רוב הרציחות הפוליטיות – משמאל

הימין אחראי לרצח פוליטי אחד, אולי שניים, בעשורים האחרונים. השמאל – למאות.

גיל רונן , ג' באדר תשע"ג

גיל רונן
גיל רונן
ערוץ 7

טענה ישנה ואפקטיבית של השמאל נגד הימין בישראל היא שכל הרציחות הפוליטיות מבוצעות על ידי הימין. מביאים כסימוכין בעיקר את רצח אמיל גרינצווייג, שאת יום השנה ה-20 לרציחתו מציינים כעת, ואת רצח יצחק רבין.

לגבי רצח רבין, למרות שכל עיסוק בנושא מעורר מייד סערת רגשות שאנו מעדיפים לחסוך מעצמנו, איני יכול להימנע מלומר את דעתי בקיצור נמרץ. אדם סביר שמסתכל על העובדות הידועות לציבור מגיע למסקנה שאמנם יגאל עמיר ירה ברבין בכוונה להרוג אותו, אבל קיימות ראיות לכך שמישהו בצמרת השלטון סייע להתנקשות הזו להתרחש ולהצליח.

זה מתחיל בפעילותו של הסוכן המדיח אבישי רביב, ונמשך בציטוט המיוחס לראש השב"כ דאז כרמי גילון, מהתקופה שקדמה לרצח, לגבי כך שמי שינסה להתנקש בראש הממשלה לא חייב להיות מתנחל ויכול להיות "תימני מהרצליה שלומד בבר אילן".

הוסיפו את הזמן הממושך שלקח למכונית שהסיעה את רבין הפצוע להגיע מכיכר מלכי ישראל עד בית החולים איכילוב הסמוך, את קידומו התמוה של גילון לתפקיד שגריר תחת שר החוץ דאז פרס ולתפקיד ראש מרכז פרס לשלום, וקידומו המקביל של יורם רובין, מאבטחו האישי של רבין, לתפקיד ראש היחידה לאבטחת אישים.

קחו בחשבון שהאפשרות היחידה להעביר את הסכמי אוסלו ולא לאבד את השלטון היתה תגובת-יתר של הימין כמו רצח ראש הממשלה – ויש לכם יסוד סביר להניח שהגרסה הרשמית אינה מספקת את כל האמת.

אבל כל זה לא עוזר, מול הטענה שכל הרציחות מבוצעות על ידי הימין, ולו משום שזו רק תיאוריה, ואין לנו את הכלים להגיע לחקר האמת, וכנראה שגם לא יהיו לנו, לפחות עד שנשיא המדינה הנוכחי יפרוש מחיים פוליטיים ויאבד את השפעתו.
כאשר השמאל פותח את דלתות הארץ בפני הנהגה של מחבלים ותיקים שידידהם מגואלות בדם חפים מפשע, ואז מחמש את אותם מחבלים, כאשר ידוע לכל בר דעת כי הם עלולים להשתמש בנשק נגד מתנחלים – הרי שהוא שותף לאחריות לרצח שיבוא

בכל מקרה, עמיר לחץ על ההדק והתכוון לרצוח, וזאת גם על פי הודאתו המפורשת, שאיני מטיל בה כל ספק. כך שלכל היותר יש כאן אחריות משותפת של מחנה הימין ומחנה השמאל לרצח.

מדוע, אם כן, אני בכל זאת טוען שרוב הרציחות הפוליטיות מבוצעות על ידי השמאל? משום שישנה קטגוריה שלמה של רציחות פוליטיות שנוח לשמאל להתעלם מהן. אסביר.

רצח פוליטי הוא רצח המבוצע על פי רצונו של אדם או זרם פוליטי מסוים, בכדי לפגוע ביריב פוליטי. ידוע לכל כי מבחינת השמאל, היהודים המתגוררים ביהודה ושומרון, ובחלקים מירושלים ששוחררו ב-1967, הם יריבים פוליטיים. לפיכך, כל מעשה מכוון או מחדל רצוני של השמאל שיש בו משום סיוע או עידוד לרצח של מתנחלים, יכול להיחשב לפחות באופן חלקי לרצח פוליטי. גם אם המבצע הוא מחבל ערבי – הרי שאם גורמי שמאל סיפקו את הנשק, או יצרו במודע ובכוונה תנאים שיהפכו את הרצח לאפשרות כמעט ודאית, התירו את דמם של המתנחלים או עודדו את הרוצחים לרצוח בכל דרך שהיא – הרי שרצח זה ראוי להיחשב רצח פוליטי של השמאל, במקביל להיותו פעולת טרור.

כאשר השמאל פותח את דלתות הארץ בפני הנהגה של מחבלים ותיקים שידיהם מגואלות בדם חפים מפשע, ואז מחמש את אותם מחבלים, כאשר ידוע לכל בר דעת כי הם עלולים להשתמש בנשק נגד מתנחלים – הרי שהוא שותף לאחריות לרצח שיבוא. כאשר השמאל לוחץ לפתוח מחסומים למרות שהוא יודע שהסכנה שגרמה להצבתם לא פגה והיא בגדר סכנה ממשית – הוא שותף לרצח שמתרחש כתוצאה מכך. כאשר בג"צ וארגוני שמאל מונעים הסרת מבנה לצד הכביש בעזה, למרות התראות מפורשות שהוא עלול לשמש מחסה לפיגוע, ואותו מבנה אכן משמש כעבור זמן קצר מחסה לרוצחיהם של טלי חטואל ובנותיה – השמאל שותף לרצח פוליטי. כאשר תקשורת השמאל מתעלמת מטרור המבוצע נגד מתנחלים ומסתירה אותו מעיני הציבור – היא שותפה פוליטית לטרור הזה.

תאמרו – ובכל זאת, זה לא אותו הדבר כמו רצח "קלאסי" של מנהיג פוליטי. ובכן, ראשית – אמיל גרינצווייג לא היה מנהיג פוליטי. שנית אם יונה אברושמי לא היה זורק את הרימון, אלא נותן את הרימון למחבל ערבי שעמד לידו כאשר ברור לו שהוא ישליך אותו על המפגינים – האם למישהו היה ספק שאברושמי שותף לדבר הרצח? אותו כלל ממש חל על מי שמחמש מחבל בידיעה שישתמש בנשק בכדי לפגוע במתנחלים.

ואם כבר מדברים על התנקשות במנהיגים: איך, בעצם, נרצח רבעם זאבי? האם לא נרצח על ידי מחבלים שהשמאל איפשר להם להיכנס לישראל ולהתחמש, ולפעול בתוך אוכלוסייה ערבית אוהדת במזרח ירושלים – אוכלוסיה שהעזה להרים ראש עקב הכניעה המדהימה ההיא, ואשר כללה את עובדי המלון בו נרצח זאבי? התשובה ידועה, ועולה ממנה שהשמאל שותף פוליטי בהתנקשות.

אז בפעם הבאה שהשמאל שואל "למה כל הרציחות באות מימין לשמאל?" – יש מקום להזכיר לו שהשמאל, פשוט מאוד, לא צריך להתנקש באף יהודי – אלא רק לסייע לאויב הערבי לעשות זאת במקומו. רציחות פוליטיות מהסוג הזה כבר חווינו, לדאבוננו, במאות. וכולן באות מהשמאל לימין. גם אם בדרך, הן עוברות אצל הערבים.