא נזכרים בספר "זמנים". מדוע "שקלים " שם? נראה שהדבר בא לומר, שתודעת המקדש והקרבנות היא ענינו של כל אחד ואחד בחיי היום יום שלו, ולא רק של אנשי המקדש וקודשיו. דבר דומה יש לומר גם על הלכות קידוש החודש. דבר זה הופקד בידי בית הדין הגדול.

כך הרמב"ם: רמב"ם הלכות קידוש החודש פרק ב הלכה ח :ואחר כך אחר שתתקיים העדות ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש. דברים אלו היו אמורים לבוא בהלכות סנהדרין, והנה גם הם באים בספר "זמנים". מפני שהאחריות לקידוש החודש הייתה מוטלת על הכל, וכל מי שראה את הירח החדש, ויש ביכולתו לבוא לירושלים משך הלילה והיום, אמור לבוא לשם.

זה חלק מחיי היום יום של כל אחד ואחד. על כן הדבר בא בספר "זמנים". בשבת זו ראוי לעורר על דבר מקומו של בית המקדש בחיי האומה ופרטיה. כמה פעמים בשנה אנו מבקשים על חידוש העבודה בו? ארבע פעמים ביום מופיעה בסידור התפילה הבקשה "שייבנה בית המקדש במהרה בימנו" . אחת קודם התפילה בבוקר, ושלוש אחרי העמידה.. חמש פעמים ביום מושמעת הבקשה "והשב את העבודה לדביר ביתך".

פעם ביום מושמע "שבו היו הלוויים אומרים בבית המקדש". ופעם ביום "מקדש ה' כוננו ידיך". הרי אחד עשר פעמים בכל יום. הכפל בשלוש מאות חמישים וששה ימים בשנה!הוסף עוד פעמיים במוסף של שבת, וקבל עוד מאה פעמים בשנה. ארבע פעמים בשבוע מוציאים ספר תורה ואומרים את המילים "בבית מקדשך" וקבלנו עוד מאתיים. נוסיף עוד ימי חול המועד, חנוכה וראשי חודשים, בהם מוציאים ספר.

נוסיף את "הרחמן הוא ישיב לנו עבודת בית המקדש למקומה" הנאמר אחר ספירת העומר, ואת ו"האר פניך על מקדשך השמם" הנאמר בתחנון , ואת "הבית הגדול והקדוש" של ברכת המזון, והגענו בערך לארבעת אלפים פעם בשנה! האם זה "ציפצוף הזרזיר"? ניזכר בשבת שקלים בעבודת בית המקדש, והרחמן ישיב לנו אותה למקומה.